שירים מאת דורית שושן, רות נצר, אלעזר נחשוני, דעאל רודריגז, דניאל זיו בוקובזה

דורית שושן
שמיטה

כְּשֶׁהַלֶּסֶת תִּפֹּל מַטָּה לְקַרְקָעִית הַתְּהוֹם
וְהַמִּלָּה בְּרַעַד תִּתְעוֹפֵף
כְּשֶׁהַמַּיִם יִתְפַּקְּעוּ
וְקוֹנְכִיַּת טַבּוּר תִּמְשֹׁךְ חוּט שָׁקוּף מִמֶּנִּי וְהָלְאָה
וְהָאֲוִיר, אֲוִיר אֲוִיר אֲוִיר
וְהַבֶּכִי יִהְיֶה לְנָהָר
וְהַשְּׁתִיקָה לְגוּף
דְּגֵי הַיָּם בִּלְהָקוֹת יִצְוְחוּ לְלֹא קוֹל
נַהֲמָה
וְהָאֲדָמָה תָּנוּעַ נוּעַ נוּעַ.
כְּשֶׁאֶעֱמֹד עִם פֶּה פָּעוּר לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב
וְכַפּוֹת יָדַי כִּפְנֵי עֻבָּר.
כְּשֶׁנַּעֲנֶה אַחַת אֶל הַשְּׁנִיָּה
כְּמוֹ רוּחַ עוֹבֶרֶת בִּלְטִיפָה.
וְנִהְיֶה לִכְבָר
וְלַבָּה לְגַרְעִין בָּצָל.
לֹא דְּמָעוֹת מֵרֵיחַ חָרִיף
נָהָר, נְהַר כְּבָר.
אָז תִּהְיֶה שְׁמִיטָה

———
רות נצר
הסידור של סבתי

וַעֲדַיִן סִדּוּר תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים
שֶׁל סָבָתִי לְיַד מִטָּתִי.
שְׁמָהּ – מַרְגָּרִיטָה – כָּתוּב בְּרֵאשִׁית הַסִּדּוּר –
נִדְפַּס בְּרֵאשִׁית הַמֵּאָה שֶׁעָבְרָה –
שׁוֹמֵר עַל שְׁנָתִי כְּבָר עֶשְׂרוֹת שָׁנִים מֵאָז לֶכְתָּהּ –
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.

דַּפִּים מִתְפּוֹרְרִים
אֲחוּזִים בְּמַעֲטֶפֶת
תְּפִלָּה תְּפִלָּה – שָׂפָה שָׂפָה
גֶּרְמָנִית – עִבְרִית
בְּאוֹתִיּוֹת מְעֻטָּרוֹת
זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ.

(הַגֶּרְמָנִית – שָׂפָה שֶׁלֹּא חָמְלָה עַל רְעוּתָהּ
כְּמוֹ הַפָּרוֹת שֶׁל פַּרְעֹה
כִּמְעַט בָּלְעָה אֶת הַטּוֹבָה הֵימֶנָּה)

הַתְּפִלּוֹת אֲחוּזוֹת בַּדַּפִּים
כְּרַגְלֵי שְׂמָמִית שְׁקוּפוֹת
דְּבוּקוֹת בִּזְכוּכִית הַחַלּוֹן.

———-

אלעזר נחשוני
כביסה

אֱלוֹהַי,
מֵעֲווֹנִי וּמֵחַטָּאתִי כַּבְּסֵנִי
שֶׁלֹּא יִוָּתֵר מֵהֶם מְאוּם
מִלְּבַד כִּתְמֵי הָרִמּוֹן.
כַּבְּסֵנִי בַּעֲדִינוּת
לְלֹא רְתִיחָה וּסְחִיטָה.
אָנָּא, בְּנִקּוּי יָבֵשׁ וְעָדִין
בְּיָדְךָ שֶׁלְּךָ.

——–
דעאל רודריגז
אל הפדיון

אֵינְסוֹף אוֹתִי אֵלֶיךָ יֵשׁ
הֶחְזֵר עַל בַּקְבּוּקִים רֵיקִים
תַּעֲבֹר אֶחָד אֶחָד
תְּחַפֵּשׂ אוֹתִי מִצְטַבֵּר בַּלֵּילוֹת
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי צָמוּד לְפִיּוֹת הָאֲנָשִׁים
עַכְשָׁו הֵם יְשֵנִׁים וּפִיהֶם פָּעוּר
הֶבֶל הֲבָלִים הֵם שׁוֹתְקִים וְאוֹמְרִים
וַחֲלוֹמָם סָגוּר.
וַאֲנִי פָּתוּחַ אֵלֶיךָ אֵינְסוֹף
מְקַשְׁקֵשׁ בְּקוֹלוֹת שְׁבוּרִים
שָׁקוּף וְחוֹתֵךְ תַּעֲבֹר עַל פָּנַי
וְתִכְרַע אֶחָד אֶחָד וַאֲנִי
עִם הַרֵיקִים וּמָרֵי הַנֶּפֶשׁ
חָפוּן וְרַחוּם בְּשַׂק עַל גַבְּךָ הַכֹּל יָכוֹל
עַכְשָׁו בַּחֲבִילוֹת חֲבִילוֹת
עַד אוֹר הַבֹּקֶר
תָּבִיא אוֹתִי
אֶל הַפִּדְיוֹן

———

דניאל זיו בוקובזה
*

בָּאתָ אֶצְלִי עִם כּוֹכָבִים רִאשׁוֹנִים
לְהַתִּיךְ צַעַרְךָ בְּצַעֲרִי דֶּרֶךְ הַפֶּתַח
הַצַּר כְּחֻדָּהּ שֶׁל מַחַט
הַנִּפְעָר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת. סִפַּרְתָּ בָּעֵינַיִם:
בָּאתִי בִּבְדִידוּת
הַמְּשַׁלַּחַת לִלְמֹד סוֹדָן שֶׁל מִרְפָּסוֹת

וְתֵכֶף לָהַטְתָּ
כָּל הַדֶּרֶךְ הֵנָּה קָשַׁרְתִּי
כְּתָרִים לְאֵיזוֹ תּוֹרָה
וְרָצִיתִי לִטְרֹק בְּפָנֶיךָ בְּפַחַד נוֹרָא
בַּעֲיֵפוּת מִטַּבָּק מִתְעַרְסֵל בַּיָּדַיִם
מִדִּבּוּר חָלוּל

מִלֵּאתִי פִּי מִלִּים עֻבָּרִיּוֹת לַסְּתָו הַבָּא בִּירוּשָׁלַיִם
מִלְמוּלֵי אֱלוּל. וּבְכָל זֹאת הֲבֶאְתִּיךָ חֲדָרַי הַשּׁוֹתְקִים
וְהָיִיתָ מְבֹהָל וְלֹא אָמַרְתָּ דָּבָר
וּמֵהָרַמְקוֹלִים רוּת בִּקְּעָה אֶת הֶחָלָל
שׁוֹאֶגֶת אֲנִי אֶבְעַר
אֲנִי אֶבְעַר

מַה לוֹמַר. אֵיךְ תָּבִין
אֲנִי מַאֲמִין
וְקָשֶׁה לִי לִחְיוֹת הַשָּׁנָה. וְאֵינִי מְבַקֵּשׁ דָּבָר
אֶלָּא פַּעַם לְהִתְפַּלֵּשׁ כִּמְשֻׁגָּע
רָחוֹק מִזִּקּוּקֵי הַתְּפִלָּה
לֶאֱרֹב כָּל הַלֵּילוֹת הַנּוֹרָאִים בַּשָּׂדֶה
לֹא טָהוֹר וְלֹא מְכֻפָּר
לִצְרֹחַ בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ מַסְפִּיק עִם זֶה
חַבֵּק אוֹתִי כְּבָר

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' תשרי תשע"ה, 3.10.2014