שמואל קליין

בקצה העץ

 

כְּשֶׁהִתְכּוֹפֵף הַתּוּת אָמְרוּ – זוֹ הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה

כְּשֶׁנָּטָה אֶל הַמִּזְרָח חָשְׁבוּ – גְּאֻלָּה

וְהוּא לְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר נָשָׂא פָּנָיו

לָבוֹא עָדָיו – לָשִׁיר

לִנְקֹשׁ סְלִיחָה וּלְהָעִיר

קוּם

אַתָּה הוּא אֱ־לֹהֵינוּ?

שִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ

שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ

אֲוִיר בֵּין רוּחוֹתֵינוּ

 

***

כִּתְפִלַּת עַרְעָרֶיךָ

זְקוּפֵי רוּחוֹת צָפוֹן וּמַעֲרָב

יַעֲלֶה קוֹל תַּחֲנוּנַי לְפָנֶיךָ

דֶּרֶךְ הַתַּפּוּחַ בּוֹאֲכָה הָרִמּוֹן

כְּשֶׁעוֹד שָׁנָה מִתְפּוֹרֶרֶת לְאִטָּהּ

אֱלוּלָה יְקַבֵּל שְׁתִיקוֹתַי

כְּצִפֹּרֶן מְאִירָה לְנֵר

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

ד

נווה דניאל

 

נחום אבניאל

סְדָקִים

 

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן

בְּעִקְבוֹת הַזְּרִימָה בְּנַחַל טוֹב.

נַחַל אַכְזָב קָשֶׁה יוֹתֵר לֶאֱהֹב.

צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב חָזָק

לְאָטָד כְּמוֹ יָתוֹם

לְאֶבֶן כְּמוֹ לֵב

לְמַלּוּחַ כְּמוֹ דְּמָעוֹת,

לִתְנוּעָה שְׁקֵטָה

שֶׁל הַשְּׁכָבוֹת

בַּסֶּלַע.

 

אֱ־לֹהִים אַדִּירִים.

כַּמָּה סַבְלָנוּת צָרִיךְ

כְּדֵי לְגַדֵּל יְלָדִים בַּמִּדְבָּר

כַּמָּה מַיִם צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִן הֶעָפָר

וּלְכַסּוֹת כְּשֶׁקַּר, וּלְנַחֵם כְּשֶׁנִּשְׁבָּר

 

וּבַסּוֹף נִגְמָר

וּבַסֶּלַע נִשְׁאָרִים קַוֵּי מִתְאָר.

 

חנה טואג

עולם קטן

 

האדם הוא עולם קטן

אֲנִי עוֹלָם קָטָן, אֲהוּבִי,

בּוֹא וּרְאֵה בִּי:

מַעְיָנוֹת חַמִּים וּמַעְיָנוֹת קָרִים

מַעְיָנוֹת מְתוּקִים וּמַעְיָנוֹת מָרִים

יְעָרוֹת וּמִדְבָּרִיּוֹת וְקָרַחַת דֶּשֶׁא

בַּרְזֶל וּנְחוּשָׁה מֶלַח וְסִידָן בּוֹרֵחַ

 

פַּעַם הָיִיתִי מִכְרֶה שֶׁל אַהֲבָה.

 

אֲנִי צַעַר בַּעֲלֵי הַחַיִּים:

שׁוּעָל וַאֲרִי וּנְמֵר חֲבַרְבּוּרוֹת

וּנְחָשָׁה מְנַחֶשֶׁת פִּתּוּיִים עַל כַּף יָד

וּבַלֵּילוֹת זְאֵבָה פְּצוּעָה בּוֹלַעַת יְרֵחִים

אֲנִי עוֹלָם קָטָן

מַעֲלִית עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת

בְּבִנְיָן בֶּן עֶשֶׂר קוֹמוֹת

רָצוֹא וָשׁוֹב

וּפָנַי – לֶהָבָה שֶׁל נֵר

 

בּוֹא וּרְאֵה בִּי

בּוֹרְאָה וְהוֹרֶסֶת

הוֹרֶסֶת וּבוֹרְאָה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כד' אלול תשע"ד, 19.9.2014