בעוד אירופה נדמית כמי שהשלימה עם גורלה הצונח ללא תחלופה בין דורית, השקיעה הדמוגרפית של האסלאם מובילה לייאוש מסוכן ולג'יהאד

ציביליזציות גוועות

מדוע אירופה והאסלאם נעלמים?

דיוויד פ. גולדמן ("שפנגלר")
מאנגלית: אורי רדלר
סלע-מאיר, 2013, 326 עמ'

השד הדמוגרפי חזר אל הבקבוק. "יאסר ערפאת יכול לזכות בהכרה על התחזית הדמוגרפית הגרועה ביותר במאה העשרים", וקביעתו כי "רחם האישה הערבית הוא כלי הנשק החזק ביותר התבררה כשגויה" (עמ' 223-222). יחד עם זאת אפשר לכנות את "כלי הנשק" הזה, אשר הילך אימים במשך שנות דור החברה בישראל, "הדווידקה של ערפאת".

הסופר דיוויד גולדמן הוא בנקאי בכיר בארה"ב, וכותב טור בשם "שפנגלר" הנקרא על-ידי מנהיגים פוליטיים, משקיעים וארגוני ביון ומושך למעלה ממיליון קוראים בחודש.

הספר בוחן את היעלמותן של חברות שונות בתולדות האנושות, את הסיבות להיעלמות ואת התנהגות הפרטים משעה שהם מזהים ששעון החול שלהן הולך ואוזל. "מדוע יש פרטים, קבוצות ואומות הפועלים באופן לא רציונלי, גם כאשר הם מסתכנים בחורבן עצמי?… אם אותו אדם חולה במחלה סופנית ואין לו יורשים אז תיראה לנו התנהגותו נורמלית… ואם ייודע לנו כי אנו עתידים למות בקרוב מכלבת, מה ימנע מאתנו לנשוך כל אדם שאינו נושא חן בעינינו?" (עמ' 19). כך פעלו הגרמנים בשתי מלחמות עולם, מהנקודה שבה חשו כי הכף נוטה לחובתם ובמקום להיכנע שפכו דם רב בזמן קצר, אף יותר מאשר הקריבו כאשר ידם הייתה על העליונה. היפנים אף הם פעלו בצורה דומה משעה שהתוצאות של המלחמה התחוורו להם, ודווקא פצצות האטום הביאו קץ לפעולותיהם חסרות התכלית שגבו מחיר דמים (עמ' 13).

רעיון מטופש

אירופה נראית כיום כמי שנמצאת בשלב ההשלמה עם גורלה, כאשר הילודה בה נמצאת מתחת לרמת התחלופה הבין דורית, כלומר דור ההמשך שאמור לשאת בעול קיום האומה. את הסיבות לגוויעתה של אירופה מייחס גולדמן, בין השאר, לאלף שנים של מלחמות דת ובמיוחד למלחמת שלושים השנים שהתרחשה בין השנים 1648-1618והקיזה את דמם של רבים מתושבי אירופה, אלה שלא מתו ברעב. המאה העשרים, על שתי מלחמות העולם שבה, שאותן כינה צ'רצ'יל "מלחמת שלושים שנים נוספת", הוסיפה על ייאושם של עמים אלו.

התסריט הצפוי עתה, ללא שינוי בשיעור הפריון אשר ירד בחמישים שנה מ-2.6 ילדים למשפחה ל-1.5 בלבד, הוא כי רוב מדינות אירופה יידלדלו לנקודה שבה הקיום שלהן כלאום לא יהיה אפשרי ב-2100. בולטות בהן מדינות הגוש המזרחי כמו רוסיה, אוקראינה, פולין והונגריה, אשר בהן שיעור הפריון ירד בצורה הדרמטית ביותר. לפי תחזיות אלה, בתוך כמה עשרות שנים בצה"ל יהיו יותר חיילים מאשר בצבא גרמניה.

גולדמן מתאר את הפרדוקס שבעובדה שדווקא שיעור התמותה הנמוך של ילדים הוביל למצב של ירידה בילודה באירופה. "בשנת 1994 קראו האקדמיות למדעים בחמישים ושמונה מדינות… ל'אפס צמיחת אוכלוסייה עוד בחיי ילדינו'… זה היה, אולי, הרעיון המטופש ביותר שעלה אי פעם על דעתה של קבוצת אנשים פיקחים… החשש שהביעו קדמונינו… כי בהיעדר הגבלה מוסרית עשויים בני האדם שלא להביא דור חדש לעולם, התברר… כמציאותי" (עמ' 51-50).

"העולם המוסלמי ניצב על ספה של דעיכת האוכלוסין המהירה ביותר בהיסטוריה האנושית… אותם צעירים [ש]נולדו למשפחות של שישה שבעה ילדים… מולידים רק ילד אחד או שניים… האיראנים אינם פרים ורבים. אישה איראנית משכילה בת עשרים וחמש תלד כיום רק ילד אחד" (עמ' 33). מצב דומה מתקיים ברחבי העולם המוסלמי, במדינות כמו טוניס, אלג'יריה, מצרים ותורכיה. הספר מסביר את התופעה בכך ש"ברגע שהמוסלמים לומדים לקרוא צונחת המשפחה אל מתחת לרף התחלופה הבין-דורית" (עמ' 37).

המקרה המוסלמי של הדעיכה הדמוגרפית שונה מהגוויעה באירופה בכך שהוא מוביל לייאוש במדינות אלו, מה שמוביל לתוקפנות ואי-יציבות בהן. ייאוש זה הוא מסוכן הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. בעוד המחבר רואה באומה הרוסית "חבלנית אך רציונלית" (כמו במשבר הטילים בקובה), הרי את האסלאם הוא מזהה כאיום קיומי על העולם, אם יהיה בידי האיראנים נשק גרעיני. כלומר, "צדו השני של מטבע ההתאבדות באמצעות אי הילודה הוא מלחמת הקודש, הג'יהאד… העולם המוסלמי מתאבד, אך אנו [המערב] עלולים להיהרג מההדף" (עמ' 46).

"אותם צעירים שנולדו למשפחות של שבעה ילדים מולידים רק ילד אחד או שניים". צרפת, 2014
צילום: AFP

טעות שגרמה לוויתורים

שתי ציביליזציות אינן נמצאות על מסלול ההתרסקות הזה: ארה"ב וישראל. בשתיהן מתקיימת התחלופה הבין-דורית וממוצע הלידות הוא במגמת עלייה. "ארצות הברית יוסדה על ידי פרוטסטנטים רדיקלים שביקשו לחקות את מסע עם ישראל במדבר (ולהימלט מהדגנרציה האירופית שהתפתחה כתוצאה ממלחמות הדת), והצליחה ביצירת האומה הנוצרית היחידה שתשרוד את הגל הגדול של החילון ושל השקיעה הדמוגרפית… באופן ייחודי, המדינה המתקדמת היחידה, מלבד ארצות הברית, שבה נשמרו שיעורי פריון גבוהים היא מדינת ישראל" (עמ' 222).

גולדמן מתאר את האיום הדמוגרפי כמניע ללחיצת היד של רבין וערפאת בבית הלבן ב-93'. זו גם הייתה הטענה מאחורי האסטרטגיה של ההתנתקות מרצועת עזה. "הוויתורים הישראליים בעשור האחרון של המאה העשרים ואחת הונעו מהפחד שהפריון הערבי ישטוף את האוכלוסייה היהודית בישראל. בפועל מה שקרה הוא ההפך הגמור… פער הפריון בין היהודים לערבים כמעט נסגר בשנת 2009 וירד לפער של 0.7 לידות לאישה בהשוואה לעודף של שש לידות לאישה הערבית בשנת 1969". כדי לסבר את האוזן אפשר רק לציין כי שיעור הפריון היהודי הנמצא במגמת עלייה יביא לכך שבשנת 2085 תהיה ישראל מאוכלסת יותר מפולין (עמ' 224-223). מאחר ששתי מדינות אלו מתמודדות באופן מוצלח עם הקונפליקט הקיים בין המודרנה והאמונה, מציע המחבר לארה"ב "לסייע למדינות המחקות במידה כזו או אחרת את עקרונות היסוד האמריקניים… איראן היא סיכון בלתי נסבל לארצות הברית ולבנות בריתה, ובהן ישראל… ארצות הברית צריכה להבהיר את נכונותה להשתמש בכוח כדי לחסל את תוכנית הגרעין האיראנית… חייבת לשוב ולגלות את הייחודיות שלה… עקרונות היסוד שלה, הזכות של בני האדם שלא ניתן לשלול מתוקף ברית עם בורא עולם [בניגוד לטוטאליות האסלאמית], הן מקור תקווה לעמי העולם…".

לאור הנתונים המוצגים בספר באשר לאיום הדמוגרפי והשלכותיו, יש אולי לשקול "חישוב מסלול מחדש" בכל הנוגע לתוכניות המוצעות לגבי ארץ ישראל המערבית. בנוסף, על ישראל לפתח את יחסיה עם ארה"ב במישורים שלא הודגשו די עד היום, מישורים המשותפים לשתי המדינות. הספר מומלץ לקריאה מאחר שהוא מציג כיווני חשיבה חדשים על התרבויות בעולם, הן העולות והן השוקעות, תוך שהוא מנתח בדרך מקורית את תולדותיהן.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ג תמוז תשע"ד, 11.7.2014