המחקר היסודי של ליאורה ז"ל על מכילתא דרשב"י לא הספיק להגיע למועד ההגשה כעבודת דוקטורט, אך יצא כעת לאור כספר. שמונה שנים לפטירתה

מכילתא דרשב"י פרשת נזיקין

נוסח, מונחים, מקורות ועריכה

ליאורה אליאס בר־לבב

מאגנס, תשע"ד, 406 עמ'

באחת הסצנות המרשימות בסרטו של יוסף סידר "הערת שוליים", מתכנסת לה ועדת פרס ישראל ודנה במועמד הראוי לפרס. בסצנה הזאת, כמו לכל אורך הסרט, שזורים וארוגים יחד אירועים ודמויות מעולמו של החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה הסצנה הוטחה אשמה באחד המועמדים לפרס שסירב לאשר לתלמידה חולת סרטן להגיש את עבודת הדוקטורט שלה ולזכות בתואר המיוחל לפני פטירתה. הדברים מרמזים לעבודת הדוקטורט של ליאורה אליאס בר–לבב ז"ל, שנפטרה בכ"ה בניסן לפני שמונה שנים, מעט לפני הגשת עבודת הדוקטורט שלה. הסרט הוא סרט, אך המציאות לעתים מורכבת יותר.

לאחרונה התפרסם ספרה של ליאורה, שהוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלה. עבודה זו עסקה במחקר מכילתא דר' שמעון בר יוחאי, שהוא אחד ממדרשי ההלכה על ספר שמות. בניגוד למכילתא דר' ישמעאל שהגיעה אלינו בשלמות, הודפסה בתקופה מוקדמת ונלמדה ונחקרה על ידי רבים מחכמי ישראל, מכילתא דרשב"י לא הגיעה לידינו בשלמות, והיא נדפסה רק בתחילת המאה העשרים מתוך קטעי כתבי יד מהגניזה הקהירית ומתוך ציטוטים של הקדמונים. הספר עוסק במחקר יסודי ושיטתי של פרשה אחת במדרש זה, פרשת נזיקין, הדורשת חלקים מפרשת משפטים.

מקור או עיבוד

הספר מיועד לחוקרי תלמוד וללומדים של מדרשי ההלכה וספרות חז"ל. לאחר פרקי רקע על גילוי החיבור ומאפייניו הידועים, הוא פונה לדיון בנוסח המכילתא, במונחים המדרשיים המשמשים בחיבור, ביחס שבין מכילתא זו לבין חיבורים תנאיים אחרים ובדרכי העריכה של מכילתא זו. הספר איננו קל לקריאה. סעיפי המבוא והסיכום כתובים אמנם בלשון קולחת ונוחה לקריאה אך הדיונים עצמם דורשים לימוד ועיון. כך למשל, מוקדשים בספר עמודים רבים לדיון בעדיפותו של אחד מכתבי היד של המדרש על פני כתבי היד האחרים, וכן פרק ארוך לדיון על המונחים המדרשיים (לדוגמה: "מגיד הכתוב", "מכאן אמרו"). מכל מקום, זו "המילה האחרונה" בתחום מחקרו של מדרש הלכה חשוב שיש לו השלכות לכמה וכמה סוגיות בחקר ספרות חז"ל.

גם מבלי להיכנס לפרטי פרטים ולחידושים מקומיים, אחת המסקנות המרכזיות של החיבור היא בעלת משמעות עקרונית. על פי הממצאים של המחברת, מכילתא דרשב"י איננה חיבור תנאי ראשוני, והרבה מן הדרשות שלו הן, למעשה, עיבודים. היא רואה הרבה מן המסורות הבאות במכילתא זו כמקורות ש"לוקטו ממקורות תנאיים אחרים… ונראה שיותר משהיא משקפת בית מדרש חי ותוסס היא תוצר של עריכה ספרותית" (עמ' 336). לדעתה, עורך מכילתא דרשב"י השתמש בדרשות קיימות והעביר אותן מהקשרן המקורי למקומות אחרים תוך יצירת קישורים מאולצים וצורמים.

כפי שמעיד על עצמו עורך הספר, פרופ' מנחם כהנא, הוא נקט "עריכה פעילה" גם של הוספות ועדכונים לדברים שנידונו בספר וגם של "מסקנות שלדעתי אינן מבוססות כל צרכן". הדברים אמורים גם ביחס למסקנתה הנזכרת לעיל כי "המכילתא דרשב"י בחלקים גדולים שלה אינה מדרש מקורי, אלא עיבוד, לא תמיד מושכל, של מקורות קודמים לה, שעמדו לפניה". כאמור, מסקנה זו הייתה מן המסקנות המרכזיות בעבודתה של ליאורה, ועליה גם הרצתה חודשים ספורים לפני פטירתה. לדעת העורך מסקנה זו איננה הכרחית, ואת הממצאים התומכים בה אפשר לפרש בדרכים אחרות.

יש מי שיראה את הכרעתו של העורך להשמיט ממצאים שאינם מדוקדקים לדעתו כסוג של צנזורה, ויש מי שיראה אותה כחסד עם הכותבת, שלא זכתה לברך על המוגמר ולא זכתה ללבן את דבריה כדרך שהייתה עושה אילו לא הייתה מסתלקת בטרם עת. בין כך ובין כך, השמטות אלה אינן מרובות, העורך מעיר עליהן במפורש ואף מסכם בזהירות: "ייתכן כי בעזרת ניתוח דרשות נוספות במכילתא דרשב"י אפשר יהיה לאשש את מסקנתה של ליאורה, אולם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

המציאות מורכבת יותר. מתוך הסרט "הערת שוליים"
צילום: דן מנדלסון

אצילות ואהבת אמת

נחזור למחברת. במהלך לימודיה התגלה אצל ליאורה סרטן חמור. במהלך כחמש עשרה השנים שבהן התמודדה עם הסרטן, על איומיו והטיפולים בו וההחלטות הקשות שהייתה צריכה לקבל, הספיקה ליאורה להקים משפחה, ללמד תלמוד במסגרות אחדות, לסיים את התואר השני שלה ולהתקדם בעבודת הדוקטור שלה כמעט עד להגשתה הסופית. בסופו של דבר הכריעה אותה המחלה מעט לפני הגשת העבודה, והיא הושלמה והוגשה כדוקטורט על ידי המנחה שלה, פרופ' מנחם כהנא, שגם הקדיש מאמצים רבים לעיבוד העבודה לספר ולהוצאתו לאור.

בהקדמתו לספר מספר כהנא על הלבטים שעמדו בפניו כמנחה של דוקטורנטית החולה במחלה סופנית: "אודה ולא אבוש, לא אחת פנו אליי עמיתים, חברים ורופאים, דורשי שלומה וטובתה של ליאורה, בבקשה שאקל עליה ואסייע לה לסיים את עבודתה במהירות. ואולם אני לא הייתי יכול למלא אחר הפצרות מעין אלו, משום שהן עמדו בניגוד עמוק לתפיסתי המדעית ולאהבת האמת של ליאורה. על פי תחושתי, כל רמז להקלה או לוויתור היו עלולים לפגוע בחוסנה של ליאורה ובערכה העצמי… לפי מיטב הבנתי המחקר שימש לליאורה עוגן של שפיות ואי של ביטחון".

פרקי הספר נכתבו בהתאם למקובל במחקר התלמודי, בקפדנות מדעית, תוך דיונים טקסטואליים ופרשניים בסוגיות קשות. לעומת זאת, "פתח הדבר" שכתב כהנא, ושמעט ממנו צוטט לעיל, כולל מילים חמות ומלאות הערכה לאישיותה של ליאורה. המילים החמות עומדות בניגוד מסוים לקפדנות המדעית ולדקדוקי הדקדוקים העולים מדפי הספר גופו. מורכבות זו משמשת ביטוי גם למורכבות אישיותה של ליאורה, שאצילותה לא סתרה את קפדנותה, ושמחקרה הפילולוגי לא עמד בסתירה לתחומי העניין הרוחניים, הדתיים והאנושיים שלה.

ליאורה אליאס בר־לבב ז"ל

השנים הארוכות של מחלתה והעמידה בעיניים פקוחות אל מול המוות חידדו את ראייתה והתבוננותה של ליאורה. במשך שנים אלה כתבה מאות רבות של מכתבים והודעות דוא"ל שבהם שטחה תובנות, תהיות וחוויות אישיות עמוקות. יש לקוות שלאחר פרסום המחקר המדעי שלה תצליח המשפחה לאסוף ולפרסם דברים נוספים שכתבה, ולהציג גם את הפנים האישיות, הדתיות והאנושיות של ליאורה, זיכרונה לברכה.

ד"ר עוזי פוקס, ראש החוג לתורה שבעל פה במכללה האקדמית הרצוג, למד ולימד עם ליאורה ז"ל בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ב' אייר תשע"ד, 2.5.2014