שלמה שוק

שיר 111

אָדָם מְסַכֵּם חַיָּיו

וְנִכְנָס לָנוּחַ בְּהֵיכְלוֹת סֵפֶר קֹהֶלֶת

הוּא מִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר

וּמִשָּׁם הַכּוֹזֵב הוּא לוֹמֵד

לְהַשְׁלִים עִם הָעַכְשָׁו

יֵשׁ לוֹ סִכּוּי לְהִתְהַפְּכוּת הַיּוֹצְרוֹת

לְקַבֵּל אֶת הַהֶפְסֵד עַל פְּנֵי הַנִּצָּחוֹן

אֶת הַחֶלְקִיּוֹת עַל פְּנֵי הַשְּׁלֵמוּת

הוּא נִזְכַּר בַּשִּׁיבָה אֶל הֶעָפָר

וְעוֹשֶׂה מֵאֵפֶר הַמִּלְחָמוֹת

הַפְסָקוֹת אֵשׁ

הַפְסָקוֹת ‘עַל הָאֵשׁ’

וּמֵהַפְּצִיעוֹת?

יַפְצִיעַ לוֹ שִׁיר

וְהוּא יִכְתֹּב

מִלִּים

מִלִּים

מִלִּים

מַשָּבֵי חֹדֶשׁ  אֱלוּל הַקְּרִירִים

 _________

זיו חנואל

נוגעין

מִלִּים לֹא יוּכְלוּ לִפְתֹּר

אֶת הִשְׁתּוֹקְקוּת הַבָּשָׂר וְהַנְּשָׁמָה

לִחְיוֹת

לְגַלּוֹת אֶת סוֹד  הֱיֵה

בִּשְׁנַיִם.

לְהָצִיף אֶת הַסֵּדֶר

בְּגוּפֵי קְדֻשָּׁה מְלֻבֶּנֶת

וְהַחֹם, שֶׁיַּבְעִיר מַחְשָׁבוֹת שְׁקוּפוֹת

בַּדִּמְעָה הַכְּחֻלָּה שֶׁל הָאֵשׁ

בְּמִזּוּג הַצְּפִיפוּת שֶׁבַּקֶּרַח

וְהוֹד הַמִּפְגָּשׁ

הָאִינְטִימִי בְּצוּרוֹת הַחֹמֶר

אַךְ הַהִשְׁתּוֹקְקוּת נִסְתֶּמֶת.

בְּעָלְמָא שֶׁל בּוֹטְשִׁין וְאֵינָן מַגִּיעִין

בְּעָלְמָא שֶׁל נוֹגְעִין וְאֵינָן גּוֹאִין

וְרַק נֹגַהּ סִדְקוֹת אוֹר

מְקַלֵּף אוֹתִיּוֹת

מִקִּדּוּשֵׁי נִגּוּן שֶׁטֶּרֶם נִשְׁמַע לָרוֹעֶה

________

אוריה פיציון

*

אִשָּׁה מְפַתַּחַת הִתְמַכְּרוּת לְמִרְפָּסוֹת.

הִיא יוֹצֵאת לִבְהוֹת בַּבִּנְיָן הֶחָלוּד שֶׁמִּמּוּל,

אוֹ בָּרְחוֹב שֶׁל חֲסִידֵי קַרְלִין הַמִּתְמַשֵּׁךְ

אוֹ בַּוָּאדִי.

 .

הַבַּיִת הוּא הַמִּסְדְּרוֹן שֶׁלָּהּ אֶל כִּסֵּא קַשׁ מְזֻיָּף

אֶל הַמַּאֲפֵרָה שֶׁהָיְתָה פַּעַם כְּלִי לִדְבַשׁ.

הִיא נוֹתֶנֶת לַשֶּׁמֶשׁ וְלַשֶּׁקֶט לְהִתְחָרוֹת בֵּינֵיהֶם מִי

יַשְׁאִיר יוֹתֵר סִימָנִים עַל הָעוֹר.

 .

כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁהָרֹאשׁ כָּבֵד מִדַּי

וְיֵשׁ לָהּ חֵשֶׁק לְהוֹרִיד אוֹתוֹ כְּמוֹ

שֶׁמּוֹרִידִים קַסְדָּה,

לְהַחְזִיק לְיַד הַמֹּתֶן בְּעוֹדָהּ מַמְתִּינָה לְמַשֶּׁהוּ

אוֹ מְדַבֶּרֶת עִם אָדָם אַחֵר.

  .

פִּתְאֹם עוֹלֶה בָּהּ רָצוֹן לָלֶדֶת בַּת,

שֶׁיִּהְיֶה מִי שֶׁיַּגִּיד לְמִישֶׁהוּ סוֹף סוֹף

שֶׁעַצְבוּת זוֹ בְּעָיָה בָּעֵינַיִם,

שֶׁלֹּא רוֹאִים כָּל כָּךְ טוֹב

אוֹ שֶׁכָּל הַזְּמַן רוֹצִים לַעֲצֹם אוֹתָן,

וְשֶׁזֶּה שֶׁלִּפְעָמִים רוֹצִים לָמוּת לֹא אוֹמֵר

שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לִחְיוֹת.

  .

אִשָּׁה אַחֶרֶת מִזְדַּקֶּנֶת בְּתוֹךְ בַּיִת.

מַנִּיחָה אֶת הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ לְתוֹךְ תַּשְׁבֵּץ,

שׁוֹתָה קָפֶה לְיַד הַטֶּלֶפוֹן.

הִיא זוֹכֶרֶת מַה זֹּאת אַהֲבָה אֲבָל לֹא

אֵיפֹה בַּגּוּף מַרְגִּישִׁים אוֹתָהּ.

  .

יַלְדָּה אַחַת לֹא יוֹדַעַת עֲדַיִן שֶׁלֹּא הַזְּמַן מוֹרִיד

גֶּשֶׁם עַל הַקַּיִץ

רַק הַבֶּכִי שֶׁל הוֹרִים עַל יַלְדֵיהֶם

שֶׁיִּכָּנְסוּ כְּבָר מֵהַמִּרְפָּסוֹת

שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בָּהֶן.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' אלול תשע"ג, 9.8.2013