דניאל בוקובזה

זרים

מֵאֵפֶר שֶׁלָּנוּ

לֹא יָקוּם מִזְבֵּחַ

אָנוּ

יַלְדֵי הֶעָשָׁן הַמְּבֹעָרִים

זָרִים הַקְּרֵבִים תָּדִיר לִרְצוֹנָם, מְצֻמְצָמִים

בְּדָלֶ"ת אַמּוֹת שֶׁל אֲנָחָה

נִרְעָדִים לֶאֱחֹז בְּיוֹנַת הַבְּדִידוּת

לְבָנָה וְכָלָה

בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת

יַחְוִיר מְעוֹנֵנוּ בָּעֲרָפֶל הָאוֹפֵף

וַחֲדָרֵינוּ

שְׁטוּפֵי יָרֵחַ בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה הַטּוֹוֹת

חוּטִים כְּסוּפִים לְיַרְכְּתֵי הַחַלּוֹן

לְהֵיכָלוֹת בָּאֲוִיר, עֲדִינִים יוֹתֵר

מֵעוֹלָם הַזֶּה

*

יְלָדִים שֶׁאֲנַחְנוּ רְפֵי יָדַיִם

יְגֵעִים וִירֵאֵי מְהַדְּסִים בַּמַּדְרֵגוֹת (כָּל צַעַר

רֵאשִׁיתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת)

רִבּוֹן הָאִלְּמִים, מַדּוּעַ לֹא זֹאת הַפַּעַם

יִכָּרֶה לָנוּ מִשְׁכָּן

וְיִקָּרֵא בַּיִת

לְהִנָּצֵל מִתּוֹכֵנוּ

 ____

מוטי פרי

 על עץ התאנה בחלון מרפסת השירות

עַל עֵץ הַתְּאֵנָה

בְּחַלּוֹן מִרְפֶּסֶת הַשֵּׁרוּת

שֵׁנִי דְּרוֹרִים

עָשׂוּ לָהֶם בַּיִת

וּבְמַקּוֹרִים עֲדִינִים

מָשְׁכוּ חוּטִים מִבַּדָּיו

וְהָעֵץ נַעֲנָה וְשִׁחְרֵר כְּמַקְרִין

מִן הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת

סִרְטֵי צִלּוּם אֲרֻכִּים

עַד עָצַר הַגַּלְגַּל

שָׁנָה בְּדִיּוּק,

עֵת הִבַּטְתִּי בַּחַלּוֹן וְרָאִיתִי

אֶת עָלָיו הַמְּצִיצִים וְכָל כָּךְ מַהֵר

הָפְכוּ לְעַלְוָה סְמִיכָה וּמְרַשְׁרֶשֶׁת.

רַק יֶרַח עָבַר, דְּרוֹר, וְנִמְשַׁכְתָּ

מִשָּׁרְרְךָ אֶל סַהֲרָהּ שֶׁל אִמְּךָ.

תְּאֵנָה מַבְכִּירָה, עֻקְצָהּ אֶל עָנָף,

פָּנֶיהָ עֲלֵי אֶצְבָּעוֹת.

הָיָה בְּכָךְ נִצָּן לְשִׁיר,

אֲבָל הַכְּבִיסָה נָטְפָה עַל יָדַי

וְאוֹתִיּוֹת פָּרְחוּ־חָמְקוּ וּמֵאָז גָּרַפְתִּי אוֹתָן

אַךְ הֶעָלִים הִתְיַבְּשׁוּ וְנָשְׁרוּ, וְהַדְּרוֹרִים

וְהַכְּבִיסָה הִתְיַבְּשָׁה וְהִתְרַטְּבָה וְהִתְיַבְּשָׁה

וְגָבְהָה, כָּמוֹךָ. וְעַתָּה אֵין שִׁיר

אֶלָּא שֵׁנִי דְּרוֹרִים שֶׁעָשׂוּ לָהֶם בַּיִת

וּבְחַלּוֹנָם כְּבִיסָה שֶׁל יֶלֶד

וּתְאֵנִים נוֹטְפוֹת.

וְהַכֹּל כִּפְשׁוּטוֹ.

 (ערב פסח, תשע”ג)

 ____

בַּכֹּל סרלואי

תפילת האסיר

 

אֲ-דֹנָי, חוֹמוֹת הַכֶּלֶא

אֲנִי מִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ בְּחֵרוּק צִפָּרְנַיִם

מְרוֹצֵץ אֶת רֹאשִׁי עַל הַסּוֹרֵג.

אַתָּה שׁוֹמֵר עָלַי מֵהָעוֹלָם

אֵינֶנִּי רָאוּי לוֹ.

גַּם כָּאן תָּקוּעַ רְסִיס שָׁמַיִם בְּלִבִּי

וְצִפּוֹר יָרְדָה לְלַקֵּט פֵּרוּר שֶׁל חֶסֶד בֵּין הַפְּרָחִים.

מַה לִי בַּחוּץ בַּמֶּרְחָב הַכַּבִּיר

מַה לִי וְלָאֹפֶק, לִצְחוֹק הַיְּלָדִים, לְמַגָּע הָאַגָּבִי

לַשְּׂמָלוֹת עַל יַרְכֵי הַנָּשִׁים.

אֲנִי מַעֲדִיף אֶת חִבּוּק הַמָּוֶת שֶׁל הַבְּדִידוּת הַמֻּכָּר לִי

עַל פְּנֵי צְלִיפַת הַשּׁוֹט מֵעָרְפָּן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת.

כְּדֵי שֶׁלֹּא אַשְׁחִית אֶת הָעוֹלָם בְּמַגַּע יָדַי

חַסְרוֹת הָאֱמוּנָה

עֲשֵׂה אֶת לִבִּי לְחֶדֶר לְלֹא דֶּלֶת

אַגִּישׁ אֶת אָזְנִי אֶל הַמַּשְׁקוֹף

רוֹצֵעַ אֶת חֲלוֹמוֹתַי אֲנִי לוֹחֵשׁ

אָהַבְתִּי אֶת עֲווֹנִי

אַל תַּקְשִׁיב

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"ג, 12.4.2013