יער לופוחובה

צילום: gettyi mages

הוּא לֹא לָמַד שׁוּם לֶקַח,

מִתְנַהֵג בְּיַרְקוּתוֹ הַמַּחְפִּירָה

כְּאִלּוּ כְּלוּם.

לְמַה צִפִּיתִי? לְקָרַחַת יַעַר שְׁתַדְּלָנִית?

לְעֹנֶשׁ דַּחְפּוֹרִים?

עַשְׂרוֹת זַנִּים מוֹצְאִים עֲדַיִן מַחֲסֶה בּוֹ

וְצִפּוֹרֵי הָאֵיפָה הָרַבּוֹת עוֹד מְצַיְּצוֹת מִלֶּב

הִתְחָרוּתָם שֶׁל הָעֵצִים הַמִּזְדַּקְּפִים וְהָעוֹמְדִים

מִנֶּגֶד בְּכָל דַּקּוֹת הַדּוּמִיָּה שֶׁלִּרְשׁוּתָם. הֶעָלִים

מְכַסִּים וְטַחַב מְטַשְׁטֵשׁ.

נָהָר מֻפְשָׁר פּוֹרֵשׁ לַיַּעַר וּמֵטִיל אֶת מֵימָיו

בְּאֵין מַפְרִיעַ. קָצֵהוּ מִצְטַמְרֵר בְּעֹנֶג

אֶל בּוֹרוֹת הַהֲרִיגָה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ה בניסן תשע"ג, 5.4.2013