מאמריהם של מבחר כותבים מעולם התורה והאקדמיה כונסו בספר יובל העוסק במשנת הרמב"ם. עריכה שהקפידה לשמור על ציר אחיד הופכת את הספר לנכס יקר לחוקרי משנתו 

מברכת משה: קובץ מאמרים במשנת הרמב"ם לכבודו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ

צבי הבר וכרמיאל כהן עורכים

מעליות ישיבת ברכת משה, תשע"ב, ב' כרכים, 1007+x עמ'

אמור לי מי הם מכבדיך ואומר לך מי אתה. סיסמה חדשה זו אולי אינה מדויקת לגמרי ובכל זאת יש בה משהו. מי שנמצא ברשימת המכבדים (ולעתים גם מי שלא נמצא באותה רשימה…), מעיד על היוצר ועל היצירה.

לא רבים הם ראשי ישיבות שבין מכבדיהם נמנים אישים המוכרים מהשורה הראשונה של אנשי המדע, כשם שבמקביל לא רבים הם אנשי המדע שתלמידי חכמים חשובים נמנים על מכבדיהם. מיזוג ייחודי זה משקף ממד חשוב של הספר שראה אור לאחרונה לכבודו של הרב פרופ' נחום רבינוביץ', שכולם נקבצו באו לו.

רב או ד"ר

תלמידיו-עמיתיו-מוקיריו של הרב רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר ברכת משה אשר במעלה אדומים זה כשלושה עשורים, ביקשו לכבדו לרגל מלאות לו שמונים, להוקירו ולהכיר לו טובה ותודה על מאמציו המתמשכים לכינון עולמה של תורה והעצמתה בשיעורים, בכתובים ובמנהיגות.

הוקרה זו נותבה לשלושה אפיקים: הכנסת ספר תורה להיכל הישיבה, קיום ערב עיון והוצאת אסופת מאמרים. אחר קיומם של השניים הראשונים הגיע, בשעה טובה, זמנו של השלישי. ומאחר ומשנת הרמב"ם מעסיקה ביותר את הרב רבינוביץ', לאורך ימים ושנים, מטבע הדברים ענין זה הוא שהפך לציר אשר סביבו התארגנו כלל הכותבים וכלל המאמרים. זאת ועוד, העורכים ביקשו מהכותבים השונים והמגוונים לא לעסוק ב"פרט" זה או אחר במשנת הרמב"ם אלא להגיש מאמר המלבן נושא עקרוני, תחום כולל, זווית משמעותית, בעניינו של הרמב"ם.

נקבצו אם כן ובאו גם רבנים – הרב ז"נ גולדברג, הרב י' שילת, הרב ח' סבתו ועוד, גם אקדמאים – פרופ' א' שוחטמן, פרופ' י' בלידשטיין, פרופ' א' גרוסמן ועוד, וגם כאלה שתוארם משולב – הרב ד"ר ר' ערוסי, הרב ד"ר י"צ שטמפפר, הרב ד"ר א' ורהפטיג, ועוד. כאמור, מקבץ נדיר למדיי.

לא למותר לציין את התלבטות העורכים בנוגע לתאריהם של הכותבים. מחד גיסא, בעולם האקדמי מיושם הכלל "גדול מרבן שמו" ואין מכירים שוע לפני דל – כולם מוזכרים רק בשמם ואילו התואר מושמט. מאידך גיסא, דרך ארץ הנקוטה בעולם הרבני כלפי תלמידי חכמים מוסיפה לשמם, לכל הפחות, תואר רב (ויש המהדרים בגאון, מרן, גדול הדור ושאר קילוסים). כיצד תנהג אפוא מערכת אשר נעה במקרה זה בין שני קטבים? ובכן, הפשרה שבוצעה הילכה בין הטיפות: ברשימת המשתתפים ובתוכן העניינים צוינו תארים מלאים ואילו בראש המאמרים עצמם נהגו לפי עניינו של הכותב – השמטת תארים אקדמיים ואזכור תארים רבניים.

האסופה עצמה משתרעת על שני כרכים ומחולקת לארבעה מדורים: גנזים, בו מתפרסמים לראשונה כתבי יד שטרם פורסמו מדורם של הרמב"ם ושל בנו רבי אברהם; עניינים כלליים ומבואות, בו מוצגים עיונים ודיונים בשאלות מקיפות במשנת הרמב"ם; סוגיות מיימוניות, מאמרים העוסקים בתחומים ממוקדים יותר במשנת הרמב"ם; ולבסוף מדור ממשיכי דרכו של הרמב"ם ונושאי כליו – המקבץ מאמרים שמתמקדים בחיבורים שנכתבו בעקבות הרמב"ם, אם כהרחבה ואם כפרשנות. בסוף הספר נדפס מאמר אחד באנגלית, פרי קולמוסו של רבה הראשי של בריטניה, הרב ד"ר יונתן זקס, החולק כבוד למורו ורבו ונושא דברים מרגשים על אישיותו ועל פועלו.

משתנו מעסיקה את הרב רבינוביץ'. עמוד הפתיחה לספר 'עבודה' לרמב"ם. צילום: רון פלד.

שיטוט בין נושאים

נדלג אפוא בין המדורים ונזכיר משהו מכל אחד. מן המדור הראשון תצוין עבודתו הגדולה – כמאה עמ'(!) – של הרב ד"ר י"צ שטמפפר החוזר לשאלה המנסרת זה למעלה ממאה שנים (תרס"ט) בחלל האקדמיה ובית המדרש כאחד: האם מצוי בידינו חיבורו הקדום של הרמב"ם "הלכות הירושלמי" והאם הקטעים שאותרו עד היום מתוכו אכן אותנטיים. אך לא רק בסקירה עסקינן; רובו ככולו של המאמר המקיף חושף לראשונה קטע גניזה של ספר הלכות הירושלמי על מסכת כתובות מעצם כתיבת יד קדשו של המחבר. המהדורה כוללת את כתב היד והוא מלווה בהערות פרשניות רחבות.

מן המדור השני יצוין מאמרו של הרב ד"ר רצון ערוסי, אשר מבקש לזרות אלומת אור על דרכו של הרמב"ם בהוראת הלכה בזמן הזה. הרב ערוסי מדגיש שלנגד עיני הרמב"ם עומדת רק האמת התלמודית והוא אינו רואה עצמו משועבד לא לגאונים שקדמוהו וגם לא לרבותיו, מה גם שהוא לא אימץ את הכלל "הלכתא כבתראי". הרמב"ם גם נוקט נימה ביקורתית בכל הנוגע לתקנות, גזרות ומנהגות, והוא בוחן אותם היטב לפני שהוא מקבל אותם, אם בכלל. ועוד, בעיני הרמב"ם, גם מעמדו של ספרו-שלו אינו מעמד מחייב והוא רק משמש נוחות של מי שאינו מורה הוראה ואינו יודע להכריע בעצמו. לא כן מורה הוראה אשר יודע משנה ותלמודים וכו', שהוא צריך להכריע מתוך העיון בהם ולא להיתלות בספרי פסיקה, כולל גם "היד החזקה". [לשם גילוי נאות עליי לציין כי מדור זה כולל מאמר ארוך של ד"ר יובל סיני על אודות פירוש המשנה לרמב"ם, מאמר שבו הוא מתפלמס לא מעט – לטעמי, באופן לא משכנע – עם מאמר מקיף שכתבתי באותו נושא כבר לפני עשרות שנים].

המדור השלישי מגוון מאוד בנושאיו: שיטת הרמב"ם בנוגע לנטילת שכר על תלמוד תורה ופסיקת הלכה; מלחמתו של הרמב"ם באמונה בגזירת כוכבים; מהות הירושה לפי הרמב"ם; השלמות האנושית, וכן טבע ונס במשנת הרמב"ם; דיון בשאלה האם הכיר הרמב"ם את ספר המצוות השלם לרס"ג ועוד.

למרות השיטתיות שבה השתדלו להלך עורכי האסופה, מדור זה מכיל לא מעט חריגות. כך מאמרו של הרב ז"נ גולדברג 'עיונים וחידושים במשנה תורה' שאינו ממוקד בנושא כללי ורחב אלא בחמש נקודות פרטניות, ומעין זה גם מאמרו הנקודתי של הרב מרדכי רבינוביץ' 'דין טומאת עם הארץ וגדרי הסט הזב'. המדור מכיל גם מאמר חשוב של פרופ' א' גרוסמן, על 'האישה בהגותו של הרמב"ם', מאמר שבו הוא יוצא חוצץ נגד "העוול הגדול שנעשה לרמב"ם" בכך שהוא מתואר לא פעם כ"שונא נשים", ואולם מאמר זה אינו אלא נוסח מקוצר של פרק מספרו אשר פורסם זה כבר.

סכנת האיסוף

המדור הרביעי מכיל, בין השאר, מאמר מעניין של אחד מעורכי הספר, הרב ד"ר כרמיאל כהן, הדן בשאלת סמכותו של 'משנה תורה' לעומת המקורות התלמודיים, וזאת דווקא בעיני בנו של הרמב"ם, רבי אברהם. הכותב ממשיך כאן קו שהוא עצמו נקט כבר קודם ובו הבהיר שרבי אברהם לא הילך כסומא בארובה אחר אביו. אדרבה, לא פעם חלק עליו, וככלל, רובי המקורות עליהם הוא נשען אינם כתבי אביו אלא הגמרא עצמה. מובן מאליו שבמקרים כאלה הוא לא נמנע מהליכה בעקבי אביו, אם סגנונית ואם תוכנית. בכך "מגן" המחבר על רבי אברהם ממתקפה קדומה שהוטחה בו כבר בשעתו, כביכול "בשעה שהוא – רבי אברהם – דורש דרשה אינו אומר לא 'תנן התם' ולא 'תנו רבנן'…". במגוון ראיות מורה המחבר בעליל שהערצת רבי אברהם לאביו לא הייתה נאמנות גורפת ומתבטלת, אלא בוחנת ומבקרת.

עוד בקובץ המאמרים קטע שמפורסם לראשונה מספר המספיק לעובדי ה' של רבי אברהם בן הרמב"ם; דיון באיגרת חדשה ש(אולי) נכון ליחסה לרמב"ם; עיון בשאלה האם הרמב"ם תמיד מכריע במחלוקות שבתלמוד; מונחים הלכתיים במשנת הרמב"ם; כפל לשון במשנה תורה; שימושו של הרמב"ם במקורות שבמקרא; הערכה מחודשת של מפעלו הרפואי של הרמב"ם; יחסו של רלב"ג לרמב"ם בעניינים הלכתיים; על פרשני הרמב"ם: מגדל עוז ומגיד משנה, ועוד ועוד מקבץ מאמרים מרשים.

יש לקוות כי לא יקרה לקובץ זה מה שקורה לא פעם למקביליו. דרכם של לא מעט ספרי יובל וספרי זיכרון שלימים הם מוצאים מקומם הנידח בתהום עולם הנשייה, זאת משום היותם אקלקטיים, קו לקו צו לצו, זעיר פה זעיר שם, ללא ציר מוגדר ושמיש. יש לייחל שעמל העורכים, אשר ניתבו כאמור את האסופה לציר מאוד מוגדר, יביא לכך שכל העוסק במשנת הרמב"ם ידע כי 'מברכת משה' אינו רשאי להניח ידו.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אב תשע"ב, 17.8.2012