קבלה / אשר רייך

גִּבּוֹרִים שֶׁאֵין לָהֶם יֶדַע בְּיַהֲדוּת

לוֹמְדִים הַיּוֹם קַבָּלָה אָפְנָתִית

הַלִּמּוּד לֹא לָמַד מֵעוֹלָם אֶת תַּלְמִידוֹ,

כְּפִי שֶׁיְּצִירָה אֵינָהּ לוֹמֶדֶת אֶת מִשְׁתַּמְּשֶׁיהָ.

הַזֹּהַר תָּלוּי בַּמַּבָּט שֶׁבֵּין הַלִּמּוּד

לְבֵין חַלּוֹן הַקִּדְמָה, כְּשֶׁמִּתַּחְתָּיו עוֹבֵר

חוּט הַשָּׁנִי, סוֹד הַלִּמּוּד. מַדַּע הַהַשְׂכָּלָה  שקלים כי תשאיטוסיא שור או כשב –

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר

וְעַל כֵּן הֵם נִשְׁאָרִים חַסְרֵי הַשְׂכָּלָה.

זֹאת יוֹדֵעַ כָּל חַלּוֹן שֶׁלָּמַד נוֹפִים.

"אַתָּה רוֹצֶה קַבָּלָה?" שָׁאַל אוֹתִי

הַמֶּלְצַר, נָהַג הַמּוֹנִית, רוֹפֵא הַשִּׁנַּיִם.

וּכְשֶׁנָּסַעְתִּי לִצְפַת קִבַּלְתִּי בַּמָּלוֹן בַּ"קַּבָּלָה"

מַפְתֵּחַ לְחַדְרִי. הָאֲרִ"י הֵצִיץ עָלַי

מִכָּל הַקִּירוֹת בְּבֵית הַמָּלוֹן.

 —

יוצר בראשית / שמואל לעסרי

 א

לֹא בּוֹחֵר מִלִּים. הֵן מַגִּיעוֹת לַחוֹת לָאֶצְבָּעוֹת, כָּל אוֹת דָּם כָּל דָּם אוֹת

דְּמָעוֹת מִתְפַּתְּלוֹת בְּסִדְקֵי טְבִיעַת אֶצְבַּע מֻכְתֶּמֶת.

בּוֹכֶה אוֹתִי. לוֹעֵג אוֹתִי. אוֹהֵב שׂוֹנֵא אוֹהֵב שׂוֹנֵא. נִגְמָר. מֵת חַי

לִ נְפֹּל קָם נוֹפֵל קָםנוֹפֵל קָםנוֹפֵלקָם נוֹפֵלקָםנוֹפֵל קָםנוֹפֵלקָםנוֹפֵלקָמֵ ל.

מַסְפִּיג עָמֹק בַּדַּפִּים. אֵין כָּתֵף לִשְׁקֹעַ בָּהּ לְהַרְטִיב

ב

לִפְעָמִים הֵן לֹא מַגִּיעוֹת. נוֹעֵץ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת קִיּוּם בְּלוּחוֹת אַשְׁלָיָה הֲזוּיוֹת,

מָסַכִּים מְהַבְהֲבִים שֶׁל מֻסְכָּמוֹת.

עֵדֶר שֶׁל שְׁבָרִים רָץ לְמַטָּה

לְמַעְלָה לַצְּדָדִים. מֵנִיף שׁוֹט לְרֶגַע וְנִרְמָס וְנִרְמָס וְנִרְמָס. מְרֻקָּן.

שְׁרִיקוֹת חֲנוּקוֹת מֵרֵאוֹת מְפֻרְסָאוֹת:

רְגָשׁוֹת הֵם בְּסַךְ הַכֹּל רְגָשׁוֹת הֵם בְּסַךְ הַכֹּל רְגָשׁוֹת הֵם בְּסַךְהַכֹּל רְגָשׁוֹת הֵם בְּסַךְ הַכֹּל רֶגַע שׁוֹט. רֶגַע בְּלִי שׁוֹט. רֶגַע עוֹבֵר. עוֹבֵר. אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל רְגָשׁוֹת. עוֹבֵר. נִפְרָס. נֶעֱבָר.

נֶעֱדָר.

ג

מוּל אַנְגֶ'ל, שָׁמַיִם מִתְחַבְּרִים לַאֲרֻבּוֹת מְפַזְּרוֹת רֵיחוֹת יְרוּשַׁלְמִיִּים.

אַתָּה רוֹאֶה אֶת הָאֵדִים הָאֵלֶּה מִשְׁתַּבְּלִים בָּאֲוִיר?

רַק עִם אֵדִים אֶפְשָׁר לִרְאוֹת: כָּל הָאֲוִיר הוּא מַשֶּׁהוּ.

וְאוֹתוֹ בְּעֶצֶם הָרוּחַ דּוֹחֵף.

מֵאֵיפֹה מַתְחִילָה רוּחַ

אִם לֹא בַּאֲנָחָה;

נְשִׁיפוֹת כְּאֵב שֶׁל רָעָב כְּמִיהָה, מֵהֶחָלָל

הֶעָמֹק שֶׁל הַפְּעִימוֹת. הָאָדֹם הַכֵּהֶה קֵהֶה הַזֶּה בַּצַּד הַיְּמָנִישֶׁל הַלֵּב.

אוֹ בְּכָל הַלֵּב אִם אֵין רֵאוֹת.

 ד

צוֹעֵק.

אוּלַי מַשֶּׁהוּ

יַתְ

חִי

ל

—

1941 / בכל סרלואי אולמן

כָּל הַיּוֹם בָּכוּ הָאִילָנוֹת
הָעֶרֶב יוֹרֵד. אֲנִי נִמְלֶטֶת מִן הַתַּעֲנִית
מַפְתֵּחַ מִגַּג בּוֹעֵר.

כָּל הַיּוֹם בֶּעֶרָה בִּשְׁמֵי יְרוּשָׁלַיִם
וְאֵין מְכַבֶּה
לְעֵת לַיְלָה חַלּוֹנוֹת הָעִיר שְׁקוּפִים אֲטוּמִים
עֵינֶיהָ קְרוּעוֹת לֶהָבוֹת
בְּתֵל אָבִיב חַמְסִין וּשְׂדֵרַת אֹהָלִים
רְסִיסֵי הַצּוֹם, צְעָקוֹת
עֲשַׁן תָּמִיד.

מָלְאָה הָעִיר אָדָם וְאֵין בָּהּ אִישׁ
יוֹדְעֵי הָאֱ-לֹהִים רֵיקִים
אַף בִּנְיָן לֹא יִהְיֶה לְבַיִת.
תַּחַת סַכִּין הַיּוֹם מְצַוַּחַת הָעִיר בְּצִירֶיהָ

וּבַלַּיְלָה אַרְיֵה הָאֵשׁ

(תשעה באב תשע"א – 1941 שנים לחורבן)

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' אב תשע"ב, 27.7.2012