המכון להכשרת יועצות ההלכה שהקימה חוגג שתים עשרה שנים ומאות בוגרות, והיא כבר חולמת על השלב הבא: תפקיד קהילתי לנשים בשכר. הרבנית חנה הנקין עושה מהפכות בשקט

"פנתה אלינו אישה מיישוב בצפון. היא סיפרה שבעלה בתפקיד מבצעי פיקודי בצבא, ומגיע הביתה לעתים רחוקות. היה לה התקן תוך רחמי שגרם לכתמים. בכל פעם שבעלה הגיע הביתה היא הבינה שהיא אסורה עליו. הם הגיעו למצב שבו לא היו ביחד שבעה חודשים! בעלה סוף-סוף מגיע הביתה, הילדים קופצים עליו מרוב שמחה, והאישה עומדת מרחוק בסלון ומנופפת לו לשלום.

"יועצת ההלכה עזרה לה להבין מהו כתם שאוסר ומהו לא. היא הבינה שבחלק מהפעמים היא החמירה על עצמה ללא צורך. לפני שפנתה ליועצת ההלכה היא התביישה לחשוף את המצוקה הגדולה שלה ולא פנתה לרב. כשהיא פנתה ליועצת היא יכלה לדבר איתה בנחת, לפרוט את המצוקה לפרטיה. היועצת עזרה לה והיחסים בין בני הזוג הפכו בריאים יותר. האישה הזו גם כך נמצאת במצב לא פשוט – היא מגיעה לבד לאספות הורים, מטפלת לבד בילד החולה, מנהלת לבד את הבית; והכול מתוך נתינה למדינה. להוסיף לזה גם בעיות בטהרת המשפחה ללא צורך? זו דוגמה לסיפור הצלחה שלנו".

הסיפור הזה, שאותו מספרת הרבנית חנה הנקין בהתרגשות עצומה, ממחישה רק אחת מהבעיות הרבות שעולות בנושא טהרת המשפחה. נושא סבוך והרה גורל, בהיותו מסוגל לבנות משפחות ולהחריבן. הבעיות רוחשות מתחת לפני השטח, מושתקות וכמוסות, מעצם קיומן במרחב האינטימי של בני הזוג. אנו רואים זוגות צוחקים ומחייכים, ולא יודעים מה קורה בבית פנימה. הדברים נעשים מסובכים יותר כאשר הבעיות מתנגשות עם ההלכה, ומצטרף גורם שלישי – הרב. כשאישה צריכה לשאול דמות גברית סמכותית שאלה אינטימית, הדבר, לעתים, קשה מנשוא. קשה עד כדי אי שאלת הרב; קשה עד כדי החמרה שאינה לצורך, שיכולה להביא לתסכולים רבים, לבעיות בבית ולאי פריון; קשה עד כדי חיפוף בקצוות, או אי קיום ההלכה. את כל אלו יועצות ההלכה מבקשות למנוע.

ליאורה בדנרש, יוצעת הלכה בוגרת התכנית. צילום: עודד אנטמן

רק ריח של צ'ולנט

הרבנית חנה הנקין (66) הקימה לפני שתים עשרה שנים את התוכנית להכשרת יועצות הלכה שפועלת בתוך מדרשת 'נשמת' לנשים. הנקין עומדת בראש המדרשה מאז ייסודה, לפני יותר משני עשורים. אנחנו נפגשות בביתה הצנוע שבירושלים, ואני מבקשת ממנה שתספר על עצמה. היא מתעקשת לשמוע קודם כול עליי, מהיכן הגעתי והיכן למדתי. מתעניינת, מקשיבה באמת, מוכנה ללמוד. הרצון ללימוד וחיבור בולט בכל מעשיה, כמו גם ידענותה המופלגת בהלכה ובתחומים אחרים.

הנקין, ילידת ארה"ב, למדה ב'ישיבה יוניברסיטי' בניו יורק וסיימה תואר שני בתולדות עם ישראל. "בתקופה שלי לא היו מקומות רציניים ללימוד תורה. מה שרציתי אז זה מה שלתלמידות שלי יש היום – לשבת בבית המדרש וללמוד. נכנסתי מהדלת האחורית. בתקופה ההיא, אישה לא הייתה יכולה לטעום מהצ'ולנט, רק להתקרב אליו ולהריח. אז נכנסתי דרך האקדמיה". במהלך לימודיה התחתנה עם הרב יהודה הרצל הנקין.

"תמיד נמשכתי לעולם ההלכה. ישבתי כמה שנים בספרייה וקראתי שו"תים. כשהגשתי את התיזה היא נדחתה: המנחה אמר שלא יכול להיות שאני כתבתי אותה, ובעלי הוא שכתב. הוא טען שאין אישה שיש לה גישה לכל המקורות האלו. אחת לשנה הייתי כותבת להם מכתב ומבקשת שימנו קבוצה של פרופסורים שיבחנו אותי ויראו שזו התיזה שלי. אחרי עשר שנים קם מלך חדש על מצרים. הוא ראיין אותי ונדרשו לו חמש דקות להבין שזו עבודה שלי. עשר שנים עברו מיום ההגשה עד שקיבלתי אישור לתיזה".

הנקין מספרת את הסיפור בחיוך ומכנה אותו 'משעשע'. אני מסתכלת על מדפי הספרים שגודשים את הבית, ומדמיינת את בני הזוג שבים וקוראים בהם, מתפלפלים ומעיינים בהם חליפות. נראה שהנקין קוראת את מחשבותיי. "השיח ביני לבין בעלי הוא שיח של תורה והלכה. למדתי ממנו המון". באמירה שיכולה להישמע כנועה אך נראית לי כנובעת מצניעות ואהבה גדולה, היא מוסיפה: "כל מה שעשיתי בחיי עשיתי בתור 'אשתו של'".

אני שואלת את הרבנית איך הוקמה תוכנית יועצות ההלכה. "כבר מתחילתה של המדרשה לימוד ההלכה היה מודגש, מתוך הרגשה שאדם צריך לקיים הלכה לא בתור מצוות אנשים מלומדה, הרגל, אלא בתור דבר שאדם מבין עד הסוף, כדי שהיא לא תהיה תלושה ומנותקת. בין שאר התחומים למדו הבנות גם הלכות נידה. הייתי בתחילת שנות הארבעים לחיי, ועברתי מה שאישה עוברת בשנים האלו. הגוף מתחיל להשתנות בצורת הפעילות, ויש לכך השלכות על טהרת המשפחה.

"יום אחד פגשתי חברה בדרכי למכולת. שאלתי אותה מה שלומה, ומיד היא התחילה לבכות. היא סיפרה לי שלילה לפני כן היא טבלה, וכבר באותו בוקר גילתה שיש לה בעיה, ושהמצב כך כבר מעל לחצי שנה. כבר חצי שנה שהיא ובעלה לא יכולים להיות ביחד. זה היה בשבילי הקש ששבר את גב הגמל. הבנתי שמישהו צריך לקום ולעשות, שהגיע הזמן לצמוח הלאה, שיש צורך אדיר – מצד אחד נשים שסובלות, ומצד שני נשים שבשלות ללימוד תורה גדול יותר. ההלכה יודעת להתמודד עם מצוקות, אבל כשההלכה והמצוקה לא נפגשות – אין פתרון.

"ראיתי שלנשים קשה לפנות לרבנים. אישה שפנתה לרב הייתה מציירת את המצב שלה בצורה מינימליסטית. נשים באו לבעלי, ועדיין באות אליו, אבל אישה שמדברת עם אישה אחרת נפתחת. מי שיושבת מולה מבינה את מה שהיא מתארת. לעומת זאת, בשיחה עם גבר את רומזת ולא רוצה לומר את המילים. נשים אמרו לי – כשאני נמצאת בפני הרב, המגמה שלי היא לברוח כמה שיותר מהר".

הנקין הלכה לבעלה, ולרב יעקב ורהפטיג, כיום ראש כולל מוסדות 'אריאל' ורב קהילה בשכונת 'הר נוף' בירושלים, וגייסה אותם כשותפים לדרך. "חשבנו יחד, והחלטנו שהגיע הזמן. שאין סיבה שלא להכשיר נשים בתור כתובת לנשים אחרות". השלושה בנו תוכנית לימוד שנמשכת שנתיים, שבהן נשים לומדות ברמה רבנית את סוגיות הגמרא ואת ההלכה הפסוקה. אחרי כל סימן שנלמד בשולחן ערוך מתקיים מבחן בכתב, ובסוף התוכנית מבחן מקיף בעל-פה בפני ארבעה פוסקי הלכה. התוכנית כוללת גם לימודי רפואת נשים, פסיכולוגיה, זוגיות ומיניות.

הרבנית חנה הנקין. צילום: עודד אנטמן

מאחורי כל אישה מצליחה

"ישבתי עם שלושה גניקולוגים ובניתי תוכנית לימוד ברפואת נשים בהלכה, כדי שהבוגרות שלנו יבינו לא רק שולחן ערוך, אלא גם מה קורה אצל האישה. הלימודים התרחבו לתחומי פסיכולוגיה, מיניות ועוד. ההכשרה הרבנית הסטנדרטית אינה כוללת את התחומים האלו. ראיתי שצריך להיות מפגש בין שלושה דברים: האישה, ההלכה והרפואה. בורות ברפואת נשים מביאה אישה לגניקולוג כדי לנסות לפתור בעיה הלכתית. נשים רבות חושבות שיש להן 'עקרות הלכתית' והולכות לרופא עם הטענה הזו, אך בעצם הן מחמירות וטובלות מאוחר ללא צורך, וכלל לא מדובר בעקרות הלכתית. פעמים רבות האישה יכולה לטבול כמה ימים מוקדם יותר. פגשתי נשים שטבלו ביום ה-15, ואפילו ביום ה-19 של המחזור שלהן, כשהן כלל לא היו צריכות לעשות כך".

התוכנית תובענית מאוד, ולא קל להתקבל אליה. "לומדים בסגנון בית מדרש, כמו בכוללים. הנשים צריכות לְפנות לעצמן שלושה ימים בשבוע, יומיים אצלנו ויום נוסף של לימוד בבית, כדי לשמור על קצב הלימוד. מי שלא עומדת בקצב – לא נשארת בתוכנית. שלוש רופאות שסיימו את התוכנית אמרו שלימודי הרפואה היו קלים יותר".

הנשים שמתקבלות לתוכנית צריכות להיות יראות שמים ובעלות חיבור לתחום טהרת המשפחה, יכולת לימוד תורני מתקדם וכושר מנהיגות, הקשבה ואהבת אנוש. נקלטות בתוכנית עשר עד שתים עשרה נשים בכל שנה שנייה.

"באה אלינו אישה מרתקת ומיוחדת מאוד, אשת רב ובלנית במקווה", מספרת הרבנית הנקין, "שהגיעה ללא רקע בגמרא. היא ישבה ולמדה גמרא שנתיים, רק כדי שתוכל להיכנס לתוכנית. יש אשת קצין שמתפקדת בתור 'אשת קשר' עם נשות צה"ל. כשהבעל מגיע הביתה לעתים רחוקות, הקשיים בטהרת המשפחה אחרים וייחודיים".

לתוכנית כשבעים בוגרות. כעשרים וחמש מהן מועסקות בקו הטלפון הפתוח ובאתר האינטרנט, וניתן להפנות אליהן שאלות ולקבל תשובות במהירות. "קיבלנו במשך שתים עשרה שנים מעבר למאתיים אלף שאלות בהלכה. קו הטלפון והאתר עובדים בשיתוף פעולה ישיר ורצוף עם הרבנים הנקין וורהפטיג. היועצות הן המשיבות באתר, אבל הרב קורא כל שאלה ותשובה וצריך לאשר אותה. בקו הפתוח היועצות צריכות להבין מתי השאלה דורשת פסיקה, כלומר מתי מדובר בסיטואציה חדשה, ואם כן – הן נועצות ברב".

נשים עברו הכשרה מקיפה ורחבה כל כך – ולבסוף עומד מאחוריהן רב שצריך לאשר כל מילה שיוצאת מפיהן?

"רוב השאלות הן שאלות חוזרות, והיועצות יודעות לענות עליהן מיד. ובכל זאת, הרבנים זמינים תמיד להתייעצות ועוקבים אחר כל השאלות באתר. גם רבנים צעירים מתייעצים. גם מי שיודע לענות רוצה להיות זהיר בהתחלה, לבדוק את עצמו. שיהיה ברור – יועצת ההלכה מנהלת שיח עם הרב הפוסק. היא לא פורשת את הסיטואציה והוא אומר לה מה לעשות. יש אינטראקציה והפריה הדדית בינה לבין הרב, היא שותפה בתהליך הפסיקה. לומר 'לא' זה תמיד קל מאוד. מציאת הדרך להגיד 'כן' דורשת ידיעות מופלגות וראייה רחבה, ובמקום הזה מגיע השיח עם פוסק ההלכה, שיח שלא יכול היה להתקיים לפני התוכנית שלנו".

הבית בוער

למרות תחושת הרוממות וההתקדמות, קבוצת הנשים מכונה 'יועצות הלכה' ולא 'פוסקות הלכה'. "גם לא כל רב הוא פוסק הלכה", מסבירה הנקין. "להפוך לפוסק הלכה זהו תהליך שכולל גם את הציבור וגם את הרב. מצד אחד הרב צריך להיות בעל ידיעות מופלגות בהלכה בצורה אופקית ורוחבית. מצד שני, גם הרב הידען ביותר לא הופך להיות פוסק אלא אם הוא פוסק לציבור". הציבור בהחלט פונה ליועצות, אולם ככל הנראה הדבר אינו מספיק. "אם מישהו לא הגיע לרמת פסיקת הלכה והוא פוסק – זהו נזק עצום. אנחנו עדיין לא הגענו לרמה של פוסק בצורה עצמאית. זו רמה של יחידים בדור. יש תשובות שדורשות החלטה, לגזור מסיטואציה אחת ולהשליך לסיטואציה אחרת. אנחנו עדיין לא שם. לשם כך צריך להיות לימוד רוחבי יותר, לא רק התמקצעות בתחום מסוים. עם זאת צריך לזכור שהמסה והגיוון האדיר בשאלות שמגיעות ליועצות ההלכה לא מגיעים לרוב הרבנים. היועצות יודעות מה קורה ביומיום, לא רק את ההלכה, ולזה רוב הרבנים לא נחשפים".

האם לימוד נשים מוגבל לעניינים הנוגעים לנשים, או שאת רואה עניין בכך שנשים ייחשפו לכל התחומים ושתהיינה נשים פוסקות?

"באופן פוטנציאלי, אין מניעה שאישה תלמד את כל תחומי ההלכה. טוב שאישה תלמד את הכול וטוב שגבר ילמד את הכול, אולם בתחום של טהרת המשפחה יש צורך מיוחד. האם הייתי לוקחת מהמשאבים המאוד מוגבלים ומכשירה משגיחות כשרות? אין סיבה שלא תהיינה משגיחות כשרות, אבל התרומה שלהן לא קריטית כמו תרומת משגיחה בתחום טהרת המשפחה, שם הצורך הוא אדיר. זהו חוד החנית של ההלכה.

"בתחומים אחרים הבית לא בוער. המצוקות לא באות מתחום הלכות השבת והכשרות – המצוקות הגדולות באות מהתחום הזה. אני לא מתנגדת ללמוד את השאר, אבל אם אני שואלת את עצמי איפה עם ישראל ומה הוא צריך, כל התחום של בינו לבינה הוא תחום יסודי בחיי המשפחה בישראל, תחום עם הרבה בעיות ומצוקות. למה שאנשים יסבלו?".

בנוגע לשאלת הנשים הפוסקות, הנקין זהירה מאוד בדיבורה. היא מעידה על עצמה שהיא אישה מעשית שאינה אוהבת לשער השערות או לחזות את העתיד, ומזכירה למי ניתנה הנבואה. לאחר כמה הפצרות היא עונה: "עם ישראל בדרך. כשיש מישהו שנמצא ברמה הלכתית גבוהה ועם ישראל לא מפיק ממנו תועלת – זה נזק. המסע דורש המון יראת שמים וצניעות. אדם שמחפש לתלות שלט – לא יגיע למקום הזה. זה תהליך, והוא יקרה תוך שותפות עם תלמידי חכמים. עם ישראל רק ירוויח מכך שיותר מבניו ובנותיו יהיו אנשי הלכה, אנשי תורה. כתוב 'וניבאו בניכם ובנותיכם'. באופן פוטנציאלי, ההלכה לא מתנגדת לפוסקת הלכה. לדעת התוספות דבורה הנביאה הייתה פוסקת הלכה. הדבר החשוב הוא שפוסק צריך להיות ראוי לכך".

נשים מבשרות רלוונטיות

כנראה שמהפכות באמת קורות בשקט. הנקין מספרת שתוך שנים ספורות התוכנית זכתה לתמיכה רבתי. "אני בטוחה שיש אנשים שחשבו שזו לא הדרך הראויה, ועדיין חושבים, אבל יש מספיק אנשים שרואים שהצלחנו. העובדות מדברות בעד עצמן. אם מדי ערב מקבלות מענה כשלושים וחמש נשים ואחרות מקבלות צליל תפוס – השטח מדבר. באחת הקהילות בארה"ב החלה לעבוד בבית הכנסת יועצת הלכה. הרב רצה שלא תתאכזב, ואמר לה שבשנה האחרונה הגיעו אליו רק שלוש נשים עם שאלות. בשנה הראשונה היא קיבלה מאה וחמישים שאלות".

יש שמאמינות שמהפכות צריכות לקרות בקול רם יותר. ארגון הנשים 'קולך', למשל. גם כשהיא מתייחסת לנושא זה, דיבורה של הנקין איטי ומדוד והיא נזהרת שלא למעוד בלשונה. "יש בהן הרבה טוב, אני מבינה את הקולות שבאים מהשטח ואת הזעקה שצריך לבוא שינוי. אני מעריכה את הנשים שיושבות שם. אבל יש גם הרבה התלהמות. אני עצובה מכך שהטוב בא יחד עם ההתלהמות. אני לא חושבת שזה מה שמביא לשינויים אמיתיים. פורום 'תקנה' למשל, שאני חברה בו, הוא דוגמה מדהימה של שותפות בין הזרמים השונים בציונות הדתית. יושבים שם יחד רבנים ונשים, וקולם שווה. בלי כותרות, בשקט. התסכולים שבקעו מהשטח הביאו אנשים מסוימים להתפרצויות, וזה לא צריך לקרות. בקע קול הזעם במקום קול השותפות".

רבים היום, בעיקר צעירים, חשים שעולם ההלכה מקובע, ביורוקרטי ונטול תשוקה. הם נוהרים לעבר עולם רוחני מתחדש, אך נטול הלכה. הנקין מפתיעה: היא חושבת שהקול הנשי הוא שיוכל לקרב את אותם צעירים להלכה.

"אם לא ייווצר שיח בין עולם ההלכה לבין רוחות הזמן, אנו עלולים לאבד רבים וטובים. הקול הנשי בעולם ההלכה הוא הנשק הדרמטי ביותר שיש לנו כדי למגר את תופעת הניכור מעולם ההלכה. נשות ההלכה משדרות רלוונטיות. מי שמסתכל על העולם סביב ורואה נשים בכל תחומי העיסוק, ישאל את עצמו על הרלוונטיות של מערכת שמנוכרת לחלוטין לרוח הזו. כניסת נשים לעולם ההלכה משדרת קשב לרוחות הזמן. התופעה אומרת: אנו שותפים לרוח, מה שמתחדש בכל העולם מתחדש גם אצלנו. לעולם ההלכה שיח עם ערכי ההווה, והוא מופרה בצורה חיובית. זו אמירה של פתיחות, של רלוונטיות, של התחדשות.

"הפוסט-מודרניסט מחפש משמעות רוחנית, חיבור, ובלבד שיוכל לעשות מרצונו הטוב. כל מה שכפוי שנוא עליו. החירות לבחור היא עצם מעצמיו. דווקא הוא עשוי לאמץ מסרים דתיים ואפילו הלכתיים מנשים. מי שפונה לאישה כסמכות הלכתית עושה זאת מבחירתו שלו וזה נתפס כמעשה רצוני. למרות שההלכה היא אותה הלכה, אקט הפנייה מעניק מימד של חירות לסיטואציה".

גם אם הרבנית חנה הנקין לא תודה בכך בפה מלא, קרתה כאן מהפכה של ממש. החזון התממש. השלב הבא, לדבריה, הוא פעילות למען קיומן של יועצות הלכה קהילתיות בשכר, כמו רב הקהילה. "המפעל ראוי לתמיכה ממשלתית מסיבית, והוא לא מקבל כלום. רבות מהיועצות מקבלות נשים בהתנדבות, או שמקבלות סכום כסף נמוך. הן עובדות במסירות נפש. האמירה 'אני עייפה' לא קיימת אצלן.

"אחת היועצות סיפרה לי שרוב השאלות מגיעות דווקא לפני שבת, והיא צריכה להחליט אם לסיים את ההכנות לשבת או לשבת עם האישה. קל לשער במה היא בוחרת. בקו הפתוח נשים מקבלות, כמובן, שכר צנוע, כשהכול בא מתרומות. היועצת יושבת ליד טלפון ומחשב במשך שעות, וצריכה לנתק את הטלפון ב-12 בלילה. היא לא מנתקת. יש לנו חתנים וכלות שמתקשרים בליל הכלולות – לא נענה?".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',א' אב תשע"ב, 20.7.2012