ראשונה לתנועות הציוניות באירופה הייתה האגודה ליישוב ארץ ישראל ברומניה. 130 שנה לוועידה שבזכותה קמה ראש פינה

כבר בשנות השבעים של המאה ה-19 התארגנו יהודים מ"רומניה הישנה" לעלייה והתיישבות בארץ-ישראל. באביב תרל"ג (1873) התארגנה קבוצה של כמאה משפחות מקהילות ניקורשטי וטקוץ, בראשותו של אלתר קויפמן, ופנתה בכתב אל הרבי צבי הירש קאלישר בבקשה לסייע לה להגשים את שאיפותיה לעלות לארץ ישראל, לרכוש קרקעות ולהתיישב בה. בידי המשפחות היה סכום של 50,000 פראנק, אולם הדבר לא יצא בסופו של דבר אל הפועל בשל חברת "כל ישראל חברים" בפאריס, שלא סייעה בידיהם.

באלול תרמ"א (1881) זכה לעלות יואל קויפמן מניקורשטי, בנו של אלתר קוימן, לארץ ישראל. הוא היה הראשון שזכה לרכוש אדמה בכפר גיא-אוני, לפני התיישבותם של יהודי מוינשטי, אך לאחר ארבעה חודשים, שבמהלכם נקלע לאי-הבנות עם אנשי הכוללים בצפת, חזר לרומניה.

התאגדות לעלייה

החבורה הראשונה ליישוב ארץ ישראל ברומניה הישנה קמה בתרל"ד (1874) בעיר מוינשטי, על ידי משה דוד שו"ב (ינקוביץ), ובהשפעת יוסף אריה הכהן, רב העיר. אגודה זו שלחה בשנת תרל"ה (1875) שלושה מחבריה לארץ ישראל כדי לרכוש חלקת אדמה מתאימה לייסוד מושבה. הקבוצה שכללה את דויד בוקשטאטר, חקלאי במקצועו, חזרה לאחר שנודע מפי פחה אחד כי מצב הביטחון בארץ מתוח, כנראה בשל סכנת מלחמה בין רוסיה ותורכיה.

בקיץ 1881 הוקמה האגודה ליישוב ארץ ישראל בגאלאץ. בין חברי הוועד נמנה עסקן "חובבי ציון" שמואל פינלס, שנבחר לראש האגודות ברומניה הישנה (על שמו נקראת המושבה גבעת שמואל במרכז הארץ, שהפכה לאחרונה לעיר בישראל). בט"ו באב 1881 נוסדה מחדש האגודה ליישוב א"י במוינשטי. היא שלחה בפעם השנייה בדצמבר 1881 את משה דוד שו"ב לארץ ישראל, במטרה לרכוש קרקעות עבור מושבה חקלאית העתידה לקום על ידי אנשי העיר. בהגיעו לארץ ולאחר שבדק את אפשרויות הרכישה, פנה לוועד המרכזי של "חובבי ציון" בגאלאץ, וביקש לשלוח מומחים אחדים לחקלאות כדי לבדוק עמו את הקרקעות הראויות. שלושה נציגים נשלחו: דויד בוקשטאטר ממוינשטי, אלתר קלפר מגאלאץ ושלמה בריל, חקלאי מומחה מבאקאו. המשלחת שיצאה בסוף מארס 1882 הגיעה לארץ ישראל ויחד עם שו"ב רכשו בח' במנחם אב 4,000 דונמים בכפר גיא-אוני מידי יהודי צפת, שנטשו את המקום. האגודה ממוינשטי היא הראשונה מבין האגודות ליישוב ארץ ישראל שהגשימה את רעיון יישוב הארץ הלכה למעשה, ועל אדמות אלה הוקמה המושבה ראש-פינה.

הבשורה של רכישת הקרקעות הגיעה למוינשטי וגרמה להתעוררות גדולה בין יהודי רומניה. באותה שנה נוסדו אגודות נוספות ליישוב ארץ ישראל בקהילות בראילה, טולציה, טקוץ, איוושטי, באקאו, ברלאד, יאסי, בוטושאני ועוד. מספר האגודות הציוניות הגיע בראשית 1882 ל-33, בסוף השנה  ל-49 ובראשית 1883 ל-60.

בעקבות כך, יזמה האגודה ליישוב ארץ ישראל בבוקרשט ועידה ארצית של כל האגודות במדינה. הוועידה הגדולה התכנסה בכ'-כ"א בטבת תרמ"ב בפוקשאני (30-31 בדצמבר 1881 לפי הלוח היוליאני, 11-12 בינואר 1882 לפי הלוח הגרגוריאני). השתתפו בה 56 צירים, שליחי 33 אגודות ליישוב ארץ ישראל ועורכי עיתונים. ועידה זו עשתה רושם עז על יהודי המדינה ויהודי העולם כאחת. כאן יש להזכיר כי ועידה זו של "חובבי-ציון" בפוקשאני התקיימה שלוש שנים לפני ועידת "חובבי-ציון" הראשונה בקטוביץ.

ראש פינה, 1890

שבים אל הארץ

חמש המשפחות הראשונות ממוינשטי עלו לארץ בתמוז תרמ"ב. עשרים ושתיים משפחות נוספות ממוינשטי יצאו לנמל גאלאץ בכ"א במנחם אב תרמ"ב (13 באוגוסט 1882), כשאליהן הצטרפו עשר משפחות מברלאד, שלוש משפחות מבאקאו, שמונה משפחות מגאלאץ ומשפחה אחת מפוקשאני. עולי מוינשטי שילמו על הנסיעה מכספם ואף סייעו לשש משפחות עניות מעירם. יתר העולים נסעו בחסות הוועד המרכזי מגאלאץ.

50 המשפחות, שמנו 228 עולים, רובם צעירים, יצאו לכיוונה של ארץ ישראל. בכל מקום שעברו יצאו אלפים לקראתן כדי לכבדן, ליוו אותן ברגל ובעגלות ונתנו להן צידה לדרך. הן הפליגו מנמל גאלאץ שבדנובה באוניית "טטיס", בג' באלול תרמ"ב (8 באוגוסט 1882), כשאחד מהעולים תוקע בשופר לחירותם.

הייתה זו העלייה של הקבוצה הגדולה ביותר מרומניה, והיא עשתה רושם עצום על הציבור היהודי, על האוכלוסייה הרומנית ועל חוגי הממשל. לסיפור עלייה זו הוקדש מקום נרחב בעיתונות היהודית והרומנית. את שמה של האונייה האוסטרית "טטיס" דרשו: "טיטוס הגלה את בני ישראל מארץ-ישראל, ואוניית טטיס משיבה את בני-ישראל לארץ-ישראל".

האונייה הפליגה מקונסטנצה לקושטא ומשם לביירות ולחיפה. תוך כדי הפלגתה פרץ ריב באונייה על רקע דתי בין העולים מגאלאץ ובין העולים ממוינשטי, שכן הראשונים לא דקדקו כל כך במצוות לעומת המוינשטים. הגאלאצים החליטו להיפרד מהמוינשטים ולהתיישב בנפרד בארץ ישראל (הם היו בין מקימי זכרון יעקב). אליהם הצטרפו עוד 9 משפחות ממוינשטי. העולים שפניהם היו לצפת ירדו בביירות ומשם יצאו אל הארץ דרך ההרים, רכובים על פרדות במשך 4 ימים. השיירה הגיעה לצפת בסוף אלול תרמ"ב ויצאה בהקדם להתיישב בראש פינה.

בג' בשבט תרמ"ג החלו המוינשטים לחרוש את אדמתם תוך אמירת מזמורי תהילים, נאום על אהבת ארץ ישראל וסעודת מצווה חגיגית לציון התאריך החשוב, שנקבע ליום טוב לדורות. מתוך 4,000 הדונם שרכשו התיישבו המשפחות על שטח בגודל 2,500 דונם ואת היתר מכרו. העולים התחילו לבנות 14 בתים למגורים באמצעות קרשים, עמודים, דלתות, חלונות ומסמרים שהביאו באונייה מרומניה. הם בנו גם מקווה טהרה, שכרו שוחט, התכוננו לבנות בית-כנסת ובית מרחץ, קנו עשרה שוורים, שש פרות ושני חמורים, ושכרו שני ערבים כדי שילמדום שיטות חרישה וזריעה.

ניהול המושבה

המתיישבים בחרו להם ועד, ובראשו עמדו מאטיל כץ והמזכיר שו"ב. הם תיקנו תקנות, בדומה לתקנות ראשון לציון, בהדגשת יסודות דתיים. בשל קשיים כלכליים קיבל הברון אדמונד רוטשילד, 'הנדיב הידוע', את ראש-פינה בשנת 1883 לחסותו והגיש סיוע למתיישבים. בשנת 1904 מנתה ראש-פינה 512 נפש ושטחה הגיע ל-4,689 דונם.

כיום, עמל ארגון א.מ.י.ר (ארגון מאוחד של יוצאי רומניה בישראל) בשיתוף עם ה"פדרציה של הקהילות ברומניה" וראש המועצה המקומית ראש פינה על הקמת מוזיאון שיספר על תרומת יהודי רומניה לארץ-ישראל. יהדות זו, שמנתה לפני השואה כ-800 אלף יהודים – מהם עלו יותר מ-350 אלף – תרמה רבות לפיתוחה של הארץ במגוון תחומים – בכלכלה, בהתיישבות, בצבא, בחינוך ובמדע. 32 מלומדים מהם קיבלו עד כה את "פרס ישראל".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' בתמוז תשע"ב, 29.6.12