אלמוג בהר

 כותאב

"קטן אביו חייב ללמדו תורה… וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו… מי שלא לימדו אביו חייב ללמד את עצמו"

      הרמב"ם, משנה תורה, היד החזקה, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק א'

הֵקַמְתִּי כּוּתַאבּ קָטָן עִם בְּנִי בַּסָּלוֹן.

בִּבְקָרִים שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי הוּא קָם עִמִּי מֻקְדָּם

לִלְמֹד, וַאֲנִי מַזְכִּיר לוֹ כִּי בַּחֶדֶר אֵין מוֹרֶה

וְאֵין תַּלְמִיד, רַק תּוֹרָה לְפָנֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ מְשַׁנְּנִים יַחַד

פְּסוּקִים בְּעִבְרִית וַאֲרַמִּית וַעֲרָבִית.

אֲנַחְנוּ נִזְהָרִים בְּמִלִּים רַבּוֹת, בֵּינֵיהֶן אֱ-לֹהִים

ואללה וְהַשֵּׁמוֹת הָרַבִּים, וּכְשֶׁאֲנִי רוֹאֶה כֵּיצַד

יִרְאָה קָשָׁה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּפָנָיו, אֲנִי מַמְתִּיק לוֹ אוֹתִיּוֹת

בִּדְבַשׁ, מְתַכְנֵן עִמּוֹ כֵּיצַד הַכּוּתַאבּ

יִתְרַחֵב עִם אֶחָיו וְאַחֲיוֹתָיו, וְנַמְתִּיק גַּם לָהֶם

אֶת הָאוֹתִיּוֹת בִּדְבַשׁ, וְלֹא נִלְעַג לַנִּכְשָׁלִים,

וּנְבָרֵךְ יַחַד לִפְנֵי וְאַחֲרֵי הַפְּסוּקִים.

וַאֲנִי אוֹמֵר לוֹ בְּכָל בֹּקֶר בְּתֹם הַלִּמּוּד,

אָב חַיָּב לְלַמֵּד לִבְנוֹ תּוֹרָה, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְלַמְּדוֹ

חַיָּב לִשְׂכֹּר מְלַמֵּד לִבְנוֹ מִבְּנֵי עִירוֹ לְלַמְּדוֹ,

אֲבָל אַתָּה בְּנִי, עָלֶיךָ לִזְכֹּר שֶׁגַּם יָבוֹא הַיּוֹם

שֶׁתִּהְיֶה חַיָּב לְהַרְגִּישׁ כְּמִי שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ אָבִיו,

וְאָז תִּהְיֶה חַיָּב לְלַמֵּד עַצְמְךָ כָּל הַפְּסוּקִים

וְהַשֵּׁמוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת וְהַתָּגִים שֶׁלֹּא חָלְפוּ בֵּינֵינוּ,

וְכָל אֵלּוּ שֶׁחָלְפוּ בְּלִי שֶׁאָמַרְנוּ מִלָּה אַחַת

עַל מְקוֹמָם בְּחַיֵּינוּ.

יעל שמעון

 *

וְהוּא הוֹדִיעַנִי אֵימָתַי נִתְאַחֵד,

וַאֲנִי, אַף בַּלָּאט לֹא סָפַרְתִּי שַׁבְּתוֹתַי.

מהר ימהרני זֶה וְיִקָּחֵנִי

יְרַפֵּד בְּעֹנֶג יָמַי.

אֶת חֲרַכֵּי אַהֲבָתִי וְאֶשְׁנַבֵּי הכספון

בְּרֵיקָנוּת הַיָּמִים אָטַמְתִּי,

מוּגָפִים הֵם תְּרִיסֵי תְּחוּשׁוֹתַי הַכְּבֵדִים

וּבְלַאי נַפְשִׁי הַמְּהוּהָה בִּי נוֹגֵס.

עֵת קְצֹר הַיּוֹגֵב בִּשְׂדוֹתָיו,

וּכְתַפּוּחַ בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר

כֵּן דּוֹדִי בֵּין כְּלוֹנְסָאוֹת,

אֵיכָה אֶתְהַלֵּךְ לְצִדְּךָ בְּכָל שֶׁעַל,

אַחַר עִתּוֹת גְּדוּשׁוֹת הֶבֶל וְשָׁעוֹת נְבוּבוֹת.

קָחֵנִי, שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבְּךָ,

הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָעוֹלָם הֶעָלוּם הַזֶּה,

אֲכַבֶּדְךָ רֵעִי ואתאבלה עַל כִּי לֹא יְדַעְתִּיךָ,

עַל כִּי לֹא תָּהִיתִי עַל טִיב גְּנָזֶיךָ.

שירה מישר

לִרְצוֹת לוּחוֹת שְׁנִיִּים,

וְלֹא לָדַעַת לְשַׁבֵּר אֶת הָרִאשׁוֹנִים.

בֵּין אַלְפֵי תּוֹרוֹת

אֲנִי לֹא מוֹצֵאת

תּוֹרָה אַחַת

בּוֹדֵדָה

שֶׁלִּי.

אֱ-לֹהִים אֶחָד

שֶׁיַּגִּיד לִי

רְאִי בַּקַּיִץ כֻּלָּם מַשִּׁילִים עַצְמָם

וּמְקַבְּלִים תּוֹרָה, הַשִּׁילִי עַצְמֵךְ.

עִם אַלְפֵי קְלִפּוֹת

אֲנִי רוֹצָה

רַק אוֹת.

צְאִי,

קַבְּלִי אוֹת.

מְהַלֶּכֶת

בֵּין אַלְפֵי תּוֹרוֹת

וְלֹא מוֹצֵאת

 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' בסיון תשע"ב, 25.5.2012