ספר יצירה, הקדום והאניגמטי, זכה להגדרות ולפירושים מגוונים. ביאורו של אריה קפלן משתמש באסטרונומיה ובמתמטיקה ומוצא בו הדרכות למדיטציה יהודית

ספר יצירה

עם פירוש וביאור מאת אריה קפלן

מאנגלית: שרון שתיל

ידיעות ספרים, תשע"ב, 312 עמ'

ספר יצירה הוא חידת החידות של הספרות העברית: איננו יודעים מי כתבו, מתי נכתב, ואף לא ברור כלל מה כתוב בו. אולי סודיות זו האופפת אותו היא שהכתירה אותו בתור ספר היסוד של המיסטיקה היהודית, אם כי הפירוש הקבלי הוא בהחלט איננו הפירוש היחיד שניתן לספר זה.

הספר הופיע בספרותנו בסביבות המאה העשירית (אם כי ייתכן שאנו שומעים את שמו כבר בתלמוד, בסיפור תמוה במיוחד שבו שני אמוראים בוראים באמצעותו עגל ואף אוכלים אותו), ומאז זכה לעשרות רבות של פירושים, החל מרס"ג וריה"ל, עבור בראשוני המקובלים – ר' יצחק סגי נהור, הרמב"ן ועוד – וכלה באחרוני המקובלים, הרמ"ק, האר"י והגר"א. בנוסף על כל אלו, זכה ספר יצירה גם לספרות מחקר אקדמית בהיקף נרחב.

אורכו של הספר אינו פרופורציוני בשום אופן לגודל השפעתו – כשני עמודים לכל היותר (שאלה גדולה בפני עצמה היא מהו הנוסח ה'מקורי' של הספר). לשונו – עברית יפה, מזוקקת ואניגמטית. הספר כתוב במשפטים קצרים ותמציתיים, ופעמים רבות הוא טובע מטבעות לשון יחידאיים (ביניהם המונח ספירות) המקשים מאוד על הבנתו. אך מה עניינו? מה הוא בא ללמד?

יש שראו בו ספר קוסמולוגיה, הבא לתאר את מבנה העולם; יש שראו בו ספר מאגיה, הבא ללמד בין השאר כיצד לברוא אדם; המקובלים פירשוהו בהתאם לתורת הספירות; הפילוסופים פירשוהו בהתאם לאריסטו או לאפלטון; מבין החוקרים יש שראו בו מעין 'נומורלוגיה' יהודית, על בסיס אותיות במקום מספרים; ויש מי שהציע שמחבר ספר יצירה בא להעמיד אלטרנטיבה לסיפור הבריאה של ספר בראשית. הצעה זו האחרונה, תמוהה ככל שתישמע, נתמכת בעובדה שעניין המצוות כמעט אינו נוכח בספר (פרט, אולי, לרמז על השבת), עובדה שהביאה לכך שמיסטיקאים נוצרים אימצו את הספר בשתי ידיים, ואף היו הראשונים להעלותו על מכבש הדפוס. כללו של דבר, חידה בת מאות שנים מונחת עדיין לפתחנו.

הספר החדש שלפנינו הינו פרי עטו של הרב אריה קפלן ז"ל (1935-1983), מן היוצרים הפורים והמקוריים בארה"ב בשנים האחרונות. עיקר החידוש בספריו הרבים של קפלן הוא הצבעה על הפרקטיקות המדיטטיביות הטמונות, לשיטתו, ביצירה היהודית לדורותיה – החל מן התנ"ך וכלה בספרות הקבלית הענפה. ספרו "מדיטציה יהודית" היה לרב מכר גם בארץ וניתן היה לזהותו בכל ספרייה ביתית של המתעניינים בחיבור שבין רוח הניו-אייג' והיהדות.

הספר הנוכחי הוא תרגום ביאורו של קפלן לספר יצירה מאנגלית. כאן הוא יצא בהוצאה מהודרת ומוקפדת, שניכר שהושקעה בה מחשבה כיצד להקל על הקורא, במיוחד זה המבקש גשר ראשוני אל יצירה מיוחדת זו. כל "משנה" כתובה במרכז העמוד וסביבה פירושו של קפלן. קפלן עצמו הקפיד על נוסח נגיש ובהיר של דבריו, ואף הוסיף טבלאות ושרטוטים לסיכומים ולהבהרה.

ברשימה קצרה זו אבקש לאפיין את המיוחד בפירושו של קפלן. תחילה אציין כי זהו הפירוש המודרני היחיד הבנוי על סדר הספר ומבארו מתחילתו ועד סופו. הקורא לא זקוק לרקע קבלי מסוים על מנת להבין את הפירוש וקפלן מתאמץ להנגיש את המושגים שבהם הוא עוסק גם לאדם שלא פתח ספר קבלי מימיו. השאלה החשובה יותר היא מה טיבו של הפירוש. ובכן, קפלן בוחר לבאר את הספר על פי הדרך המסורתית, היא הדרך הקבלית, וזאת למרות שללא ספק הוא מכיר את הספרות המחקרית. עבור הקורא האמון על הרוח ההיסטוריוציסטית, דבר זה עשוי להיות קצת צורם, שכן אדם זה יודע שבעל ספר יצירה, שטבע את המושג 'ספירות', לא הכיר את משמען הקבלי ואף לא את מבנה החשיבה הקבלי. אך לקורא זה הייתי מציע להסות את הקול הצורם ולראות בביאורו של קפלן מעין סיכום ותמצות בהיר של השיטות הקבליות הרבות שנחלקו ביניהן בהבנת הספר. כך למשל, בעמ' 46 מסכם קפלן בטבלה את שיטותיהם של האר"י, הראב"ד, ר' יצחק סגי נהור והרמ"ק בהבנת מושגי ספר יצירה – ראשית, אחרית, טוב, רע וכו', וכך בסוגיות רבות בספר.

נקודה שניה האופיינית לפירושו של קפלן היא שימוש בידע מודרני לביאור הפירושים הקדמונים. כך למשל, בעמ' 217 הוא משלב ידע מן האסטרונומיה המודרנית על מנת לבאר הערות פרשניות אסטרולוגיות על ספר יצירה; ובעמ' 56 הוא משתמש בידע המתמטי הנרחב שלו לביאור פירוש של ר' יצחק סגי נהור על המשפט הסתום "עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן", וממחיש את ההסבר גם לאנשים שאינם מתמטיקאים מוסמכים. האם פירושו של קפלן קולע למשמעות הספר? האם פירושו קולע למשמעות דברי הפרשן שעליו בונה קפלן את ביאורו? אלו שאלות שהקורא צריך לשים אליהן לב, כבכל חיבור המנסה להנגיש טקסטים עתיקים לקורא המודרני.

כאן אנו מגיעים לנקודה השלישית באפיון פירושו של קפלן, והיא העיקרית, בעיניי, אף שאינה תופסת את מרב הפירוש. בהמשכה של אותה פסקה המצוטטת לעיל, ממשיך קפלן וכותב: "ניתן להשתמש בכך למדיטציה. נסו לדמיין את הכדור (קונסטרוקציה מתמטית מסוימת שאותה תיאר לעיל) באין סוף ואת הנקודה באין-סוף ונסו לתפוס איך שהם בעצם אחד. אז תראו שמושגי המרחב וההתפשטות הרגילים שלכם אינם פשוטים כמו שהאמנתם…" (עמ' 57). קפלן משתמש ברבות מן התובנות שהוא דולה מספר יצירה ומפרשניו על מנת לנסח הדרכות מדיטטיביות וטכניקות מיסטיות. למעשה, ולצד כל האפשרויות לפשר הספר שהעליתי לעיל, זהו עניינו של הספר לדידו של קפלן (ראו הקדמה, עמ' 16). הספר מצטרף אפוא לסדרת ספריו הקודמים של קפלן, המנסים לעצב דרך 'יהודית' לעריכת מדיטציות, כפי שהן צומחות מתוך מקורות היהדות.

כמובן שגם כאן עולה השאלה הביקורתית אם לכך התכוון המשורר, אותו מחבר עלום של ספר יצירה. בכמה מקומות אכן נראה שהספר בא להדריך מדיטטיבית, כך למשל: "עשר ספירות בלימה, בלום פיך מלהרהר ולבך מלהרהר ואם רץ פיך לדבר ולבך מלהרהר שוב למקום" (פרק א משנה ח). על משנה זו כותב קפלן: "מהות הספירות מושגת רק כאשר בולמים את השפתיים מלדבר, וכאשר חוסמים את התודעה בפני כל מחשבה מילולית או מתארת. רק כאשר מרוקנים את התודעה לגמרי, ניתן לחוות את הספירות" (עמ' 64). לדעת קפלן משנה זו היא הדרכה מדיטטיבית ידועה למדי, האומרת שעל האדם לנקות את תודעתו מכל תוכן מילולי בבואו לשער חדש בהשגותיו הרוחניות. אגב, קפלן מעיר בהמשך הערה החושפת את יחסו לספרות הקבלית בכלל: "עניין זה הוא חשוב במיוחד משום שהרבה שיטות של מדיטציה קבלית כרוכות בדיקלום של נוסחאות דמויות מנטרה או בסוגים שונים של התבוננות. ואולם, כל השיטות הללו הן רק אמצעי לנקות את התודעה מכל מחשבה…". דומני שמעטים המקובלים ש"יחתמו" על פירוש זה למה שהם קוראים "ייחודים".
במבט רחב מסמל פירוש זה את שיאה של המגמה לאוניברסליזציה של מקורות היסוד של היהדות. עניינה של הדת, מסתבר, הוא לספק בידי האדם כלים לחוויות עליונות. בכך היא הופכת כמובן למשיקה לתנועות הניו-אייג' למיניהן. אך יש כאן עובדה אירונית במיוחד (או שמא טרגית, יאמרו אחרים). כאמור, ספר יצירה עצמו כמעט אינו כולל דבר מן הריטואל היהודי, אך בכל זאת הפך הספר ליסוד הקבלה. למעשה, הספרות הקבלית, במובנה המצומצם, הקדומה ביותר שאנו מכירים נכתבה כפירוש לספר יצירה (דומני שהעיסוק האינטנסיבי של ספר יצירה באותיות העבריות היווה גורם מכריע למרכזיותן של אותיות בספרות הקבלית ולקידושה המוחלט של השפה העברית). הקבלה, כידוע, מעמידה במרכזה את שמירת המצוות, ולמעשה ניתן לומר שרוב הספרות הקבלית עוסקת בטעמי המצוות. והנה עתה בא פירוש קבלי חדש, מחזיר את הגלגל אחורנית ומציג את ספר היסוד כספר הדרכה מדיטטיבי אוניברסלי, שעל אף שהוא נשען על היצירה הקבלית הרי שהוא מדלג על מחויבותה לתורה ולמצוות.

סופר לי לאחרונה על חוג בית שמקיים אדם חרדי בבית שמש, שבו לומדים עריכת מדיטציות על פי הוראותיו של המקובל ר' אברהם אבולעפיה. רוב משתתפי החוג הינם חילונים שוחרי ניו-אייג'. באופן דומה ישנן קבוצות מעין אלו ברחבי העולם, לאו דווקא היהודי. הקבלה, שכה שמרה על פרטיקולריות וקידשה את השמרנות בכל הנוגע לשמירת מצוות כהלכתן, פורצת בפתח המאה העשרים ואחד מקונכייתה וזוכה לעדנה, יאמרו אחדים, או מתהפכת בקברה, יאמרו אחרים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באייר תשע"ב, 27.4.2012