1
לְבָבוֹת דֶּלֶק שֶׁמְּעַשְּׁנוֹת
מְכוֹנִיּוֹת
דּוֹחֲקִים בָּאֲוִיר הָעוֹמֵד
לִרְקֹד מְעַט
וְאֵינְסוֹף זוּגוֹת עֵינַיִם
מִתְרוֹצְצוֹת, תָּרוֹת אַחַר
דְּבַר מָה
הַכָּלוּא בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב
וְעַל מִדְרְכוֹתָיו.

בְּשׁוֹרַת קַיִץ
וְלֵב הַדָּם אֲשֶׁר בִּזְמַן אַחֵר הָיָה נִשְׁבָּר
לִרְסִיסֵי קֶרַח
אֶל מוּל
יָפְיָהּ הַחֲמַקְמַק
שֶׁל נַעֲרָה
נָמֵס עַתָּה.

2
הַבֹּקֶר נוֹדָע לִי
עַל בָּחוּר
מְבֻגָּר מִמֶּנִּי אַךְ בִּשְׁנָתַיִם
שֶׁנָּטַל אֵת גּוֹרָלוֹ בְּיָדָיו
וּמֵעֵבֶר לְמַדַּף הַמִּלִּים הַמְּצֻחְצָחוֹת בְּגַסּוּת
בְּמִשְׁחַת נַעֲלַיִם
הוּא אִבֵּד עַצְמוֹ

וְנִתְעַרְבֵּב לִי קַיִץ עִם קֵץ
וּבְרֵאוֹתַי עָמְדוּ מִלֶּכֶת
הַנְּשִׁימוֹת
שֶׁנָּטְשׁוּ בָּרֶגַע הַלִּפְנֵי אַחֲרוֹן
אֶת זֶה
שֶׁלֹּא אָהַב אוֹתָן יוֹתֵר.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באייר תשע"ב, 27.4.2012