"לֹא מַשְׁאִירִים לָנוּ חוֹל", הוּא לָחַשׁ,
כְּשֶׁמַּשָּׂאִיּוֹת הִמְשִׁיכוּ
לָקַחַת לְתוֹכָן אֶת הָאֲדָמָה הַשְּׁכֵנָה
וְכֹחָם לֹא פָּסַק
בְּשׁוּם סוּפָה אוֹ עֹמֶק,
וְרַק הַבּוֹר שׁוּב נִצַּח בְּסַבְלָנוּתוֹ
לִבְלֹעַ אֶת מִי שֶׁאֵלָיו חוֹדֵר
וּלְפַזֵּר אֶת הָעוֹלָם בְּחוֹלוֹתָיו.
"הֵם לֹא עוֹצְרִים בְּשׁוּם סֶלַע",
הוּא אָמַר, וְהַמִּגְרָשׁ הַסָּמוּךְ לְחַיֵּינוּ
הָלַךְ וְהִתְעַמֵּק בְּגוֹרָלוֹ, בְּעוֹד
הַחוֹל שֶׁהָיָה לַיָּקָר מִכָּל הֶחֳמָרִים
נִלְקַח לְכַסּוֹת שְׁטָחִים שֶׁהִצְטַנְּנוּ.
"לֹא הִשְׁאִירוּ חוֹל,
פָּשׁוּט נִגְמַר הָעִנְיָן הַזֶּה",
הוּא שָׁתַק, כְּמוֹ כָּל הַקּוֹלוֹת
שֶׁהוֹלְכִים לְבַסּוֹף אַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים
כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹרָם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בניסן תשע"ב, 6.4.2012