הֵנָּה, שׁוּב אָבִיב פֹּה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ
וְרֵיחַ שָׂדֶה מְשַׁכֵּר
יֵשׁ לִבְנֶה מְלַבְלֵב בַּצָּפוֹן וּפְלָגִים מִן
לְבָנוֹן וְהָמוֹן חַרְדָּלִים מַכִּים בַּנְּחִירַיִם
רַק תָּבוֹא וְתִשְׁכַּב כָּאן עַתָּה, בֵּינוֹתֵינוּ
לִמְעַט אַהֲבָה נְכוֹנָה

מִדְרוֹנוֹת רוֹנְנִים בְּאָדֹם וְצָהֹב
סְנוּנִיּוֹת רַפְרָפוֹת עַל הַלֵּב הָרָטֹב
גִּרְגּוּרֵי בְּהֵמוֹת מְסַפְּרִים שֶׁטּוֹב
בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם גּוֹדֶשֶׁת כִּנֶּרֶת לָרֹב
כִּי עֵת דּוֹדִים, וְהַיָּרֹק יִמְלֹךְ עַל כֹּל, וּכְבָר מִשְּׁבָט
הַשְּׁקֵדִיּוֹת, כַּלּוֹת נֶעֱלָסוֹת בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם
וְשַׁחֲרוּרִים צוֹחֲקִים עִם הַיְּלָדִים
כְּמוֹ דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹנִים
כְּמוֹ פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם

גַּם כָּאן, בַּמַּטָּעִים בעציון, הַכֹּל נִמְלָא חַג
בִּפְרִיחַת הַגֻּדְגְּדָן
בִּקְצוֹת־עַנְפֵי־הַתְּאֵנָה כְּבָר מַפְצִיעוֹת
יָדַיִם קְטַנְטַנּוֹת, בּוֹקְשׁוֹת, מִתְחַנְּנוֹת

וְאֵין טִפַּת הַצֵּל עוֹד מְעִיבָה בְּעֵת־דּוֹדִים הַזֹּאת

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בניסן תשע"ב, 6.4.2012