לפני שלושים שנים התרחש בשכונת ילדותי, הבוכרים, מאבק אדירים בין הרבנים יוסף ואליהו, אך מעולם לא נתקלתי באיומים, הכפשות והוצאת שם רע כפי שהתרחש לאחרונה בציונות הדתית בסוגיית הרבנות הראשית. כולנו תלמידים של אותו בית מדרש 

כל מי שלמד בבית מדרש מכיר את המחלוקות שבין החכמים המאפיינות את התורה שבעל פה. תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים, נחלקו בענייני הלכה ואגדה, ואין אנו נבהלים מכך. ובכל זאת, משהו חדש קורה לנו לאחרונה סביב הבחירות לרבנות הראשית לישראל. רבנים חשובים נכשלים באיומים, הכפשות, האשמות, הוצאת שם רע, השתלחות מעל גלי האתר – מעשים שהציבור הכללי והציבור הדתי־ציוני לא נחשפו אליהם בעבר, לפחות לא ברמות האלה.

התופעות הללו הזכירו לי את הסיפור המובא בתלמוד הבבלי על הקפדתו של ר' יוחנן על כך שר' אלעזר בן פדת לא אמר הלכה משמו. תלמידיו של ר' יוחנן ראו את כעסו וניסו לפייסו, וכלשון התלמוד:

על לגביה רבי אמי ור' אסי, אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריה, בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד שקרעו ספר תורה בחמתן? קרעו סלקא דעתין? אלא אימא: שנקרע ספר תורה בחמתן. והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים. וכן הוה (יבמות צו, ב).

חלקו זה לזה כבוד למרות המחלוקת. הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף
צילום: שוקי לרר

כפיים לשני הרבנים

מחלוקות סביב הבחירות למשרת הרב הראשי לישראל היו מאז ומעולם. גם אני שגדלתי בשכונת הבוכרים בירושלים הייתי עד למתח הגדול ששרר בין הרב עובדיה יוסף שליט"א לבין הרב מרדכי אליהו זצ"ל על רקע הבחירות שהתקיימו בשנת תשמ"ג.

המחלוקת בין שני רבנים אלה לא הייתה מחלוקת על רקע איוש משרת הראשון לציון, אלא מחלוקת עקרונית ואידיאולוגית על ההגמוניה של עולם ההלכה, על דרכי הפסיקה ודרכי ההכרעה בשאלות ציבור. הרב עובדיה יוסף חידש שיטה בפסיקת הלכה ונאבק כנגד שיטות ההכרעה של חכמי הספרדים כמו ה"בן איש חי", "כף החיים" וה"ישכיל עבדי", וחשש כי הבחירה ברב מרדכי אליהו תחזיר עטרה ליושנה, והרב אליהו ידבק במסורת הפסיקה כפי שהיה מקובל מקדמת דנא.

אולם אני חייב לציין שבכל השנים שבהן שמעתי שיעורי הלכה מהרב עובדיה יוסף, מעולם הוא לא תקף בפומבי את הרב מרדכי אליהו ואת שיטת הפסיקה שהוביל. הרב יוסף בשיעוריו יצא נגד ה"חזון איש" ונגד הרב טוקצינסקי, הקשה על ה"בן איש חי" וחלק על "כף החיים", אולם לא תקף את הרב מרדכי אליהו. וכך היה הדבר גם להיפך.

לפני שנים רבות השתתפתי בכינוס של אנשי "חברה קדישא" המתקיים על פי המסורת בז' באדר. לכינוס הוזמנו שני הראשונים לציון – המכהן, הרב אליהו, והקודם, הרב יוסף. הרב עובדיה יוסף נכנס לאולם כאשר הרב מרדכי אליהו היה באמצע דבריו. הרב אליהו הפסיק את דבריו והמתין עד שהרב יוסף ישב לידו. לאחר שלחצו את ידיהם, המשיך הרב אליהו את דבריו ואמר כי אין הוא נוהג להפסיק את דברי התורה שלו באמצע, אולם לכבודו של "פאר הדור" הרב עובדיה יוסף הוא הפסיק כדי לחלוק לתורה כבוד. למשמע הדברים הציבור כולו עמד על רגליו ומחא כפיים לשני הרבנים. המתח והמחלוקת האידיאולוגית וההלכתית שבין שני החכמים לא הביאו למצב שבו נקרע ספר תורה בחמתם.

על רקע דברים אלה, קשה מאוד להבין את מה שמתחולל בתוך המחנה הפנימי של הציונות הדתית. ברור הוא שבתוך עולם התורה שלנו ישנן מחלוקות אידיאולוגיות עמוקות, מאבקים על מדיניות הפסיקה וגם דברים שוודאי "אינני מבין" בהם. מחלוקות אלה בדרך כלל צפו ועלו סביב סוגיות ציבוריות שונות המונחות על סדר היום התורני והציבורי, והתחדדו בוויכוחים פנימיים ארוכים, אולם הסוגיה של בחירת הרב הראשי לישראל הביאה לשיאים חדשים את המאבקים שיש בתוך עולם התורה של הציונות הדתית.

כנס הרבנים בבית הרב דרוקמן צילום: גידי שרון

לא שמים לב לציבור

אני, שלא זכיתי ללמוד בישיבת "מרכז הרב" ולא זכיתי להסתופף תחת גלימתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, לא מצליח להבין כיצד זה תלמידים של רב זה נאבקים בצורה כל כך קשה אלה באלה. כיצד זה מתכנסים רבנים ומזהירים מפני הסכנה בבחירה של יהודי תלמיד חכם שלמד איתם בספסל הישיבה וגדל על אותה תורה גואלת של חידוש צמיחת גאולתנו.

כאשר זכיתי ללמוד לראשונה בחיי את כתבי הרב קוק זצ"ל, הדבר הראשון שהרגשתי הוא שמצאתי לי רב. תורתו של הרב כל כך רוממה אותי – גישתו המאחדת, תפיסתו הכללית, הבחנותיו הפנימיות והיחס שלו לכפירה וללאומיות הישראלית נטעו בי את התחושה שיש כאן גודל ויש כאן רב בעל שיעור קומה שתורתו נוגעת בנשמתי ומצעידה אותה למקומות חדשים ומרוממים. ודווקא על רקע תורה גדולה זו, אינני מצליח להבין את מה שמתחולל לנגד עינינו על ידי התלמידים של בית מדרש זה. ברור לי שכל אחד מנסה לאחוז בתורת רבו ובשמה הוא נאבק באחרים שיצאו מאותה ישיבה ולשיטתו אינם אוחזים בתורת הרב קוק, אולם כאשר מגיעים לאיומים, הכפשות וכעס, הרי שהסכנה לתורה היא לא אם התלמיד לא אומר הלכה בשם רבו – עיקר הסכנה הוא שהכעס והתחרות עלולים להוביל למצב שבסופו "נקרע ספר תורה בחמתן".

לפעמים נדמה לי כי הנאבקים לא כל כך שמים לב לציבור, שלא תמיד מבין על מה נאבקים, למה נאבקים, מה כל כך מסוכן שרב פלוני ייבחר להיות רב ראשי לישראל. בנוסף לכך הציבור גם לא מבין למה להתנהל באיומים ובהכפשות. אופי המאבק וסגנונו מובילים לכך שספר התורה של הציבור נקרע. המאבקים הללו גורמים נזקים למוסד הרבנות ולרבנים. בעיני הציבור הרבנים אמורים להרבות שלום, לכבד את התורה ואת לומדיה. לאור המאבקים הכוחניים הרבנים נתפסים בצורה לא טובה בעיני הציבור, ונמצא אפוא כי לא רק ספר התורה של הציבור עלול להיקרע בחמתם של הנאבקים, אלא גם ספרי התורה של הרבנים עלולים להיקרע.

לאיזה קו

המאבק בין הרבנים גורם לרעה נוספת שהיא קטלוג לומדי התורה והרבנים לקבוצות שונות. בעניין זה לי יש בעיה כי אני לא שייך לשום בית מדרש מסוים. אני תלמיד של הרב עובדיה יוסף, שממנו למדתי את רוב תורתי, וגם של הרב צבי טאו – שאת שורש נשמתי אני מוצא בכתביו. אני גם משתייך לרבני "צוהר" שלזכותם נזקפת אחת המהפכות החשובות בדורנו במערכת היחסים שבין החברה הכללית לבין עולם התורה. אני תלמיד של הרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים, לומד את פסקי הרב דב ליאור ומעיין בשקיקה בספרי הרב יוסף דב סולובייצ'יק. נשמתי מחפשת רעיונות חסידיים בספרי החסידות הרבים, ואני יונק השראה עמוקה ממשנתו של ר' נחמן מברסלב. אז לאיזה קו אני שייך ולמי אני אמור לשמור אמונים?

למען הגילוי הנאות, אני מהתומכים ברב דוד סתיו למשרת הרבנות הראשית. לא רק בגלל שמדובר בתלמיד חכם וברב עיר, אלא בעיקר בגלל אירוע מסוים שהפגיש אותי עם הרב סתיו לראשונה.

אירוע זה היה בשנת תשס"א, כאשר האינתיפאדה השנייה נפתחה והנסיעה בכביש המוביל ליישוב שלנו, טלמון, הפכה לסכנה ממשית. אויבינו לא הסתפקו בזריקות אבנים אלא זרקו על הנוסעים בכביש בקבוקי תבערה ואף ירו עלינו מנשק חם. המצב היה כל כך קשה עד שתושבי היישוב נחלקו בשאלה אם צריך לנסוע עם שכפ"ץ ורק ברכבים ממוגני ירי. דווקא אז, בשעות של פחד נורא מהעתיד להתרחש, לפתע הגיע ליישובנו הרב דוד סתיו עם בני קהילתו מהעיר שוהם ואלה הודיעו לנו כי החליטו לאמץ את היישוב טלמון.

תושבים מהעיר שוהם נסעו בכבישים בשעות הלילה כדי לסייע ולעזור לתושבי טלמון לשמור ביישוב ולהקל מעלינו מעט את נטל הביטחון. מעשה זה כלל גם את הרב סתיו, שלא הגיע לטלמון כדי להעביר שיעור תורה אלא כדי לשאת בעול השמירה יחד עם התושבים. את זאת הוא עשה בשעות הלילה המאוחרות, דבר שגרם לו לא מעט פעמים להישאר ללון בקרוואן השומרים. הרב דוד סתיו לא הכיר אותי לפני כן, וטלמון לא היה יישוב "נחשב". הדבר בא מתוך דאגה כנה לציבור שנמצא במצוקה, ומתוך רגישות ואכפתיות לתושבים הגרים ביש"ע.

המעשה הזה של הרב דוד סתיו ובני קהילתו נתן לנו חיזוק משמעותי, והעיד יותר מכול כי הרב דוד סתיו הוא לא עוד רב. המבט הרגיש והכללי שלו בא לידי ביטוי באופן שהשאיר עליי ועל בני קהילתי רושם רב.

המשותף רחב

בהמשך הסיפור בתלמוד, גם ר' יעקב בר אידי ביקש להניח את דעתו של ר' יוחנן:

עול לגביה ר' יעקב בר אידי, אמר ליה: "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה" (יהושע יא), וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא. אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם, והכל יודעין כי שלך היא. אמר להם: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברנו!

ר' יעקב בר אידי ביקש לפייס את ר' יוחנן באומרו שהנקודה העיקרית היא לא אם בפועל מדגישים את "תורת הרב", אלא העיקר הוא המסר הציבורי שהכול מבינים שכל מי שהוא תלמידו של הרב בעצם מדבר בשם תורת הרב גם אם הדבר לא נאמר בפירוש.

אנו כולנו תלמידים של אותו בית מדרש, המשותף לכולנו הוא רחב, והכול יודעים שתורת הציונות הדתית על כל רבדיה היא תורתנו ולאורה אנו הולכים. אנו צריכים לדעת לפייס ולהפנים כי הבעיה היא לא ההדגשה של הבאת דבר בשם אומרו, לא הזעקה בשם תורת רבנו תביא לנו את הגאולה, אלא שפה חדשה שיש בה הכרה כי בעצם כולנו מלמדים ודורשים את תורת הרב. רק ההכרה הזו היא שיכולה להוביל לחיבור של פיוס ושל כבוד הדדי, והיא שתחבר אותנו לעם ולגאולה. רק ההכרה שכולנו תלמידים של אותו בית מדרש יכולה להביא לידי כתיבת ספר תורה חדש.

אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו לאורו.

הרב רמי ברכיהו הוא רב היישוב טלמון וראש בית מדרש 
"מאמינים במשטרה"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט סיון תשע"ג, 7.6.2013