ארכיון הבלוג
התרנגול הראשון של ההתיישבות | עמית עסיס
במחזה "כנרת כנרת" אלתרמן חוגג את ההיסטוריה כבמה תיאטרלית שעליה עולה מחזה הפאתוס הציוני. החלוציות הציונית, כמו התיאטרון, היא ניסיון להפוך סיפור מופלא ובדיוני למציאות המשך הרשומה
העיוור יבוא לשמוע והחירש לראות | בן־עמי פיינגולד
התיאטרון של
משה שמיר נולד עם המדינה ולוחמי מלחמת השחרור זיהו בו את עצמם. מהימים, שחלפו, שבהם אפשר היה להעלות
מחזה ישראלי
הרואי ופטריוטי.
עשור לפטירתו
המשך הרשומה
לגעת במקום הזה | יהודית שלוסברג יוגב
דליים ואופניים הופכים למטוס, רגעי חיים קופאים ודימויים מתעוררים לחיים. נאוה פרנקל יוצרת מתוך הקשבה לידע שמביא איתו הגוף, ללא צורך בסיפור או דמויות. תאטרון פוסט־דרמטי
העולם במה וכולם במאים | בן עמי פיינגולד
האופי המגוון של ההצגות נובע במידה רבה מגישותיהם המגוונות של הבמאים. ההיסטוריה והאידיאולוגיה של התיאטרון העברי נפרשות באמצעות התבוננות בעבודתם המשך הרשומה
אחרי אושוויץ לא ניתן לכתוב? / יוסף אורן
מחזות השואה בישראל נחלקים לשניים – עד מלחמת ששת הימים ולאחריה, עם התפרקות הקונסנזוס והיחלשות ההזדהות עם האידאולוגיה הציונית. עיון ביקורתי במחזאות ישראלית המשך הרשומה
איך משחקים / בן-עמי פיינגולד
בעידן של כוכבים נולדים, גם התיאטרון נופל למלכודת התדמית ומוותר על איכות המשחק. גלגוליו של התיאטרון העברי בספר חדש המשך הרשומה
המצפון של אנגליה / יעל (פרוינד) אברהם
ג'ורג' ברנרד שו נודע במחזותיו השנונים והריאליסטיים, שהרבו לנפץ – בחדווה עליזה – מיתוסים חברתיים ופוליטיים, כיאה למי שהיה מגויס לסוציאליזם כל ימיו. יבולו הספרותי היה עשיר להפליא
ילד משוחח עם העלטה / נחום אבניאל
ערב משוגע ואפל עם ברונו שולץ, סופר וצייר פולני-יהודי שנהרג בשואה בידי קצין גסטפו והוא אך בן חמישים. שבעים שנה אחרי הרצח, ב'ניסן נתיב' מבקשם להשיב אותו לחיים
ממחזות מבדחים לדרמה סטאטית / יעל (פרוינד) אברהם
הסופר הרוסי הגדול קנה את מקומו בזכות יכולתו "להכיל רומן שלם בסיפור קצר", אף שבהמשך עבר לכתיבה מאתגרת יותר. על מי שהיה רופא בהכשרתו והקדיש מכוחו לחלכאי רוסיה
התיאטראות היום הם מושב לצים / פנינה גפן
יוסי יזרעאלי, ה'ירמיהו' של התיאטרון הישראלי, מעריץ את ר' נחמן, מתחנן בזעף שהדתיים יקימו כבר מאחז בתל-אביב, חושש שהריקבון התרבותי יביא לקריסה ביטחונית ומוציא כעת ספר שירה נוסף
לכל אחד בית, חלון וים / בן-עמי פיינגולד
כמחזאית ידעה לאה גולדברג להתעלות מעבר לבעיות הכאן והעכשיו ולהציג אופקים נוספים בהוויות החיים. "מהות החיים היהודיים שלנו", אמרה בראיון עיתונאי, "אינה אי מבודד ואקזוטי בתוך שאלות קיום האדם בדור הזה"
פורים הוא רק דוגמה / בן עמי פיינגולד
היעדרם של פורים ומגילת אסתר מן הרפרטואר התיאטרלי, הוא ביטוי לבעיית הזהות שפוקדת את תרבות התיאטרון הישראלי. על תכנים של מסורת או היסטוריה אף אחד לא מדבר
הקומדיה האנושית / יעל (פרוינד) אברהם
את תוארי האצולה, ואת העיון בספרות הקלאסית, זנח מולייר לטובת פגישה עם האנושי והצגתו ללא כחל ושרק. האיש שנקבר בביזיון הותיר אחריו מחזאות קלה להבנה ורלוונטית לעד
אל תיאנחו, עלמות החן: כל הגברים – נוכלים / רפי אילן
העונה הנוכחית מצטיינת בהצגות שקספיר בתיאטרון הישראלי: "רומיאו ויוליה" בקאמרי, "הלילה ה-12" בתיאטרון החאן, "מקבת" בתיאטרון תמונע. תיאטרון "גשר" מבטיח להציג בקרוב את "הסופה" ובתוכניות הרפרטואר של התיאטרונים מבטיחים את "אגדת החורף" ומחזות נוספים.
תיאטרון באר-שבע מציג בימים אלו את הקומדיה "המון רעש על לא כלום", המוכרת יותר כ"רוב מהומה על לא מאומה" (באנגלית: Much Ado About Nothing), בתרגום חדש – מעובד ומקוצר – פרי מלאכתו של דורי פרנס.
המחזה תורגם ופורסם כמה פעמים: על ידי ט' כרמי ("מהומה רבה על לא דבר"), בידי אפרים ברוידא ("רב עסק על לא דבר"), ועל ידי מתרגם שכינה עצמו פ' גדרון (לפי השמועה מדובר בשותפות של גרשון פלוטקין ודן מירון). המחזה פורסם והוצג בקאמרי בעיבוד וקיצור של הבמאי ליאונרד שטקל.
תיאטרון באר שבע הציג את המחזה לראשונה בשנת 1990 בתרגומו של כרמי, בבימוי מיכאל גורביץ ובכיכובם של נתן דטנר וליאת גורן. בתפקיד קונרד שיחק שמוליק יפרח שהוא כיום מנהל התיאטרון.
אחד הפזמונים מתוך המחזה זכה לתרגומים נוספים. להלן הפזמון ששר זמר-החצר בלשצר, מן התמונה השלישית במערכה השנייה, בשישה תרגומים: ארבעת הנזכרים לעיל, ועִמם ראובן אבינועם ואנה הרמן.
התיאטרון נלחם ביצר הרע / נחום אבניאל
עלייתו המחודשת של המחזה מעורר הסערות 'חברון' בתקוע הייתה לא רק מפגש בין שני קצוות, אלא בעיקר כניסה לעולמו של אדם שחרב מונחת על צווארו, הרואה בתיאטרון את סיפור החיים כולם
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.