ארכיון הבלוג

תיק ירושלים והתפוצות | אליעזר שביד

דרוש שיקום של מרכזיה הרוחניים של יהדות התפוצות ושל הזהות היהודית במדינה כדי ליצור מחדש זיקת גומלין ביניהן. בעקבות ספר על יחסי ישראל־תפוצות בהגות היהודית
המשך הרשומה

לשבת בארץ כגרים | אבי שגיא

הלאומיות היא רעיון מבורך, אך זו עלולה להוליד את גידול הפרא של הלאומנות. מסה על היחס לאדמה ולמדינה, לגרות ולטריטוריה, ולברית בין עם ישראל לארצו המשך הרשומה

ברכבת העולה אל ירושלים | צבי צמרת

עיון בכתביו של הרצל מוכיח כי מעולם לא איבד את הזיקה למסורת ואת החיבה לירושלים. שאיפתו הייתה להלביש את העיר העתיקה בלבוש מודרני ובינלאומי
המשך הרשומה

יהדות במציאות משתנה | הרצל חקק

המתח בין גלות לגאולה ומשיחיות; תנועות ההשכלה, הבונד, הקומוניזם, הציונות; העיתונות העברית. נושאים באסופת מאמריו של חוקר שבחן את האומה היהודית בטלטלת הזמן
המשך הרשומה

"… נתן לנו את הארץ" | אבי בקר

מאז יוסף חיים ברנר ועד א"ב יהושע, קיים ניסיון להתכחש ליסודות הדתיים שבחזון הציוני ולראות בישראל מדינה "ככל העמים". להשתלשלותה של מבוכה המשך הרשומה

הביוגרפיה של המדינה | יאיר שלג

אניטה שפירא היא כבר מזמן לא עוד היסטוריונית – היא אושיית תרבות בפני עצמה. מי שהחלה את דרכה כאחת הנשים היחידות במחלקות להיסטוריה בארץ וזכתה להכרה בזכות הביוגרפיה של ברל כצנלסון, מפרסמת עכשיו מחקר מונומנטלי על תולדות הציונות. הרבה חדש אין שם, היא אומרת – ואולי זה כל הסוד המשך הרשומה

גבולות סובלנותו של "הילל" | שמואל רוזנר

סטודנטים בועטים בהנחיות הארגון היהודי שתובע פרו־ישראליות בקמפוסים האמריקניים. האם הזהות היהודית בארה"ב עדיין קשורה בישראל? המשך הרשומה

ברווזון לא מכוער | שלום רוזנברג

יהודים ביקשו לעצמם את אוצרותיו של העולם החופשי, ולא ידעו, כמו בסיפור הידוע, שהאוצר נמצא אצלם בבית – בציונות המשך הרשומה

החוזה הראשון | יצחק קראוס

יובל שנים לפני הרצל, גיבש הרב אלקלעי תוכנית מדינית להקמת בית יהודי בארץ ישראל, אך הרבנים התנגדו והתוכנית נכשלה. קווים לדמות מבשר הציונות שנשכח, לרגל יום פטירתו בד' בתשרי

המשך הרשומה

תגובה ל'חידוש ברית הציונות'

בתגובה ל'חידוש ברית הציונות' מאת אריק כרמון, גיליון פרשת תזריע־מצורע המשך הרשומה

דור ראשון לגאולה / רבקה מרים

בילדותנו חלמנו על מעפילים ומרגלים, אך כשבגרנו נותרנו מבולבלים מול לאומיות שבורה. מהרב שג"ר ועד דויד גרוסמן, מחנן פורת ועד יהודה פוליקר: על הדור שנע משואה למדינה ומקישון לחיפושיות.

המשך הרשומה

כשהציונות אינה אלא ניסוי חברתי / מרדכי מרמורשטיין

ימים ולילות העברתי בניסיונות נואשים להבין את פשר נקיפות המצפון הציוני של בנבנשתי ויזהר, ולפתע הבזיקה בי התובנה: השואה אינה נוכחת בכתיבתם. אינה נוכחת בנפשם. אוטוביוגרפיה של התנתקות המשך הרשומה

יהושע בן נון בתל־אביב / ישראל רוזנסון

זמן מקראי וזמן ציוני בהיפגשם. רחוב יהושע בן נון בתל־אביב

המשך הרשומה

שנאת ישראל כנרטיב / אבי בקר

ההיסטוריה הציונית פיתחה תיאוריה גזענית שיצרה מיתוסים שקריים על לאום יהודי ועל ארץ ישראל. שלמה זנד בדרך לרב-מכר נוסף בקרב השמאל הרדיקלי, האסלאם הפונדמנטליסטי, הימין הניאו-נאצי ומכחישי השואה. רק זהירות: מוסלמים ונוצרים עלולים להיפגע מהלעג להבטחות הא-ל המשך הרשומה

מביאים גאולה בידיים / יניב מזומן

חיפוש אחר עשרת השבטים, הפצת ספרי קבלה ועריכת 'תיקונים' קבליים היו חלק מן המאמצים שעשו מקובלי ירושלים להבאת הגאולה, תוך שהם מקבלים השראה מן הציונות

המשך הרשומה

גילוי העצמיות / אורי שרקי

בניגוד לעולם הנגלה המדגיש את הפירוד וההסתגרות, הרי שעולם הנסתר מדגיש את האחדות והאוניברסליות התנ"כית. אין אפשרות לעסוק בקבלה מבלי להיות חלק מהמפעל הציוני
המשך הרשומה

הציוני הנלהב מג'רבה / אבי גז

מעבר להיותו תלמיד חכם ופוסק גדול, היה רבי כלפון משה הכהן, רבם של יהודי ג'רבה, פעיל ציוני ששילב בהגותו ריאליזם ואוטופיה. מורה דרך להשקפה ציונית-דתית

המשך הרשומה

חווית חיים יהודית אותנטית

גורדון לא היה רק היה דמות מופת לחלוץ, אלא אחד ההוגים המקוריים שהעמידה הציונות. לדידו תכלית הציונות היא לאפשר ליהודים לעצב את עולמם ללא כפיפות להשפעות זרות

המשך הרשומה

עיר קטנה עם גשרים / יואב שורק

 

באזל השלווה והיפה יושבת על אחד הצמתים המרכזיים באירופה ועל צומת היסטורי שלא הותיר חותם מוחשי על העיר. רשמי מסע והרהורים על יהדות וציונות, תרבות אירופית ומוסיקה עתיקה

המשך הרשומה

תגובה למאמרו של עקיבא צימרמן, "קבעו שיר ורננים?", גיליון פרשת מקץ – חנוכה

 

 הנס של הלב האמיץ / אורי הייטנר

במסע הצלב שעורך עקיבא צימרמן נגד שירי חנוכה, הוא מתנפל בשצף קצף על שירו של אהרון זאב "אנו נושאים לפידים", ועל "מי ימלל גבורות ישראל" של יהושע רבינא. לדידו של צימרמן, מטרת שירו של זאב היא להתכחש לסיפור נס חנוכה ולכפור בו. כל כך חשוב לזאב להוכיח שלא היה נס, עד שהוא כתב על כך שיר ש"הושמע באירועי חנוכה של קיבוצי השמאל".

צימרמן טועה ומטעה. כדי להבין את שירו של אהרון זאב, יש להבין את התקופה ואת המסר שהוא רצה להעביר. השיר נכתב בשנות השלושים, בידי המשורר והסופר אהרון זאב, לימים קצין חינוך ראשי הראשון בצה"ל. המשורר כתב שיר ציוני, המעלה על נס את המעשה הציוני החלוצי האקטיבי של עלייה לארץ ישראל, יישוב שממותיה והקמת המדינה בדרך, להבדיל מן הפאסיביות החרדית של ישיבה בגולה וציפייה לגאולה נסית.

טענתו של זאב, שאינה רק טענת הציונות החילונית אלא גם הציונות הדתית, היא שאל לנו לצפות לנס, אלא עלינו לעשות מעשה. המסר של השיר הוא שאת הגאולה יביא המעשה האנושי. כל ניסיון לפרש את השיר שלא בהקשר של הפולמוס הזה, והגדרתו כ"שיר כפירה", מחטיאים את העיקר. ניתן לומר, בפרפרזה על הגדרתו את השיר, שמאמרו של צימרמן הוא מאמר כפירה בציונות.

השיר נקרא "הנס של הלב האמיץ", והחלק המולחן והמוכר הוא חציו השני. בראשיתו, מתכתב השיר עם תפילת "על הנסים":

הנרות הללו אנו מדליקים / על הניסים ועל הנפלאות / שבימים ההם ובזמן הזה. / ניסים ונפלאות / שנעשו בידי אנוש – / הנס של הלב האמיץ, / הפלא של רוח האדם, / זו אשר גברה על צבאות ממלכות גדולות, / הֶאדירה דלים, חיזקה מועטים / ותיתן להם ניצחון.

זאב מעלה על נס את רוח האדם ואת אומץ לבו. היכולת להתריס נגד המציאות, כנגד כל הסיכויים, אם נגד מציאות השעבוד לאימפריה היוונית בימים ההם, ואם נגד המציאות של חיים בגלות, נעדרי מולדת וריבונות, בזמן הזה – היא הנס הראוי לציון. בלילות האפלים של שנות השלושים, כששמי אירופה קדרו עם עליית הנאצים לשלטון והשואה המתקרבת והארץ בערה במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, התריס אהרון זאב כלפי הפאסיביות של המתנה לנס, ועודד נס אחר, נס של לקיחת האחריות על קיומו ועתידו של העם לידינו, במעשה אמיץ ואקטיבי. בפנייתו לעם היהודי ובפרט לנוער היהודי, הוא קורא לכל מי אשר לב לו הצמא לאור, לקחת דוגמה מן החלוצים הציונים שעלו לארץ והפריחו שממותיה; "יישא את עיניו ולבו אלינו, לאור ויבוא!"

למה שיבוא אלינו? הרי לא קרה לנו שום נס… הרי לא מצאנו פך שמן… במה אנו יכולים להלהיב את הנוער ולשמש לו דוגמה? במעשה האמיץ, של הירידה לעמק והעלייה להר; המעשה ההתיישבותי של כיבוש הארץ וגאולת שממותיה.

על פי המדרש, הא-ל גנז את אור בראשית שברא ביום הראשון, שלושה ימים טרם בריאת המאורות הגדולים – האור שניתן לראות בו מקצה העולם ועד קצהו – בשל חטאי דור המבול ודור הפלגה. האל גְנזוֹ לצדיקים לעתיד לבוא, כלומר בבוא הגאולה. איך תבוא הגאולה? הגאולה לא תבוא בהמתנה לנס, קובע המשורר, אלא אנחנו החלוצים, במעשנו הציוני, מביאים במו ידינו את הגאולה. "לעמק הלכנו, ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גילינו". האור הגנוז לא יתגלה מעצמו. הוא גנוז במעיינות, שרק אם אנו נגול מעליהם את האבן, כפי שיעקב גלל את האבן מעל פי הבאר, נגלה אותו, כלומר נביא את הגאולה.

הגאולה תבוא בזכות המאמץ והקרבן של החלוצים – "בסלע חצבנו עד דם". העבודה מתישה, שוחקת, מעייפת ומשעממת, בחום הלוהט של הקיץ ובקור המקפיא של החורף, בתנאים של דלות ורעב. מה שנותן לחלוצים את הכוח לעמוד בסבל הוא האמונה היוקדת שלהם בכך שהם עושים מעשה גדול, גואלים את עם ישראל. "בסלע חצבנו עד דם – ויהי אור!". עבודתנו הקשה, כותב המשורר, החציבה בסלע, תביא אותנו למעיינות האורות הגנוזים, שבהם ישוב ויתגלה לנו אור בראשית.

"ויהי אור!", גאולת עם ישראל לאחר 2,000 שנות גלות, כמוה כבריאת העולם מחדש. את המעשה הזה עלינו, בני האדם, היהודים, לעשות באופן עצמאי. יאמין כל אחד בדרכו במקומה ותפקידה של ההשגחה העליונה בתהליך; אין האמונה הזאת פוטרת אותנו מן המעשה.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' בטבת תשע"ב, 30.12.2011 

 

אמונה ללא פתרון / שרגא בר און

 

הסירוב לאמונה המקובלת הוא פרי בקשת הא-להים האמיתית, אך תרגומה לכפירה הוא מסקנה נמהרת, שיסודה בפחד לשהות בחללן של התהייה והתעייה. ב'צימאון' משורטט לוז עולמו ההגותי-קיומי של הלל צייטלין, שמהווה גם שופרו של דור וגם תופעה יחידאית

המשך הרשומה

לא רק בזכות ר' יואל משה / ראובן גפני

 

ארבעה דורות של פעילות ציבורית בארץ ישראל ידעה שושלת סלומון המפוארת והטביעה חותם ראשון של ציונות. הרהורים על המשפחה שמציינת החודש 200 שנה לעלייתה ארצה

המשך הרשומה

קיימות, אדמה, שלום

 

שלוש דמויות כותבות על הקיימות כבסיס לשותפות בין דתית ולכינון שלום אזורי

המשך הרשומה

בסוכה עם מנחם מנדל (אוסישקין) / ישראל רוזנסון

רחביה אינה גאולה, אבל גם בה יש סוכות וגם היא ירושלים; ומי שרומם את השכונה ואת העיר לכלל בירה היה במידה רבה מנחם אושיסקין, שנפטר בפרוס חג הסוכות, לפי שבעים שנה

המשך הרשומה

הוא היה נובהרדוקער / בנימין בראון

 

ד"ר מנדל פייקאז', בוגר ישיבת נובהרדוק וחוקר ב'יד ושם', היה דמות חריגה למדי בנוף האקדמי הישראלי. הוא ראה בדורות המאוחרים של החסידות ממסד מנוון שאיבד את רוח הנעורים שלו, וזיהה בציונות את הרפואה לדרך שאבדה. לאחר שלושים לפטירתו

המשך הרשומה

פניו החדשות של משיח בן יוסף / אורי וייל

 

פניה המשתנות של החברה הישראלית, המתרחקת מהאתוס הציוני הקלאסי, עשוי להתגלות דווקא כחלק מתהליך הגאולה ברוח הרב קוק. על פני שור, פני אדם ופני נער

המשך הרשומה

אין 'מדינת כל אזרחיה' / שמואל טריגנו

 

דמוקרטיה קיצונית, הנעדרת מרכיב זהותי דומיננטי ונשענת רק על הזהות האנושית, מובילה בהכרח לטוטליטריות, או נעלמת מן המפה. הפוסט ציונות ירשה את הנגיף מן הבתר-דמוקרטיה האירופית, שהיא אנטישמית ביחסה ללאום היהודי

המשך הרשומה

עלייה: לא מה שחשבנו / ג'ולין ומנחם קלנר

 

עלינו ארצה מתוך שאיפה ציונית להיות שותפים לזרם המרכזי של הקהילה היהודית בארץ, אך שלושים שנה אחרי ואנחנו מרגישים שהרחיקו אותנו. את החלום אנחנו עדיין מצפים להגשים

המשך הרשומה

דיאלקטיקה רבת עוצמה / הראל גורדין

 

ספר המחקרים החדש על הרב סולובייצ'יק מיטיב להאיר את האפיונים המובהקים של שיטתו, שהפכה לבעלת השפעה אדירה על האורתודוקסיה המודרנית

המשך הרשומה

'חדריו' של הרב מבוסטון / איתמר אלדר

 

הרב היה סמל לשילוב בין עולמות הן בהגותו הדיאלקטית והן בחייו האישיים. ספר חדש מאפשר כניסה אל עולמו הפנימי וחושף את גדולת הרב שנשאר נאמן לשליחותו

המשך הרשומה