ארכיון הבלוג

מאפה אנטי–תרבותי | מוטי בנמלך

בעולם הקדום, ובמיוחד במצרים, הלחם היווה ביטוי לציוויליזציה חזקה ובטוחה בעצמה. אכילת המצה מסמלת את השחרור מאותו חוסן מושחת, ואת הצעידה לקראת חברת צדק חלופית ומאמינה
המשך הרשומה

מודעות פרסומת

טורפים את הסדר | אלחנן ניר  

בעוד בפורים האדם יוצא אל פושטי היד, הרי שבפסח הוא מביא אותם אל ביתו. רק מכוחם של אותם קרואים–לא–קרואים בכוחנו להשתחרר מקיבעונות כובלים וליצור זיקות בין–דוריות חדשות המשך הרשומה

סימן שבו 
נברא העולם | רבקה מרים    

היא המבט הראשוני של התינוק שנולד, פעולתו הבלתי פוסקת של דרשן התורה, אך גם מקור סכנה לעומק הקיום. על השאלה והקושיה ועל מעלתו של זה שאינו יודע לשאול המשך הרשומה

נס החירות, חירות הנס | משה מאיר

בפסח מצטרפים שינוי הזהות האנושית מעבד לבן חורין עם ההשגחה מחוללת הנס לחגיגה אחת. על המופע הכפול של החירות המשך הרשומה

גאולה בהמשכים | שלומית רביצקי טור–פז ומשה (קינלי) טור–פז

כשחכמים תיקנו לקרוא בחג את ציווי משה על הפסח ולא את הצו במקורו, הם ביקשו ללמד שיותר מן הסיפור כשלעצמו חשוב האופן שבו מתווכים אותו אל העם המשך הרשומה

נאמר לפניו שירה חדשה | בכל סרלואי

כל שולחן סדר מבקש חידוש ורצוי גם חיבור אקטואלי. אסופה של שירים ישראלים, שהם פרשנות אישית של יוצרים עכשוויים לסיפור היהודי, עונה על הצורך הזה
המשך הרשומה

שתי מנורות ואור הנר  | זאב ח. ארליך (ז'אבו)

עיון במבנה הספרותי של הסוגיה הפותחת את מסכת פסחים חושף תמונה גרפית מעניינת סביב שאלת זמנה של בדיקת חמץ, ומעלה הרהורים על קשר אפשרי בין המסגרת לתוכן המשך הרשומה

מעבר לחומות של שגרה | אלחנן ניר

בשכחה קיים ביטחון גדול ובזכותה האדם הולך בעולם ואינו קורס אל מול הטראומות הנצברות של חייו. החגים הם המובלעות שבהן הוא מבקש להיזכר
המשך הרשומה

השבתה של הגלות המודחקת | אבי־רם צורף

פסח נועד להטמיע בנו את חווית השעבוד, לא רק כדי שנעריך את החירות אלא גם כדי שנזכור תמיד מי אנחנו באמת. בעקבות דרשת ה"בן איש חי" לשבת הגדול 
המשך הרשומה

קרבן המהפכות | יוסף פריאל

הציווי החוזר על הפסח בשנה השנייה מלמד שבאופן טבעי הוא לא שייך למדבר. פסח הוא חג של הארץ, ואלמלא חֵטא העגל העם כבר היה נכנס לגבולה
המשך הרשומה

להאמין שאפשר להאמין | אלחנן ניר

תפיסת החמץ כהתגלמות הרע חושפת כי דווקא ביעורו מאפשר לנו ללכת למשך שבוע אביבי אחד בעולם מלא טוב ואמון
המשך הרשומה

"דיינו שה' מחדש את כוחותיי תמיד" | יעל לוין

שלושת הבתים שהוסיפה מרת רייצע לפיוט "דיינו" משקפים את עולמה המיוסר של אשת הציבור בירושלים בשלהי המאה ה־19, ומהווים מקור נדיר לליטורגיה נשית לפסח 
המשך הרשומה

היום בני חורין | רות ביתן־כהן

מצוקת הגלות של כנסת ישראל ובקשת הגאולה – הכללית והאישית. על ערגה וגעגוע בפיוט "עלבון הבת היקרה" לחכם האלג'יראי בן המאה הי"ח, ר' עמרם עמאר
המשך הרשומה

כנגד חמישה בנים | יצחק קראוס

לבו של הרבי מלובביץ' יוצא אל אותו בן שלא הוזמן לשולחן הסדר ואולי אף לא יודע על קיומו. ספר הדרכות חינוכיות, לקראת יום הולדתו 
המשך הרשומה

חודש החלומות / אלחנן ניר

המשך הרשומה

זיכרון בזמנים מתחלפים / ברכי אליצור

עיון רחב בספרות המקרא מלמד כי מנהיגי ישראל ונביאיו עיצבו את סיפור יציאת מצרים באופן שונה בהתאם לצורכי הזמן והתקופה. חמישה ציוני דרך  המשך הרשומה

"חסל" נוסח ריה"ל / יעקב עציון

פיוט המשך הרשומה

אתגר נגד אדישות הרגש / ישעיה שטיינברג

פורים ופסח הם מוקדי הזיכרון היהודיים של השנה כולה – זיכרון שאינו חזרה על תכנים אלא שילוב חוויתי של תפארת העבר בחיי ההווה המשך הרשומה

מרחבים של חירות / משה מאיר

איש ההלכה חי פרדוקס מובנה בין הציות לחוק לבין חופש הבחירה, שבלעדיו אין קבלת תורה. משה מאיר מציע שלוש דרכים למימוש חירותנו

המשך הרשומה

פראות של קדושה / ניר מנוסי

בניגוד לתפיסה המקדשת את הרציונליזם, הרי שיהודי נדרש להסתובב עם הרגשת מסתורין נמשכת. הכול מתחיל ביציאה מ'מצרים דקדושה', באמצעות 'פרעה דקדושה'

המשך הרשומה

א-להי יצחק / דבורה רזיאל

יַלְדוֹת בֵּית רַבָּן
בִּתְפִלַּת פְּסַנְתֵּרִים
מוֹשְׁכוֹת נְשָׁמוֹת עַתִּיקוֹת,
וּבַחֶדֶר עוֹמְדִים
נְסִיכִים וּמְלָכוֹת
וְשָׁרִים אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת.
אֵיךְ הָיָה לָךְ רוּחַ קְטַנָּה
וְנוֹעֶזֶת שֶׁהֵבֵאת מֵעֹמֶק הַיָּם
שֶׁקָּרְעָה בִּגְּזֵרָה, בְּעֵינַיִם רוֹשְׁפוֹת
אֶת
קָשֶׁה וּמָתוֹק זִוּוּגָם
וְחָמְקָה דֶּרֶךְ קְלִיד אֶחָד שֶׁנִּרְדַּם,
דֶּרֶךְ מִי אֶחָד פָּחוֹת
שֶׁיָּבוֹא לְהַשֵּׁם אֵלַי,
שֶׁאֶרְקֹם תַּחֲרָה אֶת שֶׁנְהַב תְּפִלּוֹתַי.
נִשְׁבַּעְתִּי,
לֹא אֹמַר עוֹד
וַאדֹנָי זָקֵן
וַאֲנִי אֶהֱיֶה לוֹ כַּלָּה
בְּעֵינֵי אֱגוֹזִים שֶׁאִישׁ לֹא פִּצֵּחַ
בְּעֵינֵי אַיָּלָה נִבְהֲלָה,
בְּכֶתֶר שָׁזוּר בְּמִכְסָף שְׂעָרִי
בְּכַלָּנִית פְּזוּרָה עַל שִׂמְלָה.
נִשְׁבַּעְתִּי
לִשְׁתּוֹת רְבִיעִית דַּעְתִּי
לִגְמֹעַ אֶת יֵין הַמֶּרְחָק.
וְאַבָּא עָמַד לְיָדִי וְצָחַק
וְאַבָּא עָמַד וְצָחַק.

לכתוב את פרקי ההמשך / עדיאל זימרן

בעידן של גאולה לא ניתן עוד להחזיק ביציאת מצרים כסיפור היחיד של הקולקטיב היהודי. הסיפור ממשיך ונכתב, ועל גביו יש לפתח אתוס ישראלי חי ורלוונטי

  המשך הרשומה

החירות כחובה / שלום רוזנברג

מושג החירות איננו זכות לאדם אלא חובה שעליו ליטול על עצמו. על ההפקרות שבעבדות והחוק לשימור החופש

המשך הרשומה

הגדת שלושה וארבעה / יואל רפל

ההגדה חוזרת שוב ושוב על חלוקה טיפולוגית לשלוש ולארבע. החל מתקופת המשנה ועד לזמננו היו שניסו לתת טעם לחלוקה זו. שתי הספרות כקוד הגנטי של עם ישראל

המשך הרשומה

הקריאה הראשונה אל החירות / יונתן סאקס

יציאת מצרים היוותה מהפכה תרבותית עמוקה בעולם הקדום. הגם שרבים אימצו את ערך השוויון מצטיירת היהדות כגרסה העתיקה והמוצלחת ביותר לחברה המושתתת על חירות וצדק

  המשך הרשומה

מהגדת הגלות לשיר השירים / אלחנן ניר

הרבה יש לענות ולומר על ליל הסדר ועל ההגדה; על האירוע המשפחתי החד-שנתי הזה המבקש לתמצת ללילה מרוכז אחד את הסיפור היהודי הנמשך. הסיפור היהודי של ההגדה פורש בפני הקוראים בו מעגל אין-סופי של גוי משעבד, יהודי משועבד תחתיו והקב"ה הפודה ומציל. ההיסטוריה הנחשפת בפני קוראי ההגדה אינה של מנצחים אלא של מנוּצחים, כאלו שבשנה הבאה יהיו בני חורין ובירושלים, אולם כעת אינם שם וגם אינם יכולים להיות שם. כעת כל שנותר הוא רק לחלום ולייחל, אולי אף לפצוח בריקוד איטי באחרית הלילה. אך לא לעשות מעשה ואכן לעלות לאותה ירושלים.

המשך הרשומה

לאן נעלם חג הקציר / יצחק דבירה (צויג)

 

קריאה פשוטה בתורה, והיכרות עם המציאות החקלאית של ההווה ושל העבר, מלמדות על מלוא משמעותו של חג ההודיה הלאומי, הקשור לא ללוח השנה הדתי אלא לזה החקלאי. עיון וחוויה

המשך הרשומה

חירות וחוק: דרכו של רבן גמליאל / משה מאיר

 

יש שורה של דרכים לפתור את הסתירה המובנית בין החוק – או ההלכה – לבין החירות. המשנה מציגה מודל שאינו פותר את הסתירה אלא חי אותה, בדמותו של אחד מגדולי המחוקקים

המשך הרשומה

המצות המושתקות / נריה גוטל

 

השוואת שתי מהדורות של אגרות הראי"ה מעידה על מעשה העריכה, שביכר לחמוק מן המחלוקת על מצות מכונה

המשך הרשומה

פסח מגיע ואין ברשותי גרוש אחד / דניאל רייזר

 

ר' הלל צייטלין התחנן לכסף למצה ולתפוחי אדמה ור' מנחם זמבה הכין מצות כיס עבור לוחמי המרד. פסח בגטו ורשה

המשך הרשומה