מעריצים פיקחות, לא דתיות / יואל אליצור

 אינני מומחה לענייני הישיבות הליטאיות ואפשר שאני נשען על תמונת-עבר, אבל ארשה לעצמי לומר שמאמרו של ישראל לבקוביץ' נראה לי מוגזם במידה רבה.

המסורת של הישיבות המכונות 'ליטאיות' יונקת את כוחה ממסורת הגר"א שהיה איש שחתר לאמת ולא נשא פנים לראשונים ולא כל שכן לאחרונים, כאשר עיונו החופשי הובילו לכיוון אחר. ר' מנשה מאיליא, תלמיד הגר"א, נודע בכמה פירושים עצמאיים שנתן למשניות שלא כדברי התלמוד, וכן נמצאו פירושים כאלה לעתים גם בתורתם של חכמים אחרים הקרובים לעולמן של הישיבות הליטאיות כגון הרוגצ'ובר (הרב זוין, אישים ושיטות, עמ' 99).

המסורת הליטאית מעריצה את החכמה ולא את ה'דתיות'. מורי ורבי בימי נעוריי, ר' אריה בינה זצ"ל, אמר: "בליטא אמרו: פרום איז דער גלח, א ייד דארף זיין קלוג – 'דוס' הוא הכומר, יהודי צריך להיות פיקח". ידוע שהנצי"ב הסתייג מתלמיד שציטט את "רש"י הקדוש", מחשש שמא ההערצה המופרזת תפגע בעיון החופשי. השיטה הליטאית לא הדגישה יתר על המידה את "ראשונים כמלאכים".

רי"ן אפשטין ור"ש ליברמן שלבקוביץ מדגיש את חדשנותם וגדלותם היו בעצמם חניכי הישיבות הליטאיות, וכשלמדתי בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית שמעתי כמה פעמים ממוריי שאין תחליף לשקידה ישיבתית ולשחייה וצלילה בים התלמוד, שרק על גבה יכול לבוא המחקר התלמודי כקומה שנייה. פרופ' ליברמן היה בן דודו של החזון איש שאף הוא היה חדשן אמיתי ובעל עיון מקורי, וכמוהו גיסו ה'סטייפלר' בעל 'קהילות יעקב'. פירושו החדשני של פרופ' ישראל אומן נתקבל בברכה ב'מוריה' שהוא ביטאון די מייצג של הזרם המרכזי של עולם הישיבות הלמדני בן זמננו, ואת ההשמצות נגדו ציטט לבקוביץ מ'בית אהרן וישראל' של חסידי קרלין – המשקף עולם חרדי מסתגר שונה לגמרי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'א בטבת תשע"ב, 6.1.2012