ארכיון הבלוג

בשבילי הוא בית והוא ילדות | טל נוימן

אני מגיעה לרגעי הגירוש והדמעות והלילות בלי השינה והגברים שתמיד נראו חזקים וחסונים ופתאום מסתובבים עם עיניים אדומות. זיכרונות של ילדת גוש קטיף
המשך הרשומה

מודעות פרסומת