ארכיון הבלוג

חכם מה הוא אומר | הלל גרשוני  

 

בזמן הבית ההגדה הייתה הלל בלבד ולאחר החורבן השתדרג התפריט והפך למצווה, והכול התגלגל בדרכים מרתקות עד לעיצוב החג בימינו. מחקר חריף מלמד שיש עוד מה לחדש בהכנות לליל הסדר המשך הרשומה

מודעות פרסומת

כנגד שלושה לחנים | יפעת גלבר

השיר "והיא שעמדה" זכה לשלוש מנגינות שונות, וכל אחת מהן מעניקה לו משמעות אחרת. מסע מוסיקלי מרבי אהרן מקרלין ועד יונתן רזאל
המשך הרשומה

לשוב ולהודות | איתן רייך

במקורה, הגדה של פסח היא כולה דברי הלל לה' על הטוב שגמלנו. אמנם ליהודים שחיו בגלות תחת עול שעבוד היה קושי להזדהות עם נוסח חירותי זה, אך בימינו יש לשוב אליו המשך הרשומה

השבתה של הגלות המודחקת | אבי־רם צורף

פסח נועד להטמיע בנו את חווית השעבוד, לא רק כדי שנעריך את החירות אלא גם כדי שנזכור תמיד מי אנחנו באמת. בעקבות דרשת ה"בן איש חי" לשבת הגדול 
המשך הרשומה

נשות הזהב | יעל מאלי

גבורת המיילדות, בת פרעה, מרים הנביאה ונשים היוצאות במחול שמחת הגאולה; הגדת הזהב מתארת את הדמויות הנשיות העוצמתיות שהעניקו השראה לנשים היהודיות בכל הזמנים
המשך הרשומה

אגדה של פסח | שמואל פאוסט

בתוך שלל מרכיבי ההגדה נכלל מעשה חכמים אחד. התחקות אחר גיבוריו עשויה לסייע לפענח את סודו ואת המסר האופטימי שהוא מבקש לשדר לאבותינו ולנו 
המשך הרשומה

יציאה מן הצארים | סבינה שביד

דרך הדמויות והסמלים שבהגדת אאכן מספרת האמנית זויה צ'רקסקי את סיפור יציאת מצרים של יהדות ברית המועצות. האנטישמיות, התקוות שהתנפצו והעלייה ארצה 
המשך הרשומה

מחוץ למחנה | יעל מאלי

יוצרי ההגדה בימי הביניים אימצו אל חיקם רק שניים מהבנים; על השניים האחרים – הבן הרשע וזה שאינו יודע לשאול – הם ויתרו, כשהם מאיירים אותם כחיילים גויים וכליצנים נלעגים
המשך הרשומה

החירות לדעת / שמואל פאוסט

לכבוד הוצאת הספר על ההגדה הקיבוצית מדבר בוג'ה על פסח בקיבוץ, על נוסחי הגדה שגורמים לו לדמוע, על מאבקו בבורות ועל ערכים יהודיים ואוניברסליים. ראיון חג בניחוח חציר

המשך הרשומה

הגדת שלושה וארבעה / יואל רפל

ההגדה חוזרת שוב ושוב על חלוקה טיפולוגית לשלוש ולארבע. החל מתקופת המשנה ועד לזמננו היו שניסו לתת טעם לחלוקה זו. שתי הספרות כקוד הגנטי של עם ישראל

המשך הרשומה

הקריאה הראשונה אל החירות / יונתן סאקס

יציאת מצרים היוותה מהפכה תרבותית עמוקה בעולם הקדום. הגם שרבים אימצו את ערך השוויון מצטיירת היהדות כגרסה העתיקה והמוצלחת ביותר לחברה המושתתת על חירות וצדק

  המשך הרשומה

מהגדת הגלות לשיר השירים / אלחנן ניר

הרבה יש לענות ולומר על ליל הסדר ועל ההגדה; על האירוע המשפחתי החד-שנתי הזה המבקש לתמצת ללילה מרוכז אחד את הסיפור היהודי הנמשך. הסיפור היהודי של ההגדה פורש בפני הקוראים בו מעגל אין-סופי של גוי משעבד, יהודי משועבד תחתיו והקב"ה הפודה ומציל. ההיסטוריה הנחשפת בפני קוראי ההגדה אינה של מנצחים אלא של מנוּצחים, כאלו שבשנה הבאה יהיו בני חורין ובירושלים, אולם כעת אינם שם וגם אינם יכולים להיות שם. כעת כל שנותר הוא רק לחלום ולייחל, אולי אף לפצוח בריקוד איטי באחרית הלילה. אך לא לעשות מעשה ואכן לעלות לאותה ירושלים.

המשך הרשומה

הסיפור שבלב / משה כהן

 

אופנת ההגדות מרובות הפירושים והפלפולים מסיחה את הדעת מעיקרו של ליל הסדר. יציאת מצרים היא סיפור פשוט על בחירת הקב"ה בעמו, ללא טעם וללא סיבה, ואת החוויה הקיומית הזו אנו מצווים להנחיל הלאה

המשך הרשומה

שתי הגדות הן / ראובן הכהן אוריה

 

 

הקפדנות ההלכתית והנוסח המקובע משדרים מסר הפוך מזה שחז"ל רצו בו בתחילה. עיון במצוות ה'הגדה' חושף כי העיצוב הקיים, תולדת הגלות, הוא תוצר של רצון למצוא את חירות האדם בשמירת זהותו הדתית  

המשך הרשומה

בניין רעיוני שלם / אליהו הכהן

 

ההגדה לפסח נדמית לעתים כאוסף אקראי של מדרשים והיגדים הקשורים זה לזה בקשר רופף. פירוש חדש חושף את החשיבה העמוקה שבבסיס היצירה המגובשת של ההגדה כפי שסידרוה חז"ל

המשך הרשומה

יד חזקה – זו הדבר / מיכאל חן (לפרשת וארא)

 

הכול מכירים את המדרש בהגדה של פסח. על הפסוק "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים" (דברים כו ח) אומר הדרשן: "ביד חזקה – זו הדבר", ומביא ראיה לדבריו מפרשתנו:

הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד.

 הדרש הזה הוא תמוה וקשה. מדוע דווקא הדבר הוא 'היד החזקה'? האם רק בגלל השימוש במילה 'יד ה" באזהרה על הדבר? נעיין מעט בפסוק זה. לאחר שפרעה מוזהר שיד ה' תהיה במקנהו אשר בשדה, מפרט הפסוק מהו מקנה זה: בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן. מה משמעות הפירוט הזה? האם התורה הפכה כאן למילון שנועד להסביר מהו 'מקנה'? הרי המילה הזו מוזכרת בספר בראשית כעשרים וחמש פעמים – וכמעט תמיד ללא כל פירוט… אפשר שדווקא בפירוט הזה טמונה התשובה לשאלתנו הקודמת. חמשת סוגי המקנה המפורטים כאן הופכים את המכה לחמש מכות – כדרך שביד יש חמש אצבעות. במכת הדבר נכללו חמש מכות, שכל אחת מהן ראויה להיחשב כמכה בפני עצמה. כדי להבין את עומק העניין נסקור את תפקידיהם של חמשת סוגי הבהמות במצרים הקדומה. הסוסים היו בסיס הכוח הצבאי של האימפריה המצרית. הסוסים הם הטנקים, וגם ג'יפי הסיור והנגמ"שים… לאחר חיסול הסוסים צבא מצרים נותר ערום וחסר כוח, צבא שבידו רק נשק קל. הפגיעה בסוסים היא מכה צבאית אנושה. החמורים היו כלי התחבורה הפרטית והמסחרית הקלה. 'הרכב הפרטי', הטנדרים והמכוניות המסחריות שהובילו את הסחורות לשווקים. חיסול החמורים פירושו שיבה לתחבורה רגלית בלבד, כולל נשיאת משאות. הרי לנו מכה שנייה. הגמלים – עיקר תפקידם של אלו היה להוביל בשיירות סחורות ואנשים אל מעבר למדבר. עם חיסול הגמלים, חוסלה למעשה התחבורה היבשתית הבינלאומית עם מצרים ואליה. הרי לנו מכה שלישית. הבקר היה מקור הבשר והחלב. השוורים גם משכו עגלות כבדות, ושימשו מעין משאיות מקומיות, אבל מעל הכול היו מנוע החקלאות. השוורים חרשו, דשו את הדגנים, לקחו את היבולים מהשדות, והחשוב ביותר – סובבו את גלגלי הדליים שהעלו מים מהנילוס אל תעלות ההשקיה. במילים פשוטות: מות השוורים פירושו מכה אנושה לחקלאות. אין בשר, אין חלב, וכמעט בלתי אפשרי לגדל תבואות… זו המכה הרביעית. אחרון – הצאן. חיסול הצאן היה מכה מורלית קשה. המצרים לא רעו צאן ולא אכלו מבשרו שכן היה 'תועבת מצרים', העבודה זרה שלהם. כאשר מתו הצאן עם שאר הבהמות, הייתה זו המכה הסופית, והחמישית. אכן, מכת הדבר הייתה "יד חזקה" – סדרת מכות בעלות השפעה ארוכת טווח, שנמשכה חודשים רבים לאחר המכה. הצבא נהרס, תחבורת החוץ והפנים השתבשה, החקלאות התמוטטה והסחר חוסל. ואם לא די בארבע מכות מוחצות אלה, גם האליל הוכח כבדיחה. היד הייתה אגרוף מוחץ שבהחלט ראוי להיקרא 'יד חזקה'.