ההגדה לפסח נדמית לעתים כאוסף אקראי של מדרשים והיגדים הקשורים זה לזה בקשר רופף. פירוש חדש חושף את החשיבה העמוקה שבבסיס היצירה המגובשת של ההגדה כפי שסידרוה חז"ל

המשך הרשומה ←

הכול מכירים את המדרש בהגדה של פסח. על הפסוק "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים" (דברים כו ח) אומר הדרשן: "ביד חזקה – זו הדבר", ומביא ראיה לדבריו מפרשתנו:

הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד.

 הדרש הזה הוא תמוה וקשה. מדוע דווקא הדבר הוא 'היד החזקה'? האם רק בגלל השימוש במילה 'יד ה" באזהרה על הדבר? נעיין מעט בפסוק זה. לאחר שפרעה מוזהר שיד ה' תהיה במקנהו אשר בשדה, מפרט הפסוק מהו מקנה זה: בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן. מה משמעות הפירוט הזה? האם התורה הפכה כאן למילון שנועד להסביר מהו 'מקנה'? הרי המילה הזו מוזכרת בספר בראשית כעשרים וחמש פעמים – וכמעט תמיד ללא כל פירוט… אפשר שדווקא בפירוט הזה טמונה התשובה לשאלתנו הקודמת. חמשת סוגי המקנה המפורטים כאן הופכים את המכה לחמש מכות – כדרך שביד יש חמש אצבעות. במכת הדבר נכללו חמש מכות, שכל אחת מהן ראויה להיחשב כמכה בפני עצמה. כדי להבין את עומק העניין נסקור את תפקידיהם של חמשת סוגי הבהמות במצרים הקדומה. הסוסים היו בסיס הכוח הצבאי של האימפריה המצרית. הסוסים הם הטנקים, וגם ג'יפי הסיור והנגמ"שים… לאחר חיסול הסוסים צבא מצרים נותר ערום וחסר כוח, צבא שבידו רק נשק קל. הפגיעה בסוסים היא מכה צבאית אנושה. החמורים היו כלי התחבורה הפרטית והמסחרית הקלה. 'הרכב הפרטי', הטנדרים והמכוניות המסחריות שהובילו את הסחורות לשווקים. חיסול החמורים פירושו שיבה לתחבורה רגלית בלבד, כולל נשיאת משאות. הרי לנו מכה שנייה. הגמלים – עיקר תפקידם של אלו היה להוביל בשיירות סחורות ואנשים אל מעבר למדבר. עם חיסול הגמלים, חוסלה למעשה התחבורה היבשתית הבינלאומית עם מצרים ואליה. הרי לנו מכה שלישית. הבקר היה מקור הבשר והחלב. השוורים גם משכו עגלות כבדות, ושימשו מעין משאיות מקומיות, אבל מעל הכול היו מנוע החקלאות. השוורים חרשו, דשו את הדגנים, לקחו את היבולים מהשדות, והחשוב ביותר – סובבו את גלגלי הדליים שהעלו מים מהנילוס אל תעלות ההשקיה. במילים פשוטות: מות השוורים פירושו מכה אנושה לחקלאות. אין בשר, אין חלב, וכמעט בלתי אפשרי לגדל תבואות… זו המכה הרביעית. אחרון – הצאן. חיסול הצאן היה מכה מורלית קשה. המצרים לא רעו צאן ולא אכלו מבשרו שכן היה 'תועבת מצרים', העבודה זרה שלהם. כאשר מתו הצאן עם שאר הבהמות, הייתה זו המכה הסופית, והחמישית. אכן, מכת הדבר הייתה "יד חזקה" – סדרת מכות בעלות השפעה ארוכת טווח, שנמשכה חודשים רבים לאחר המכה. הצבא נהרס, תחבורת החוץ והפנים השתבשה, החקלאות התמוטטה והסחר חוסל. ואם לא די בארבע מכות מוחצות אלה, גם האליל הוכח כבדיחה. היד הייתה אגרוף מוחץ שבהחלט ראוי להיקרא 'יד חזקה'.