ארכיון הבלוג

אח במצוות, אחר בחברה / זאב ספראי

 

עיון במשנת ביכורים מלמד על מעמדו הנחות של הגר מבחינה חברתית בעיני הכהנים ובעיני חלק מן החכמים. ההלכה הפסוקה נטתה לטובתו 

המשך הרשומה

מודעות פרסומת

אזרח ושמו גיורא / (לפרשת בא)

 

"תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמות יב, מט)

בספר המתח שכתב הסופר חיים גרינבוים, 'צוואה', מחליט אחד המשתתפים, יהודי בשם זעליג הוכרמן, לשנות את שמו לגיורא שגיא. לאחר שנים שלא ראה אותו פוגש בו חברו, אייזיק, ופונה אליו: "זעליג, מה שלומך?!". "גיורא", מתקן אותו זעליג. "כבר לא קוראים לי זעליג. היום קוראים לי גיורא". "מה רע בזעליג", תמה אייזיק, ונענה: "גיורא זה שם יפה. ישראלי. רענן".

מעניין הדבר שדווקא בשם גיורא בחר הסופר כשם ישראלי ורענן – והרי אין פירושו של גִּיּוֹרָא אלא "גר" בארמית.

עד לפני כמאה שנה דומה שכלל לא נקראו יהודים בשם "גיורא". גיורא כאמור הוא החלופה הארמית לשם העברי גר (ומכאן שם בת זוגו של הגר בעברית – גיורת), ובתלמוד הוא משמש לעתים כשם תואר הנלווה לשמו של אדם ומציין את היותו גר. כך למשל מוזכר במסכת בבא בתרא אדם בשם "איסור גיורא", היינו גֵּר ששמו "איסור", שהיה אביו של האמורא רב מרי. בדומה, באגדה המפורסמת על ר' שמעון בר יוחאי שברח מאימת הרומים מוזכר, והפעם בעברית, אדם בשם "יהודה בן גרים".

איך אפוא הפך השם הארמי גיורא כראוי לבוא בקהל ישראל? אחראי לכך בן גרים אחר, שמעון בר גיורא, שהיה ממנהיגי המרד נגד הרומאים בתקופת המרד הגדול, ערב חורבן הבית.

בר-גיורא ואבי-גיורא

המידע על פועלו של שמעון בר גיורא הגיע עדינו בעיקר מכתביו של יוסף בן מתתיהו, שהיה שותפו של שמעון בר גיורא אך נהפך ליריב מר שלו – וככזה יש להניח שכלל לא היה אובייקטיבי ביחס אליו. יש אף הטוענים (כפרופ' יוסף קלוזנר) שהתואר "בר גיורא" נועד להציגו באור שלילי, כבן גרים שזה מקרוב בא ולפיכך אינו ראוי להנהגה.

על כל פנים, בתודעת רבים מן העם נשמרה לו לאורך הדורות הילה של מפקד צבאי נחוש, ולא פעם הוא נמנה עם גיבורי האומה לדורותיה (כך למשל כתב הסופר א"ל לוינסקי לפני כמאה ועשר שנים, בהקשר אחר: "היינו בעינינו כמו גיבורים לאומיים, כמו יואב בן צרויה, החשמונאים, בר גיורא ובר כוכבא…").

כך, לא ייפלא אפוא שכאשר נוסד בסוכות של שנת תרנ"ח (1907) ארגון השמירה הראשון של בני הארץ – ניתן לו השם "בר גיורא". בין מייסדי הארגון היה גם אלכסנדר זייד, שעלה ארצה שלוש שנים קודם לכן, בהיותו בן 18. כעבור שבע שנים מייסוד הארגון נולד בנו – וזייד בחר לקרוא לו על שם ארגון השומרים (שבינתיים הפך ל'השומר'): גיורא.

ד"ר יוסי גלובינסקי, רופא עיניים פתח-תקוואי, חקר ומצא שגיורא זייד היה הראשון להיקרא גיורא בתקופתנו. הוא מספר שנתקל בתופעה שפציינטים רבים שנולדו בסביבות שנת 1938 נושאים את השם גיורא. כשבדק מעט התברר לו שזו השנה שבה נרצח אלכסנדר זייד בידי בדואי בסמוך לחווה שהקים בשייח' אבריק שבָּעמק. גיורא, בנו של אלכסנדר שהיה באותה עת בן 24 – והותקף בעצמו באירועים קודמים – ביקש לנקום את דם אביו, אך חבריו הניאוהו מכך (כעבור 4 שנים השלימו את המלאכה שני אנשי פלמ"ח). להשערתו של גלובינסקי, פרסומו של גיורא בעיתונות של אותו הזמן היא שהביאה לפופולריות של השם – שנשא עימו אווירת גבורה ורעננות, חידוש ימים כקדם.

בחיפוש עצמאי באתר "עיתונות יהודית היסטורית" מצאתי את השם גיורא בכתובים עוד לפני הולדתו של גיורא זייד, אך כשם משפחה ולא כשם פרטי. חמדה בן יהודה פרסמה בעיתון 'האור' שבעריכת בעלה סיפור בהמשכים תחת השם "ארץ ישראל החדשה", ואחת הדמויות המרכזיות בו נקראה אברהם גיורא – ובקיצור: גיורא. על כל פנים, בשם אדם של ממש ייתכן שאמנם גיורא זייד היה הראשון להיקרא כך (יש להעיר שעצם העובדה שישנם 'גיוראים' ששנת לידתם קודמת ל-1914 – שנת הולדתו של גיורא זייד, שנפטר בשיבה טובה לפני כחמש שנים – אינה מפריכה את התיאוריה, שכן ישנם רבים שניתן להם בעת הולדתם שם נכרי כג'ורג' או גיאורג – ורק כעבור שנים הם המירוהו לגיורא, לאחר שנתפרסם השם).

אזרח רענן

הזכרנו כי גיורא הוא התרגום הארמי ל"גר" – אך לא תמיד נוקט כך אונקלוס. עד הגֵּר הנזכר בפרשתנו – באה המילה גר שלוש פעמים במקראות, ובכולן מתרגמה אונקלוס במילה "דייר". אברהם אבינו אומר לבני חת "גר ותושב אנכי עמכם" – ומתורגם הפסוק: "דייר ותותב אנכי עמכון". כך גם נהג אונקלוס כשתרגם את הסבר שמו של גרשֹׂם בן משה: "כי אמר גר הייתי בארץ נכריה" – "דייר הויתי בארע נוכראה".

לעומת זאת, את הגר המצטרף לאכילת קרבן הפסח שבפרשתנו מתרגם אונקלוס בשם "גיורא": "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" – אורייתא חדא תהי ליציבייא ולגיוריא דיתגיירון ביניכון".

ההבדלה באונקלוס היא עקבית: כשמדובר בגר שפירושו אדם המתגורר בארץ לא-לו, התרגום הוא "דייר"; ואילו כשמדובר בגר המצטרף לקהל ישראל, "גר צדק" בלשונם של חכמינו, התרגום הוא "גיורא". לעתים אף משנה אונקלוס את תרגומו בתוך אותו פסוק – בפרשת משפטים למדנו: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". ומתרגם אונקלוס: "ולגיורא לא תונון ולא תעיקון ארי דיירין הויתון בארעא דמצרים". הגר הראשון הוא גיורא – בעוד "גרים הייתם" פירושו דיירים זרים הייתם במצרים.

 בקצרה נעיר על התרגום לשם אזרח – יציבא – המנוגד אל הגר. השורש נצ"ב בארמית מקביל לשורש העברי נט"ע, ולפיכך יציבא פירושו אדם הנטוע ומושרש במקומו – בניגוד לגֵר שאך גָּר בארץ, ולא קשור אליה עמוקות כאזרח. פסוק הנחמה מנבואת ירמיהו – "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (פרק ל"א) – מתורגם ארמית כך: "עוד תִּצְּבִין כַּרְמִין בְּטוּרֵי שׁוֹמְרוֹן, צוּבוּ שִׁתְלִין וְאַחִילוּ".

אף האזרח העברי קשור לנטיעה, כפי שמלמד הפסוק בתהילים ל"ז: "רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן", ופירש ראב"ע שם: "ומלת אזרח כאזרח הארץ, וטעם אזרח כאילו בעל ענפים רבים, וכמוהו מי שיש לו משפחה רבה. והפך זה הגר, כי הוא כמו גרגיר נכרת מהעץ".

בדברי חז"ל מוכר פתגם-התמיהה "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?" (למשל בעירובין ט ע"א). כלומר, האזרח בארץ והגר בשמי השמים? על פי ההבנה שיציבא פירושו נטוע בקרקע, מובן מדוע מיקם המשל את האזרח דווקא בארץ.

***

בפרוס חודש שבט, שבו נעורים האזרחים שבשדה ומחדשים צמיחתם, מי ייתן ויתקיימו אף בנו דברי ירמיהו: "וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם, וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי".

yetsion@gmail.com