ארכיון הבלוג

בחזרה אל הגוי הקדוש | אביע"ד סנדרס

במקום להישאר נאמנה לחזון הגדול של ארץ הנבואה והקדושה, נתקעה הציונות הדתית באמצע הדרך, בלאומיות צרת אופק שאינה שונה מאחיותיה בעולם. קריאה לרענון החזון
המשך הרשומה

מודעות פרסומת

לא מתיימרים למשיח | נחום אליעזר רבינוביץ

המחשבה כי אנו חיים בגאולה המובטחת, כזו שאינה עלולה להיכשל, היא אשליה מסוכנת. שיבת ישראל לארצו היא נס שחשוב להודות עליו, אך מסוכן להסיק מסקנות חפוזות מכך
המשך הרשומה

משיחיות בסיכון גבוה | רועי הורן

"המיתוס המשיחי בשבילי איננו אגדה אלא מציאות ודאית", אומרת ד"ר רות קרא־איוונוב קניאל, חוקרת קבלה, מגדר ופסיכואנליזה שגדלה ברוסיה למשפחה מסורבת עליה שחיה במחתרת. ספרה על "אמהות המשיח" במיתוס היהודי מראה כיצד הגאולה קשורה דווקא לנשיות
המשך הרשומה

להביא לימות המשיח | ראובן הכהן אוריה

עם בשורת גאולה המסתמכת על פנתיאיזם מוחלט, ראה הרבי מלובביץ' את עצמו כמשיח ממש ואת ה־770 כבית המקדש. על סוד מפעלו של האדמו"ר החב"די האחרון
המשך הרשומה

הגאולה והרגליים הקרות | אסף מלאך

במשך שנות דור התעצם בציבור 
הדתי־לאומי הקול שהתנער מן המטען הגאולי והמשיחי של הציונות ושל מדינת ישראל. דין וחשבון על מצב הגאולה
המשך הרשומה

ובא לציון גואל | רחמים מלמד־כהן

[סיפור] המשך הרשומה

תשעה באב

תשעה אנשי רוח כותבים על תשעה באב שלהם המשך הרשומה

שחרור עבדים, אסירים ו… נשים | חיותה דויטש

האמנות עשויה לשקף עבורנו את גדלות רוחו של האדם הפועל לשינוי המציאות. 
לעתים היא משנה אותה בעצמה. סרט, סדרה ותערוכה המשך הרשומה

דור ראשון לגאולה / רבקה מרים

בילדותנו חלמנו על מעפילים ומרגלים, אך כשבגרנו נותרנו מבולבלים מול לאומיות שבורה. מהרב שג"ר ועד דויד גרוסמן, מחנן פורת ועד יהודה פוליקר: על הדור שנע משואה למדינה ומקישון לחיפושיות.

המשך הרשומה

ראייה של לעתיד לבוא / יעל לוין

המדרש המספר על גילוי השכינה בים סוף זוכה לפרשנויות שונות בספרות הראשונים 
ומשמש בסיס לתיאור הגאולה העתידית. עיון משווה.

המשך הרשומה

לא למענכם אני עושה / שלום רוזנברג

כשהגלות נתפסת כחילול שם שמים קידוש השם מחייב את הגאולה. בעקבות הנביא יחזקאל המשך הרשומה

המשיחיות שהחליפה את גוש אמונים / תומר פרסיקו

קריאתו של משה פייגלין מעל דפי עיתון זה לעבור מהעיסוק בהתיישבות אל הר הבית מבטאת תפיסה משיחית אחרת, אנטי-קוקיסטית, המצפה למהפכה שתעצב מחדש את ההיסטוריה. ציר שב"ד-עציון-גינזבורג המשך הרשומה

בדרך אל המונותיאיזם / אליהו גליל (גלולה)

עיון במשנת הרמב"ם חושף שתי תקופות בעידן המשיחי המגדירות שתי דרכי פעולה בחינוך לאמונה בא-ל אחד. הדם והדיו

המשך הרשומה

רבכם אינו רבנו / נתנאל לדרברג

העושר הרוחני של הרצי"ה הצטמצם בהוראתו לתלמידיו למסרים קצרים וחדים שהיו מתאימים לדור ההוא. אנו, תלמידי תלמידיו, כבר לא יכולים להסתפק בזה 

המשך הרשומה

לא חיכו לאף אחד / אברהם וסרמן

 

 בני-אפרים עלו עצמאית ממצרים וניגפו. מאוחר יותר הם יעמדו בראש עולי שיבת ציון ולוחמי חשמונאי. על בר כוכבא ובן גוריון ועל הסכנה והסיכוי שבעשייה האנושית

המשך הרשומה

מנגד נראה את הקודש / מיכל נגן

 

לכבוד יום הנישואים שלנו עלינו להר הבית. כישראלית חשתי בו בגלות. בני דורי התרגלו שמה שאנו רוצים שיקרה – קורה. ופתאום גבול שלא ניתן לעבור

המשך הרשומה

בתגובה ל"עמקות גלותית" מאת הרב יאיר דרייפוס, גיליון פרשת וארא

 

תגובותיהם של משה שילת, נתנאל יחיאלי והרב ירחמיאל וייס ותגובה לתגובות של הרב יאיר דרייפוס

המשך הרשומה

תגובה למאמרו של עקיבא צימרמן, "קבעו שיר ורננים?", גיליון פרשת מקץ – חנוכה

 

 הנס של הלב האמיץ / אורי הייטנר

במסע הצלב שעורך עקיבא צימרמן נגד שירי חנוכה, הוא מתנפל בשצף קצף על שירו של אהרון זאב "אנו נושאים לפידים", ועל "מי ימלל גבורות ישראל" של יהושע רבינא. לדידו של צימרמן, מטרת שירו של זאב היא להתכחש לסיפור נס חנוכה ולכפור בו. כל כך חשוב לזאב להוכיח שלא היה נס, עד שהוא כתב על כך שיר ש"הושמע באירועי חנוכה של קיבוצי השמאל".

צימרמן טועה ומטעה. כדי להבין את שירו של אהרון זאב, יש להבין את התקופה ואת המסר שהוא רצה להעביר. השיר נכתב בשנות השלושים, בידי המשורר והסופר אהרון זאב, לימים קצין חינוך ראשי הראשון בצה"ל. המשורר כתב שיר ציוני, המעלה על נס את המעשה הציוני החלוצי האקטיבי של עלייה לארץ ישראל, יישוב שממותיה והקמת המדינה בדרך, להבדיל מן הפאסיביות החרדית של ישיבה בגולה וציפייה לגאולה נסית.

טענתו של זאב, שאינה רק טענת הציונות החילונית אלא גם הציונות הדתית, היא שאל לנו לצפות לנס, אלא עלינו לעשות מעשה. המסר של השיר הוא שאת הגאולה יביא המעשה האנושי. כל ניסיון לפרש את השיר שלא בהקשר של הפולמוס הזה, והגדרתו כ"שיר כפירה", מחטיאים את העיקר. ניתן לומר, בפרפרזה על הגדרתו את השיר, שמאמרו של צימרמן הוא מאמר כפירה בציונות.

השיר נקרא "הנס של הלב האמיץ", והחלק המולחן והמוכר הוא חציו השני. בראשיתו, מתכתב השיר עם תפילת "על הנסים":

הנרות הללו אנו מדליקים / על הניסים ועל הנפלאות / שבימים ההם ובזמן הזה. / ניסים ונפלאות / שנעשו בידי אנוש – / הנס של הלב האמיץ, / הפלא של רוח האדם, / זו אשר גברה על צבאות ממלכות גדולות, / הֶאדירה דלים, חיזקה מועטים / ותיתן להם ניצחון.

זאב מעלה על נס את רוח האדם ואת אומץ לבו. היכולת להתריס נגד המציאות, כנגד כל הסיכויים, אם נגד מציאות השעבוד לאימפריה היוונית בימים ההם, ואם נגד המציאות של חיים בגלות, נעדרי מולדת וריבונות, בזמן הזה – היא הנס הראוי לציון. בלילות האפלים של שנות השלושים, כששמי אירופה קדרו עם עליית הנאצים לשלטון והשואה המתקרבת והארץ בערה במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, התריס אהרון זאב כלפי הפאסיביות של המתנה לנס, ועודד נס אחר, נס של לקיחת האחריות על קיומו ועתידו של העם לידינו, במעשה אמיץ ואקטיבי. בפנייתו לעם היהודי ובפרט לנוער היהודי, הוא קורא לכל מי אשר לב לו הצמא לאור, לקחת דוגמה מן החלוצים הציונים שעלו לארץ והפריחו שממותיה; "יישא את עיניו ולבו אלינו, לאור ויבוא!"

למה שיבוא אלינו? הרי לא קרה לנו שום נס… הרי לא מצאנו פך שמן… במה אנו יכולים להלהיב את הנוער ולשמש לו דוגמה? במעשה האמיץ, של הירידה לעמק והעלייה להר; המעשה ההתיישבותי של כיבוש הארץ וגאולת שממותיה.

על פי המדרש, הא-ל גנז את אור בראשית שברא ביום הראשון, שלושה ימים טרם בריאת המאורות הגדולים – האור שניתן לראות בו מקצה העולם ועד קצהו – בשל חטאי דור המבול ודור הפלגה. האל גְנזוֹ לצדיקים לעתיד לבוא, כלומר בבוא הגאולה. איך תבוא הגאולה? הגאולה לא תבוא בהמתנה לנס, קובע המשורר, אלא אנחנו החלוצים, במעשנו הציוני, מביאים במו ידינו את הגאולה. "לעמק הלכנו, ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גילינו". האור הגנוז לא יתגלה מעצמו. הוא גנוז במעיינות, שרק אם אנו נגול מעליהם את האבן, כפי שיעקב גלל את האבן מעל פי הבאר, נגלה אותו, כלומר נביא את הגאולה.

הגאולה תבוא בזכות המאמץ והקרבן של החלוצים – "בסלע חצבנו עד דם". העבודה מתישה, שוחקת, מעייפת ומשעממת, בחום הלוהט של הקיץ ובקור המקפיא של החורף, בתנאים של דלות ורעב. מה שנותן לחלוצים את הכוח לעמוד בסבל הוא האמונה היוקדת שלהם בכך שהם עושים מעשה גדול, גואלים את עם ישראל. "בסלע חצבנו עד דם – ויהי אור!". עבודתנו הקשה, כותב המשורר, החציבה בסלע, תביא אותנו למעיינות האורות הגנוזים, שבהם ישוב ויתגלה לנו אור בראשית.

"ויהי אור!", גאולת עם ישראל לאחר 2,000 שנות גלות, כמוה כבריאת העולם מחדש. את המעשה הזה עלינו, בני האדם, היהודים, לעשות באופן עצמאי. יאמין כל אחד בדרכו במקומה ותפקידה של ההשגחה העליונה בתהליך; אין האמונה הזאת פוטרת אותנו מן המעשה.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' בטבת תשע"ב, 30.12.2011 

 

תג המחיר של הקיפאון הרוחני / יאיר היזמי

 

 פעולות תג מחיר אינן תוצר של עשבים שוטים אלא ביטוי כן לאידיאולוגיה מבית מרכז הרב שעל ברכיה חונך נוער ההתיישבות. תורת הגאולה מחכה לעדכון 

המשך הרשומה

טלפון מהמשיח / יהודה יפרח

 

בחב"ד הוא רואה תנועה שהסיטה באופן מודע את הדגש מאיכות לכמות. בציונות הדתית הוא רואה תנועה שעברה תהליכי פירוק עמוקים. אבל פרופ' דב שוורץ אופטימי, הוא מאמין שלשתי התנועות הללו עוד נכון עתיד בהשפעה על החיים היהודיים

המשך הרשומה

שומעים ונגאלים / יואב שורק (לפרשת ניצבים)

 

פרשת התשובה שבלב פרשת 'ניצבים' מציעה דינמיקה חמקמקה של גאולה, שאין לדעת כיצד תהיה עד שתהיה; דורנו יכול לנסות ולדרוש פרשה מרגשת ונפלאה זו

המשך הרשומה

אור יקרות לדור התחייה / נתנאל אריה

 

אפילו בעניינים של חיי היחיד מאיר הראי"ה קוק את הכול מכוח מבט העומק שלו על התחייה הלאומית ועל הפנים שהיהדות הנגאלת צריכה ללבוש. אין מורה אחר לדור הנפלא הזה

המשך הרשומה

מבשרי הציונות / עידו פכטר

 

הרואים בציונות סוג של 'דחיקת קץ' ומעדיפים מודל של גאולה כמו במצרים, עשויים לגלות כי גם בגלגול הישן ההוא היו דוחקים, ששילמו מחיר אך לא נדחו מההיסטוריה

המשך הרשומה

"מחכים ללידה, אבל עוד לא הגענו" / דוד ברוקנר

 

בערב עיון לזכרם של יצחק וטליה אימס נסקר מצבו של הר הבית בתודעה ובשטח, ואף הוצגו תוכניות לעיצוב ירושלים כבירה עכשווית שמקדש במרכזה     

המשך הרשומה

הגואל השלישי / יעל לוין

 

למרות שמקומה כמעט נפקד מהסיפור המקראי, מקורות רבים מציינים אותה עם שאר גואלי מצרים. דמותה של מרים הולכת ונכנסת אל תודעת חג הפסח

המשך הרשומה

תגובות למאמר "קצה הקו" מאת בני לאו

  המשך הרשומה

יש רק בעלים אחד / יעקב הלוי פילבר

טענותיו של הרב בני לאו בדבר ביטול אפשרי של בעלות ישראל על הארץ אינן מתיישבות עם העולה מן התורה והמדרשים ואף מתבססות על פרשנות הפוכה שלהם. הארץ היא שלנו גם בהיותנו בגלות המשך הרשומה

הרואה שהיטיב לראות אותי / אמונה אֵלון

 

נערה בת 17 חשה מחנק רוחני ופונה לעזרה אל המדריך הכריזמטי הידוע המפגיש אותה עם מילותיו של הרא"ה. מילים המלוות אותה עד היום

המשך הרשומה

גאולתם של ישראל / יוסי וילנר (לפרשת בשלח)

שלושה ימים אחרי שפרעה גירש את בני ישראל לחוג במדבר הגיעה ההכרעה לברוח ממצרים ולא לשוב. יד ה' אפשרה את היציאה הראשונית, אך הכרעת בני ישראל את הגאולה עצמה

המשך הרשומה