ארכיון הבלוג

באבי יאר / זאב גייזל

בסוף מארס 1961 ביקר יֶבְטוּשֶנְקוֹ עם עוד מספר סופרים בבאבי יאר שבקייב. לעיניהם התגלה מראה מזוויע: לא רק "אין מצבה" – המקום נהפך למזבלה. שם במקום כתב יבטושנקו את השיר והקריא אותו בערב שירה בקייב. השתררה דממה. מהאולם יצאה אישה זקנה, ניגשה למשורר, אמרה: "אני שרדתי שם, בבאבי יאר" ונשקה לו את היד. בהמשך בוטלו כל ההופעות של יבטושנקו בקייב.

כשחזר למוסקבה, הביא יבטושנקו את השיר לעיתון "לִיטֵרָטוּרְנָאיָיה גאָזֵטָא". העורך הראשי קוֹסוֹלָאפּוֹב התייעץ עם אשתו והחליט לפרסם את השיר מיד. לשאלה למה התייעץ איתה, ענה קוסולאפוב: הרי ברור שאחרי הפרסום יפטרו אותי, ולא רציתי להפתיע את אשתי כי ממחר אני מובטל. כך באמת קרה.

השיר הזה אולי לא הטוב ביותר שנכתב ברוסית במאה ה-20 – אך בוודאי המפורסם ביותר. צריך רק להזכיר כי הוא זכה לשלוש הלחנות: של סרגי נִיקִיטִין, אלכסנדר דוּלוֹב וגם – מקרה יוצא דופן! – לסימפוניה "באבי יאר" של דמיטרי שוֹסְטָקוֹבִיץ'.

האנטישמים מכל סוגים ירו ביבטושנקו טילי שנאה: "איך אתה מעז להיקרא רוסי אם שכחת את עמך". אבל – יש לציין – היו רבים שתמכו בו, למרות היעדר סימפתיה לשיר מהממסד. רבים מהם היו אנשים רוסים – כמו העורך קוסולאפוב, והמלחינים שוסטקוביץ' וניקיטין, וכמו יבטושנקו עצמו…

זה קרה בדיוק לפני 50 שנה.

 באבי יאר / יבגני יבטושנקו / עברית: זאב גייזל

 עַל בַּאבִּי יָאר אֵין מַצֵּבוֹת,

אֵין כְּלוּם

מִדְרוֹן תָּלוּל – אַנְדַּרְטָה מֵעַל פֶּצַע

אֲנִי יָרֵא.

אֲנִי מַרְגִּישׁ קָדוּם

כְּמוֹ הַיְּהוּדִים עַצְמָם, כְּמוֹ עַם הַנֶּצַח

 

אֲנִי לוֹחֵשׁ:

עִבְרִי אָנוֹכִי.

לְאֹרֶךְ הַיְאוֹר אֲנִי פּוֹסֵעַ,

שְׁנִייָה אַחַת – וְעַל הַצְּלָב גוֹוֵעַ

הַמַּסְמֵרִים עֲדַיִן בְּתוֹכִי

 

נִדְמֶה לִי גַּם שֶׁדְּרַיְיפוּס –

זֶה אֲנִי.

הַנֶּאֱשָׁם

בְּבֵית מִשְׁפָּט שְׂטָנִי

מֻצָּג לְרַאֲוָה

בֵּין סוֹרָגִים

אוֹתִי רוֹדְפִים,

עַָלַי יוֹרְקִים,

לִי לוֹעֲגִים.

גְּבִירוֹת צָרְפָתִיוֹת

צוֹוְחוֹת כְּמוֹ חֲזִירִים

וּמִטְרִיוֹת תּוֹקְעוֹת לִי בַּפָּנִים

 

בְּבְּיָאלִיסְטוֹק –

אֲנִי הוּא יֶלֶד רַךְ.

הַדָּם זוֹרֵם, כְּאִלּוּ תְּעָלָה.

צוֹהֶלֶת כָּל נִבְחֶרֶת הַפֻּנְדָּק,

מְחֻמָּמִים בַּוּוֹדְקָה הַזּוֹלָה.

מֻכֶּה, נִזְרָק, אֲנִי – חֲסַר עוֹנִים

וּמִתְחַנֵּן לַשָּׁוְא "תַּפְסִיקוּ, דַּי!"

"תַּצִּיל אֶת רוּסִיָה,

הֲרֹג יְהוּדוֹנִים!"

וְהֵם…

אוֹנְסִים אֶת אִמָּא מוּל עֵינַי

 

אָחַי הָרוּסִים!

יָדוּעַ לִי:

כָּבוֹד לְכָל אוּמָה יֵשׁ בְלִּבֵּנוּ

אַךְ אֵיךְ קָרָה, שֶׁהַמְּנֻוָּלִים

לְכָל מַעֲשֵׂיהֶם נִצְּלוּ אֶת שְׁמֵנוּ?

אֶת טוּב הַלֵּב אַרְצִי סִמְּלָה תָּמִיד.

אַךְ בְּלִי הִסּוּס,

בְּלִי שׁוּם קְרִיצָה אוֹ קֶמֶט

בְּשֵׁם יָפֶה "בְּרִית עֲמָמִית רוּסִית"

כָּךְ אֶת עַצְמָם כִּנּוּ הָאַנְטִישֶׁמִים!

 

עַל בַּאבִּי יָאר הַדֶּשֶׁא מְרַשְׁרֵשׁ

וְהָעֵצִים עוֹמְדִים

כְּמוֹ בְּמִשְׁמֶרֶת

הַכָּל מָלֵא

בָּרַעַם הַחִרֵשׁ

אֲנִי מַרְגִּישׁ

אֵיךְ שֵׂיבָתִי נוֹשֶׁרֶת

וְגַם אֲנִי

כְּמוֹ הַצְּוָחָה הַחֲרִישִׁית

מֵעַל הָרְבָבוֹת אֵי שָׁם בַּקֶּבֶר

אֲנִי –

כָּל יֶלֶד שֶׁנּוֹרָה כָּאן, בְּתַחְתִּית

וְכָל קָשִׁישׁ,

וְכָל אִשָּׁה וָגֶבֶר.

 

שׁוּם מְאוֹרָע

אֶת כָּל זֶה לֹא יַשְׁכִּיחַ!

וְעוֹד יֻשְׁמַע

"אִינְטֶרְנָצִיוֹנָל" שָׁלֵם

בָּרֶגַע הַנִּפְלָא שֶׁעוֹד יַגִּיעַ –

אַחְרוֹן הָאַנְטִישֵׁמִים יֵעָלֵם!

אֵין גֵּנִים יְהוּדִים בְּתוֹךְ דָמִי,

אֲבָל שָׂנוּא אֲנִי בָּרֹעַ הָאַרְסִי

לָאַנְטִישֵׁמִים,

כְּמוֹ כָּל יְהוּדִי

וּמִשּׁוּם כָּךְ –

אֲנִי הוּא הָרוּסִי!


פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ה בניסן תשע"א, 29.4.2011