קטגוריה: פורים

ובביזה לא שלחו את ידם: ההחמצה / אברהם וסרמן

הדגש שניתן במגילה על כך שהיהודים לא שלחו ידיהם בביזה רומז לכישלון הרוח הגלותית של אותו דור, שלא אזר אומץ לסיים את המלחמה ולעלות ארצה  

המשך הרשומה

מדרש מבוכה / יערה ענבר

 א.

מרדכי ואסתר כותבים את אגרת הפורים, ארנט דה-גלדר, 1685

"הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (אסתר ג, טו). ומי ידע סודה של אותה מבוכה? זה מרדכי, שנאמר: "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וגו'" (שם ד, א). ומה מילת "כל" כאן? מלמד שלא את המעטפת בלבד ידע מרדכי, שהיא הגלויה וידועה לעין כול, כי אם גם את התוך.

שיש המתרגש ובא על העולם לבוש בגלימה אחת ורק הנכנס בחדריו רואה את הכתונת שתחתיה. ומדוע דווקא מרדכי הוא שידע? שעליו נאמר: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל" (שם ב, ה-ו). אל תקרי נבוכדנצר, אלא נבוכה דנצר, ואיכא דאמרי: מבוכה דנצר.

תא חזי, שמתוך שהגלה מרדכי על ידי נבוכדנצר, הבין את אותה מבוכה של "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה". שנצר נבוכדנצר את המבוכה שהועיד לישראל, ושמרהּ עד התבשלה היטב. עד יבוא היום בו תוכל לשמחו כשמח יין ישן לבב אנוש, שיין – ככל שעובר הזמן משתבח, והבקיא ימתין.

ב.

ומהי אותה מבוכה? ומהי שאליה נכסף נבוכדנצר והחכים להמתין ולנצור?

כבר אמרו רבותינו במכילתא (בשלח פרשה א): "'ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ' – אין נבוכים אלא מטורפים שנאמר: 'מה נאנחה בהמה נבוכה וגו" (יואל א). וּודאי התכוונו רבותינו למטורפים מלשון הטורף את קלפיו: כשם שזה מבלבלן זה בזה, עד כי אין הזוכר לגבי האחד מהיכן בא ולגבי רעהו לאן הולך – כך השרוי במבוכה אין יודע מקורו היכן ולאן מועדות פניו.

ובא המשך המדרש ומחזק את הדברים: "ד"א  'נבוכים' – אין נבוכין אלא מעורבבין שנא' 'והמלך והמן ישבו לשתות וגו'". שהערבוב כמוהו כטריפה, ומכל מקום בערבוב ובטירוף נעוצה המבוכה. וזה סוד גלות נבוכדנצר, שהועיד להם לישראל להיטרף ולהתערבב בין העמים, עד כי לא יזכור האחד מאין בא ולהיכן מועדות פניו, ולפני מי עתיד הוא ליתן דין וחשבון.

זהו שאמר ר' מנחם מנדל שניאורסון בספרו תורת מנחם: "שכן הוא גם הפירוש דבלילה ההוא, שהלילה דגלות הוא באופן ההוא הסתר, היינו שאין מרגישים שהגלות הוא לילה וחושך, שָֹמִים חושך לאור". שכשהאדם רחוק מעצמו ובוכה – סימן הוא לו כי עודנו מחובר בשורשו, ושוזר לו הבכי חוט להיאחז בו ולצאת מן המצר. אלא שכשהאדם רחוק מעצמו וצוחק – סכנתו גדולה לאין שיעור.

וקול הצחוק של הצוחק בגלותו – כמוהו כבכי הנורא בבכיות, והשמיים בוכים עמו במסתרים. ומלכו של עולם מתגעגע לכלתו שפנתה לה ממנו ומצחקת.

וצחוק זה בידור הוא, שבפיזור גרעינו. שמן הערבוב והטירוף נובע, צחוק מבוכה.

וצחוק זה אין צחוק של זיווג הוא. כי יש צחוק של זיווג, כזה שצחקה שרה, וכזה שצחק אברהם, כזה שצחקו רבקה ויצחק, וכזה שצחק כל אחד מאיתנו ברגעים – צחוק זה צחוק של כינוס הוא, של ליכוד והתלכדות, כקול פכפוכם של המים הנקווים יחד למקווה אחד. ויש צחוק אחר, אולי כזה שציחק ישמעאל – צחוק של הרחקה והתרחקות, צחוק שמהבלו מתפזרים זרעוני העולם הלאה, כזרע לבטלה.

צחוק מבוכה צחקה גלות נבוכדנצר. ואישה נבוכה אסורה על בעלה. ייחוד יכול להתקיים רק כאשר יודע הגבר מקומו ויודעת האישה מקומה, יודע הוא מי הוא, ויודעת היא מי היא, ופונים בדיוק זה אל בדיוק זו. וכדי להתוודע אל הדיוק שלקראת הייחוד בודקת היא ובודקת, ומתגעגע הוא ומתגעגע. ועד שאינה יודעת – בחזקת נידה היא. ואמרו הפוסקים: "ובימים שלאחר כן שהיא נבוכה בהם ואין לה בהן חזקת טהרה אסורה לבעלה" (קיצור שו"ע סימן קנד).

ג.

וכן היו ישראל בימי מרדכי ואסתר, שנתערבבו יתר על המידה במקומם, אשר לא מקומם הוא. ועל זה נאמר: "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה", ומפרש רש"י: "היהודים שבה". אם ליהודים דווקא כיוון הכתוב, מדוע נאמר "והעיר שושן" ולא "ויהודי שושן"? כדקאמרנא, שהפכו היהודים בליל אחד עם העיר שושן כולה, נבוכו בתוכה, נטרפו.

ואומר ר' יצחק אבוהב בספר מנורת המאור: "האור שושן היתה נבוכה נפש יהודה שככה" (שם, הקדמה לנפש יהודה). שאם אור נבכי הנפש לִמבוך המבוכה נקלע – שוקע שורש יהודה.

וידע מרדכי, "ומרדכי ידע", וידע שצריך להציל מרוע הגזרה, וידע שצריך לבתר את היהודים מתוך העיר, וזהו סוד "וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר", שנאמר: "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (ד, א). שאף על פי שהגלה מרדכי עם גלות נבוכדנצר, "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה".

ויש המלעיזים, ויאמרו שעד ש"מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" – שלום היה ליהודים תחת אחשוורוש, שם "מדינה ומדינה ככתבה" ו"עם ועם כלשונו" (א, כב). והיה מרדכי כקוץ אשר הקפיץ הכבשה מרבצה. ולא כך הוא. כי דווקא בפריעת השקט, בא מרדכי להזכיר לישראל כי ישראל הוא. להצילו מן המבוכה. לגאלו מנבוכדנצר בתוך גלותו.

 "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (י, ג). ואל תקרי "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש", אלא "משַׁנה למלך אחשוורוש", שבשינוי ובהבדל ובייחוד – רזא דמהימנותא.

מדרש זה עתיד להופיע בדרשוני – מדרשי נשים, כרך ב'. לשליחת מדרשים נוספים: dirshuni@gmail.com

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' באדר תשע"ב, 2.3.2012 

שיא ההסתר הוא שיא הגילוי / אוריאל ליכטנשטיין

 המסכות שאנו עוטים עלינו בפורים אינן רק ביטוי לשמחת החג, אלא המשך למסורת ארוכה: ר' נחמן, אסתר המלכה, יעקב אבינו ואפילו הקב"ה – כולם מתחפשים. כשהפנימיות היא מן הטוב, התחפושת החיצונית מביאה לגילוי פנימי עמוק

המשך הרשומה

צניחה חופשית מגג העולם / אור יחזקאל הירש

 עיון מחודש במדרש באמצעות ביטויים בני זמננו חושף את המניע העמוק לנפילתו של המן. סופו של שיגעון גדלות  

המשך הרשומה

שנאתם אותנו, ביום מן הימים ישנאו אתכם / ראובן אוריה הכהן

  בנאום הגנה-התקפה מסביר המן את הבעייתיות שבהתנהגות מרדכי, ובתפיסות זרעו עד היום. רשות הדיבור לצורר

המשך הרשומה

שוב הכול פתוח / רבקה מרים

לחזור לנקודת הראשית של טרם הלידה, למקום בו כל האפשרויות פתוחות עדיין. אם נדמה היה שבלוח השחמט הכול נקבע מראש, פתאום, בפורים, ניתן להיחלץ מכל זה

המשך הרשומה

מגאולה נסתרת לישועה גלויה / ישעיה שטיינברגר

 

שני מיני הישועות – זו הגלויה וזו הסמויה, זו המוחלטת וזו החסרה – מנהלים יחסים של תיקון והמשכיות זה עם זה, ומשלימים יחד את גאולת ישראל. בין פורים לפסח  

המשך הרשומה

היש כמוני מסכה? / אריאלה הירש

 

למה משמשות המסכות בפורים? להסתרה ולטשטוש זהויות עד דלא ידע או ראי לאמת עמוקה ולפנימיות הנפש כלפי חוץ? מסע בעקבות המסכה בתיאטרון, באמנות ובחגיגות העמים, מעלה שלל פנים למסכה

המשך הרשומה

פורים הוא רק דוגמה / בן עמי פיינגולד

 

היעדרם של פורים ומגילת אסתר מן הרפרטואר התיאטרלי, הוא ביטוי לבעיית הזהות שפוקדת את תרבות התיאטרון הישראלי. על תכנים של מסורת או היסטוריה אף אחד לא מדבר

המשך הרשומה

לעבוד ב'כאילו' / אלישע נדב

 

שום דבר איננו הדבר עצמו – המצוות, הלימוד והתפילות הן רק 'כאילו'. הכיסופים וההשתוקקויות הם העיקר, מהיותם 'רצון נקי' לקב"ה

המשך הרשומה

שמחה יהודית / יאיר טיקטין

 

הניגוד בין שני המשתאות במגילה אסתר – זה של אחשוורוש וזה של היהודים – משקף את הפער שקיים בין תרבות ראוותנית ותאוותנית ובין תרבות היהודים שמבוססת על סולידריות ונתינה

המשך הרשומה

תענית אסתר ויום הכיפורים / עידו רכניץ

 

הקשר בין תענית אסתר ובין הצום שצמה אסתר איננו קשר של זיכרון אלא קשר של תוכן. האכילה בערב יוה"כ, והתענית בערב פורים נועדו לתת לאכילה את ההקשר המתאים

המשך הרשומה

עושים צחוק מהעבודה / אור יחזקאל הירש

 

העבודה במקדש, הנראית תמוהה וזרה ממרחק השנים, אינה אלא פרודיה המבטאת את היות הבורא מעבר לכל דרך העבודה הזו. המודעות לכך הופכת את הפולחן לאין-סופי

המשך הרשומה

המלך רוצה בית / הרב שג"ר

 

כשאדם צוחק על עצמו הוא מגלה בכך את קיומו הרופף אל מול האינסופיות האלוהית. גילוי זה אינו מביא לייאוש אלא חושף כי יש בו משהו גבוה מכל הדרמטיות שבה הוא לוקח את חייו

המשך הרשומה

מעשה ושתי / הלל גרשוני

 

עיון משווה בין החוק הפרסי הקדום לדין אשה מורדת מלמד על מגמה שוויונית ומתקדמת יחסית בהלכה היהודית, אך מעורר תהיה האם אין זו אלא חידוש מאוחר וזמני בלבד

  המשך הרשומה

הסתר בין העמים / ראובן הכהן אוריה

 

סיפור נס פורים הוא בעיקר סיפור הצלתו של עם ישראל מהתבוללות וטמיעה גמורה. הזהות היהודית, החשאית כל כך בחלקה הראשון של המגילה, היא הגיבור הראשי של התפנית ושל הלקח לדורות. מגילת זהות

המשך הרשומה

המערכה הדיפלומטית / יגיל הנקין

 

באמצעות שימוש נרחב ומפורט בתיאורי מקום, מציגה המגילה את ממשל אחשוורוש כמבוסס על תככים ומזימות חשאיות לעומת מרדכי שפועל בשקיפות במרחב הציבורי

המשך הרשומה

צפונות לב אסתר / שמעון קליין

 

אסתר פעלה בתחכום רב כאשר הזמינה את המן פעמיים למשתה שהכינה. את יחסו אל המלך היא מעמידה במבחן ומנגד מציעה אלטרנטיבה של אמון

המשך הרשומה

המוציאה לפועל / גדעון ישראלי

 

קריאה מדוקדקת במגילה מגלה כי הכול היה מונח על כתפיה של אסתר, שבראשית המעשה הייתה פסימית לגבי סיכויי ההצלחה. מלכודת שני המשתאות קיבלה סיוע מלמעלה

המשך הרשומה

רוח הקודש מתעוררת ברוח בשר ודם / יהודה ליבס

 

מגילת אסתר מתרחשת בתודעה נסתרת בה המלכות האלוהית מתלבשת דווקא באחשוורוש. השם 'מגילת אסתר' הוא חלק מההסתרה הגדולה של זמן המגילה. מחשבות על המגילה שמהדהדת את הימים האלו

המשך הרשומה

אחשורוש ופסטריגתא החייט בשטייטעל / עקיבא צימרמן

 

היצירה היידית האהובה מוגשת בתרגום חדש, בציור ובצליל לקורא העברי. ה'פורים-שפיל' של מאנגר מציב את דמויות המגילה בעיירה. לעורך הטיפש של העיתון המקומי, אגב, קוראים ויזתא

המשך הרשומה

(אל) תעשו אצלנו שבת / כרמיאל כהן

 

חוויית השבת היא לכאורה מה שיש בה: סעודות ותפילות. בספר המשלב הלכה והגות, מוצע הריסון מעשייה כתבלין המיוחד הנותן לשבת את טעמה. סוד ההימנעות

המשך הרשומה

ההיסתוריה כפתרון לחידת ההיסטוריה / הלל ויס

 

שיחותיו של הרב צבי יהודה בסעודות מלווה מלכה נרשמו במחברת תלמידו המעריץ ומציגות תורה שלמה וסדורה שהיא שיטה פילוסופית מקורית. לקראת יום השנה לפטירתו

המשך הרשומה

מגילה, גולה וגורל / אמנון בזק

 

דרשותיו של הרב סולוביצ'יק לפורים ולחנוכה, המאוגדות כעת לספר חדש, מציעות תובנות היסטוריות, פסיכולוגיות ואישיות. בימים ההם בזמן הזה

המשך הרשומה

ו'גם' חרבונה / זאב ח' ארליך (ז'אבו)

 

ההתעקשות לפרגן לחרבונה, דמות מפוקפקת כשלעצמה, תמוהה למדי. אפשר שהמפתח לפתרון נמצא בדרכם של חכמים לרמוז לפסוקים דרך המילה הראשונה שבהם

המשך הרשומה

המן במהדורה גרמנית / ישראל רוזנסון

 

במפגש עם המן, שם גרמני ידוע, חוו יהודים באירופה גלגול מחודש של שנאה קדומה. לזיקות שבין סיפור המגילה למאה ה-20 אפשר לקרוא 'נבואה' או לחילופין סמליות מוצלחת

המשך הרשומה