קטגוריה: הגיע למערכת – פרשת שבוע

הרופא האמיתי / מיכאל אביעוז (לפרשת מצורע)

 

מסמכויותיו החריגות של הכוהן בענייני הצרעת ניתן ללמוד על הכלל – את היכולת לרפא מותיר המקרא בעיקר בידי הקב"ה 

המשך הרשומה

כפרתו של מתנשא / עוזי בטיש (לפרשת מצורע)

 

נגעיו של המצורע ופרטי טהרתו נועדו להוליך את החוטא בגאווה ובהתנשאות אל הנמיכות ואל שפלות הדעת

המשך הרשומה

מצוות הגוף / יואב שורק (לפרשת תזריע)

 

קריאה לא מתחמקת בפרשיות תזריע ומצורע מכריחה את הקורא להכיר בכך שיש לו גוף, ושהדבר נוגע בקדושה  המשך הרשומה

לפעמים גם שריפות מכבות / בניה אמיד (לפרשת שמיני)

 

הביטוי היחידאי "וידום" רומז שיש כאן יותר משתיקה: מה שהיה חי הופך לדומם. אהרן מעולם לא התאושש מהטרגדיה של מות הבנים, ודיבוריו המעטים מכאן ואילך רומזים למציאות הפנימית הכבויה

המשך הרשומה

נגיעות של קדושה / אהרן שטכלברג (לפרשת צו)

 

הקדושה עוברת אל חפצים ובגדים באמצעות נגיעה, אך מן האדם הרוצה להתקדש נדרש יותר. עיון בפשוטו של מקרא בעקבות רש"י ורשב"ם

המשך הרשומה

כפרתו של הכהן / אברהם סתיו (לפרשת ויקרא)

 

עיון בפרשיות החטאות מלמד שכפרתו של הכהן אינה מסתיימת בו בלבד, כמו בחטאת הנשיא, אלא דורשת את כפרת העם כולו. מעמדו כמורה רוחני הוא הגורם לכך

המשך הרשומה

היכן עמד הסולם? / יעקב מדן (לפרשת ויצא)

עיון במקרא יכול לתת לנו כמה כיוונים אלטרנטיביים למקומה של בית אל היא לוז, וסידור מחדש של הסולם הנחלם ירגיע את הדבקים בירושלים. אפילו באר שבע על המפה המשך הרשומה

למצוא חן בעיני אדוני / מתן גרינגר (לפרשת וישלח)

יעקב מציע לעשו להשיב את הגלגל אחרונית, ולהחליף תפקידים: הוא, שנתברך להיות גביר לאחיו, יהיה בן חסותו של עשו. העסקה 'נסגרת' לאחר משא ומתן המתנהל במתנות, ברטוריקה ובהשתחוויה המשך הרשומה

דרמת הריגול הפנימי / אורי וויל (לפרשת מקץ)

 

האשמת יוסף את אחיו בריגול מצביעה על חששו מפגיעה, אך לא במצרים – אלא בזהות המצרית שאימץ. גילוי הלב והוצאת השלדים מן הארון מתגלים כאן כמפתח לגאולה

 

יוסף ואחיו. פרנץ אנטון מאולברטש

המשך הרשומה

האמנים הנסתרים של המשכן / יצחק מייטליס (לפרשת פקודי)

 

בפרשות ויקהל פקודי מתוארת בפירוט רב מלאכת בניית המשכן. על המלאכה ניצחו בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואהליאב בן אחיסמך למטה דן. אליהם נוספו אנשים נוספים המכונים "כל איש חכם לב".

המשך הרשומה

גדול המצווה ועושה? / בטחה הר-שפי (לפרשת ויקהל)

 

הנדבות שכוננו את המשכן מזכירות לנו את הממד של מצוות הנעשות מרצון פנימי וללא כפייה, ולא במקרה גדול כאן מקומן של הנשים. ההתקשרות הוולונטרית מתבררת כרבת עוצמה בשעות מבחן קיומי

המשך הרשומה

לוח האמונה ולוח המעשה / יאיר טיקטין ויהודה קורן (לפרשת כי-תשא)

 

כיצד נכתבו עשרת הדיברות בשני הלוחות? הצעה חדשה

המשך הרשומה

מותם של המביטים בא-ל / אילן גראזי (לפרשת כי-תשא)

 

כשה' עונה למשה בשלילה על הבקשה "הראני נא את כבודך", הוא מאפשר לאדם להמשיך להיות קשור לא-לוהים ולערכים בכלל. לשם כך יש לוותר על הפרויקט המודרני של הפיכת הכול לאובייקט, ועל הרצון לקבוע את קיום ה' כעניין אובייקטיבי

המשך הרשומה

שגרירות המזבח בקודש / עידו פכטר (לפרשת תצווה)

  

התבוננות בפסוקים מלמדת שמזבח הקטורת אינו נמנה על כלי המשכן הרגילים. הוא מהווה מעין נקודת ייחוס בתוך הקודש, לפני ה', לשתי עבודות שונות

המשך הרשומה

קללת בנות חת / עמיצור ברק

 

החושים המחודדים של רבקה הביאו אותה לעשות הכול כדי שברכת אברהם לא תגיע אל בנות חת. התבוננות בשלל הקשרים מקראיים מראה שחושיה לא הטעו אותה, כפי שהבין גם מרדכי היהודי

המשך הרשומה

לא לכוהנים בלבד / ניסן אררט (לפרשת תרומה)

 

שחזור אחר של מבנה המשכן חושף יחידה נוספת, שנועדה להתוועדות של העם לפני הא-ל ולשותפות בעבודתו. הן המשכן והן המקדש לא נבנו כמעונו של א-ל מסתורי מרוחק מבני אדם, אלא כמקום מפגש והתעלות

המשך הרשומה

הכרה דיפלומטית / מתן גרינגר (לפרשת יתרו)

 

יתרו מביא עמו יותר מאשר עצות מנהליות או סימפתיה של חותן. עמלק היה הראשון להכות בבני ישראל, ובני הקיני היו הראשונים להכיר בהם כישות מדינית

המשך הרשומה

גאולתם של ישראל / יוסי וילנר (לפרשת בשלח)

שלושה ימים אחרי שפרעה גירש את בני ישראל לחוג במדבר הגיעה ההכרעה לברוח ממצרים ולא לשוב. יד ה' אפשרה את היציאה הראשונית, אך הכרעת בני ישראל את הגאולה עצמה

המשך הרשומה

הגאולה שמעולם לא הייתה / יצחק יעבץ (לפרשת בא)

 

לפי הרמוז בנביאים ובמדרשי חז"ל, ייתכן שקדם לשליחותו של משה ניסיון גאולה על ידי אהרן. דחייתו על ידי העם מנעה ממנו גאולה שבזכות

המשך הרשומה

עוף החול / צביקה בירנבאום (לפרשת נח)

 

כיצד מציץ לו הפניקס האגדי מתוך תיבתו של נח

המשך הרשומה

סודה של אסנת / יוסי וילנר (לפרשת ויגש)

 

במקביל לדרמה הגברית שבה מככבים יעקב, יוסף ויהודה, מתרחשת דרמה נשית שהדמויות בה הן לאה, דינה ואסנת – הבת שנולדה כתוצאה מאונס שכם. השבתה לבית יעקב פותרת את הסתירות ומשלימה את המניין 

המשך הרשומה

יד חזקה – זו הדבר / מיכאל חן (לפרשת וארא)

 

הכול מכירים את המדרש בהגדה של פסח. על הפסוק "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים" (דברים כו ח) אומר הדרשן: "ביד חזקה – זו הדבר", ומביא ראיה לדבריו מפרשתנו:

הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד.

 הדרש הזה הוא תמוה וקשה. מדוע דווקא הדבר הוא 'היד החזקה'? האם רק בגלל השימוש במילה 'יד ה" באזהרה על הדבר? נעיין מעט בפסוק זה. לאחר שפרעה מוזהר שיד ה' תהיה במקנהו אשר בשדה, מפרט הפסוק מהו מקנה זה: בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן. מה משמעות הפירוט הזה? האם התורה הפכה כאן למילון שנועד להסביר מהו 'מקנה'? הרי המילה הזו מוזכרת בספר בראשית כעשרים וחמש פעמים – וכמעט תמיד ללא כל פירוט… אפשר שדווקא בפירוט הזה טמונה התשובה לשאלתנו הקודמת. חמשת סוגי המקנה המפורטים כאן הופכים את המכה לחמש מכות – כדרך שביד יש חמש אצבעות. במכת הדבר נכללו חמש מכות, שכל אחת מהן ראויה להיחשב כמכה בפני עצמה. כדי להבין את עומק העניין נסקור את תפקידיהם של חמשת סוגי הבהמות במצרים הקדומה. הסוסים היו בסיס הכוח הצבאי של האימפריה המצרית. הסוסים הם הטנקים, וגם ג'יפי הסיור והנגמ"שים… לאחר חיסול הסוסים צבא מצרים נותר ערום וחסר כוח, צבא שבידו רק נשק קל. הפגיעה בסוסים היא מכה צבאית אנושה. החמורים היו כלי התחבורה הפרטית והמסחרית הקלה. 'הרכב הפרטי', הטנדרים והמכוניות המסחריות שהובילו את הסחורות לשווקים. חיסול החמורים פירושו שיבה לתחבורה רגלית בלבד, כולל נשיאת משאות. הרי לנו מכה שנייה. הגמלים – עיקר תפקידם של אלו היה להוביל בשיירות סחורות ואנשים אל מעבר למדבר. עם חיסול הגמלים, חוסלה למעשה התחבורה היבשתית הבינלאומית עם מצרים ואליה. הרי לנו מכה שלישית. הבקר היה מקור הבשר והחלב. השוורים גם משכו עגלות כבדות, ושימשו מעין משאיות מקומיות, אבל מעל הכול היו מנוע החקלאות. השוורים חרשו, דשו את הדגנים, לקחו את היבולים מהשדות, והחשוב ביותר – סובבו את גלגלי הדליים שהעלו מים מהנילוס אל תעלות ההשקיה. במילים פשוטות: מות השוורים פירושו מכה אנושה לחקלאות. אין בשר, אין חלב, וכמעט בלתי אפשרי לגדל תבואות… זו המכה הרביעית. אחרון – הצאן. חיסול הצאן היה מכה מורלית קשה. המצרים לא רעו צאן ולא אכלו מבשרו שכן היה 'תועבת מצרים', העבודה זרה שלהם. כאשר מתו הצאן עם שאר הבהמות, הייתה זו המכה הסופית, והחמישית. אכן, מכת הדבר הייתה "יד חזקה" – סדרת מכות בעלות השפעה ארוכת טווח, שנמשכה חודשים רבים לאחר המכה. הצבא נהרס, תחבורת החוץ והפנים השתבשה, החקלאות התמוטטה והסחר חוסל. ואם לא די בארבע מכות מוחצות אלה, גם האליל הוכח כבדיחה. היד הייתה אגרוף מוחץ שבהחלט ראוי להיקרא 'יד חזקה'.

לא גואלים בהתנדבות / טל לסר (לפרשת וארא)

 

היוחסין של משה ואהרן, הקוטעת את השיח שבין הקב"ה למשה, פותחת מחדש את סיפור יציאת מצרים – הפעם בגרסה משודרגת (2.0?), שהתגברה על בעיות ההרצה

המשך הרשומה