קטגוריה: גיליון תזריע תשע"ב – 767
לא רק על עצמה / רבקה שאול בן צבי
ספרה של זיוה שמיר חושף את מורכבות אישיותה ושירתה של רחל, שנתפסת בדימוי הציבורי כתמימה וחסרת תחכום. המשוררת שהפכה את בורותה הלשונית למקור של כוח
הצלת מפעל ההצלה / יוסי קיסטר
שנים רבות התעלמה ההיסטוריוגרפיה הציונית מיוזמות התנועה הרביזיוניסטית להצלת יהודים בדרכי העפלה. עוול שתוקן בתיעוד מחקרי חדש
גלולה לעיצוב השקפת עולם / אמנון לורד
ספרו של צ'סלב מילוש, היוצא כעת בעברית, מתמקד בטרור המחשבתי בקרב אינטלקטואלים בפולין הקומוניסטית. רלוונטי גם בשדות 'המהפכה החברתית' בישראל היום
הציוני הנלהב מג'רבה / אבי גז
מעבר להיותו תלמיד חכם ופוסק גדול, היה רבי כלפון משה הכהן, רבם של יהודי ג'רבה, פעיל ציוני ששילב בהגותו ריאליזם ואוטופיה. מורה דרך להשקפה ציונית-דתית
לחיות עם המתים / ליטל קפלן
ניתוח פסיכולוגי של האבלות האישית מועתק למישור הלאומי ומציג את התמורות שעברו על החברה הישראלית בהתמודדותה עם השכול. מאתוס ההקרבה ועד הדפים שממשיכים לחיות בפייסבוק
פרידה מן החיים / איתמר אלדר
ייחוס הטומאה למוות והטהרה לחיים עומד לביקורת כאשר קוראים על הטומאות הקשורות בפריון. על החיים שבנידה והמוות שבלידה
צחוק פראי / נחום אבניאל
מערכת יחסים משעשעת בין נכה אציל למטפל עבריין מציגה את התרבות האירופית במערומיה ומעלה תהיות על מקומו האמיתי של האושר. סרט נוגע שכולו צחוק
איפה אני בכל הסיפור הזה? / דוד נחמן
עשרת הימים שמיום השואה עד ליום העצמאות ראויים להיתפס כמקבילה הלאומית לעשרת ימי תשובה האישיים שבראשית חודש תשרי, וליצור מנהג חדש לגילוח בימי העומר
אגדת התלכדות התאריכים / אריה רוקח
עיון בלוח רב-שנתי מגלה כי ההנחה שלפיה בכל 19 שנה מתלכדים התאריכים העבריים והלועזיים איננה נכונה ברוב המקרים
תקומה ותיקון / שלום רוזנברג
בשואה איבד העולם את זכות הקיום שלו, ובתקומתה של מדינת ישראל התקבלה הזדמנות נוספת. אתחלתא דגאולה במבט אוניברסלי
בין אבדן לתחושת חיים / יונתן ברג
על 'טקסי הערב' של ליאור שטרנברג ו'אחי, הצימאון' של חוה פנחס כהן.
המשך הרשומה
מסתת בגוש של שיש / יעקב בראון
ממרומי גילו, נתן שחם אינו מוותר ומקפיד להוציא ספר כל שנתיים. לרגל זכייתו בפרס ישראל הוא מספר על התחנות בתיאטרון ובמוסיקה, על הביקורת הקטלנית של קורצוויל ועל הרושם מגינתר גראס המשך הרשומה
בגנות האידיאולוגיה / חיים נבון
חלקים בציבור הדתי-לאומי זנחו את הקיום האנושי הפשוט ואימצו אורח חיים אידיאולוגי נוקשה, שאמנם הביא להישגים רבים ומשמעותיים – אך השכיח לעתים את הרפלקס המוסרי
