קטגוריה: גיליון מסעי תשע"א – 729

הרפתקאות תחביריות / לובה חרל"פ

 

צדקה הוא דמות מיוחדת בקרב מלומדי הלשון העברית. ספר מאמריו שיצא בשנת תשנ"ח וספר ההמשך שיצא כעת מביאים מגילוייו ומחידודיו 

המשך הרשומה

מודעות פרסומת

דוברים את העולם בשחור-לבן / צור ארליך

 

באמצעות דיונים על ההשפעות ההדדיות בין השפה ובין התפיסה האנושית, מקיים הבלשן הדעתן דיון מבריק על השפעתן הקלוקלת של אופנות חשיבה חולפות ושל תקינות פוליטית על עולם המדע

המשך הרשומה

דרשות באפלה / כרמיאל כהן

 

דמותו של רבי משה הדרשן, ששמו מוכר אך זהותו מעורפלת, מעלה תהיות רבות. חננאל מאק יצא לתור אחר חידת זהותו ושפך אור חלקי על תולדותיו ויצירתו

המשך הרשומה

לא מדברים על זה / חבצלת פרבר

 

העדפת בן או אלימות כלפי אם הם מן הנושאים שאין לדבר עליהם. בספרה החדש בוחנת אורנה לנדאו באומץ ובכישרון את היחסים במשפחה באמצעות הבאתם כמעט אל הקצה

המשך הרשומה

בשפה אחרת / זאב שביידל (יולי)

 

סקירת כתבי עת מהעולם:

המשך הרשומה

צייר הצלילים / יעל (פרוינד) אברהם

 

את שנות חייו העביר בחצרות כנסיות ונסיכים, שם בישיבתו על אמנות העוגב חיבר ממבחר היצירות הקאנוניות של המוזיקה הקלאסית. אך להכרה אמיתית יזכה רק שנים לאחר מותו, כשיצירותיו הפורטות על הנימים הדקים ביותר של הרוח נהפכות ללחם חוקם של מוסיקאים ברחבי העולם

המשך הרשומה

התמודדות על המגרש / יעקב עציון (לפרשת מסעי)

 

וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה… זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים (במדבר לה, ה)

המשך הרשומה

בסיס רוחני לחיינו / מני מאוטנר

 

יעקב שבתאי היטיב לתאר את המשבר התרבותי שאליו נקלעה התרבות העברית עם המעבר מהקולקטיביזם של האבות לחיים הטובים של הבנים. שלושים שנה למותו

המשך הרשומה

ברית ייעוד ירוקה / עינט קרמר ומיכל ברגמן

 

כנסים שנערכו לאחרונה בארץ ובארה"ב עמדו על הבעיות הבוערות שביחסי ישראל ויהודי התפוצות. עקרונות הקיימות עשויים להעמיק את הזהות התרבותית, וללכד את העם היהודי סביב ייעוד משותף  

המשך הרשומה

לצייר את ירושלים / מאיר אפלפלד

 

עם חזרתי מלונדון לירושלים, עיר הולדתי, גיליתי כי הרחובות מדברים אלי, ההוד האצור בהם התגלה לי בהליכה היומית בשכונתי, וכל שנותר לי הוא לרשום אותם

המשך הרשומה

כפר עברי ראשון בהרי ירושלים / יוסי שפנייר

הרב אורנשטיין הורה כי גדולה מצות ישוב ארץ ישראל, ואין דוחין אותה גם מפני"תשעת הימים" ובראש חודש אב נכנס לגור בביתו החדש. על ייסוד נווה יעקב בחודשי תמוז ואב

המשך הרשומה

מֵחַוָּה לשרה: תהליך השבת הכבוד הנשי / טפת הלפרין

 

באפשרות שניתנה בדורנו לנשים ללמוד וללמד יש מעין תיקון לחטא הקדום שבגינו איבדה האישה את אישיותה העצמית ונותרה כלי להולדה. לקראת ימי העיון בתנ"ך בגוש עציון   

המשך הרשומה

להיות יהודי טוב / אביעד הכהן

 

לבושו הצנוע של הרב עמיטל, כאיש שלמרות מעמדו התורני ביקש להיות יהודי פשוט בין יהודים פשוטים, מסמל את תמצית תורתו. דברים לרגל יום הזיכרון הראשון לפטירתו המשך הרשומה

חנה וסע / רוני נוימן (לפרשת מסעי)

 

דרכה של התורה לציין את חניות בני ישראל לצד נסיעותיהם במדבר מלמדת פרק בחשיבות העצירה וההתכנסות במהלך תנועת החיים  

המשך הרשומה

ערכו של הנוי / יעקב הלוי פילבר

 

שדרות רוטשילד בשנות העשרים של המאה הקודמת

מעלות וסגולות רבות יש לארץ ישראל, אבל עם כל מעלותיה בראש ובראשונה היא משמשת מקום מגורים לבני אדם, מקום שבו יוכלו הבריות להגשים ולממש את מטרותיהן הרוחניות והגשמיות. בפרשתנו מצווה התורה "והורשתם את הארץ וישבתם בה", משרטטת את גבולותיה ומצווה עלינו לחלקה בגורל לכל השבטים.

מצוות יישוב הארץ מטילה עלינו חובות מגוונות אשר אחת מהן היא לשמור על חזותה החיצונית. בפרשתנו נצטווינו להשאיר מגרש פנוי של אלף אמה סביב הערים. מה ייעודו של המגרש סביב העיר? על כך כותב רש"י: "ומגרש – ריווח, מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה". את הדרישה לדאוג לנוי העיר מוצאים אנו גם במשנה: "מרחיקין את האילן מן העיר חמישים אמה" (בבא בתרא כד ע"ב). ושאלו שם בגמרא: "מאי טעמא? אמר עולא: משום נויי העיר". ופירש"י שם: "לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה". ופסק הרמב"ם (פרק י' מהל' שכנים ה"א): "מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה חמישים אמה משום נויי העיר". אכן, ראו חכמינו בכלל חיבת הארץ את הדאגה לאיכות הסביבה, כמו שמסופר על רבי חנינא שהיה משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת הארץ שהייתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים.

גישתה של היהדות לנוי כערך שיש לטפחו אינה מצטמצמת לתחום מראה הארץ בלבד. היא מציינת אותו לשבח גם בשאר תחומי החיים, כבמאמר הידוע: "שלושה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה ואישה נאה וכלים נאים" (ברכות נז ע"ב). וכן אמרו שם (נח ע"ב): "ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר: ברוך… שככה לו בעולמו". ובירושלמי (עבודה זרה פ"א ה"ט) אמרו: "ראה אפילו חמור נאה או גמל נאה אומר: ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו".

המקרא עצמו מציין את היופי כאחד השבחים שמשתבח בהם האדם, ואין הכוונה רק ליופיה של האשה כמו שנאמר ברחל ("ורחל הייתה יפת תואר") או באביגיל ("והאשה טובה שכל ויפת תואר"). שבח זה כולל את המין האנושי כולו, כמו שנאמר על יוסף: "ויהי יוסףיפהתואר", וכן על דוד: "כי היה נער אדמוני עםיפהמראה"; "והוא אדמוני עםיפהעינים וטוב רואי". ושמא תאמר שהמקרא רק מציין עובדה מבלי לתת ציונים בדבר, באו חכמים ואמרו (אבות פ"ו מ"ח): "הנוי והכח… נאה לצדיקים ונאה לעולם".

היופי הוא ערך לא רק בחיי החולין אלא אף בדברים שבקדושה. על הכתוב "זה א-לי ואנווהו" שאלו בירושלמי (פאה פ"א ה"א): "וכי אפשר לו לאדם לנוות את בוראו? אלא אנווהו לפניו במצוות – אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, שופר נאה, ציצית נאה ותפילין נאין", או כלשון הבבלי (שבת קלג ע"ב): "התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה… ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאים".

והנה, עם כל השבחים על היופי די לנו להזכיר את הכתוב: "שקר החן והבל היופי". אם כך, מתי היופי רצוי ומתי יש להסתייג ממנו? תשובה: היופי אינו הערך הבלעדי של החיים. יש בחיים שני ערכים: האחד, ערך שתפקידו להקנות לאדם שלושה דברים – להרחיב את דעתו, לרומם את נפשו או לעדן את כישרונותיו. בזה נכללת כל תורת היופי אשר ממנה יצאו חכמות שונות כמו המוסיקה, הציור וכיוצא בזה. עם כל חשיבותן של חכמות אלו, הן אינן נותנות לאדם את עצם החיים, לא בחיי שעה וכל שכן לא בחיי העולם.

הערך השני נוגע לעצם החיים, כמו הרפואה והתמדת הבריאות. במובן זה צריך להתייחס לחוקי התורה בתור חוקי חיים שתפקידם אינו רק להנעים את החיים, אלא שבהם יקנה את עצם החיים, ולכן תמיד צריך להעדיף את המועיל על הנעים. אשר על כן, כל עוד אפשר לקיים את האתיקה עם האסתטיקה מבלי שיפגעו זו בזו, עלינו לקיים את שתיהן. אבל באותם מקרים שבהם קיימת התנגשות בין השתיים, שהגירוי של היופי עלול לפרוץ את גדרות התורה והמוסר, אז ייאלץ האדם לגרוע את עיניו מהרגשת היופי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בתמוז תשע"א, 29.7.2011