קטגוריה: גיליון כי תבוא תשע"א – 736

אף כוכב לא נולד / עמרי בן-יהודה

 

אמן אמיתי משתמש בקולו כדי לנהל דיאלוג קשוב ורגיש עם הקהל. 'כוכב נולד' הצליחה ליצור בעיקר זמרים שיודעים לשאוג אל המיקרופון

המשך הרשומה

רוצה להאמין / אדמיאל קוסמן

 

ויליאם ג'יימס, החווייה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם; מוסד ביאליק תש"ט

המשך הרשומה

עיר, אישה, תקופה / שולמית קינל

 

סיפור אהבתם של מיקי ולאה הוא סיפורה של תל אביב טרום ימי מדינה. רומן היסטורי מהנה שנדמה כפיסה מילדותה של המחברת

המשך הרשומה

ארון בגדי סבתא מכל התקופות / רבקה שאול בן צבי

 

המתרגם הנודע הותיר אחריו יצירות ספרותיות יפהפיות רבות שהקדימו את זמנן ולא זכו להכרה הראויה. מבחר ריחות וצבעים וצורות הבעה כונסו כעת ומהווים אוצר תרבותי חשוב

המשך הרשומה

ללחוש בפחד, להלשין בלחש / חבצלת פרבר

 

חייהם של אנשים פרטיים ושל משפחות ברוסיה הסובייטית הם היסטוריות נסתרות של חיים בצל טרור תמידי. אוסף עדויות הופך ליצירה ספרותית בידיו האמונות של היסטוריון רגיש

המשך הרשומה

על פי דרכו / כרמיאל כהן

 

כל מערכת חינוך, ובוודאי זו המסורתית, מתקיימת במתח שבין קדושת העבר וסמכות המחנך ותורתו לבין תהליכי שינוי. מבט רב-תחומי על שאלות חינוך ומסורת

המשך הרשומה

הכמיהה אל האינטימי / אבישי אוברמן

 

הביקורת המופנית כלפי תרבות הריאליטי אינה מתייחסת לעובדה שרצון כן לאותנטיות ולאינטימיות עומד בבסיסה. קריאה למחנכים

המשך הרשומה

הצעה לסליחות / שמואל שפירא

 

מבנה הסליחות האשכנזיות כולל פיוטים שאינם מובנים לציבור הרחב, וכן קטעים המשקפים מציאות שכבר עבר זמנה. את השינוי הנדרש יש לעשות במסגרת הנוסח המקובל תוך אימוץ פיוטים ממחזור הסליחות הספרדי 

המשך הרשומה

מחולל המחשבה היהודית החדשה / ישעיה שטיינברגר

 

משנתו המנוסחת בכבדות של המהר"ל מפראג היא קפיצה נחשונית אל עולם מושגים חדש, שהטרים את ההגות הקיומית של הדורות האחרונים. נראה שדווקא בדורו הוא לא הובן

המשך הרשומה

כתר של אוויר / רפאל מלכא

 

הערפל הגלילי משתלב היטב בימי הסליחות. צפת היא מקום מפגש של רחמים

המשך הרשומה

תיווך ממזרח / יונתן ברג

לא לחינם אמר ישראל אלירז "בשירה כולנו ילדים של המזרח". השפה מפעילה מפה פנימית, היא מטעינה מילה במרחב שלם של אסוציאציות והופכת אותה גדולה מהמסומן המיידי. אבל המזרח מתפרק לריחות, לשווקים טעוני צבע וטעם, לשרפת גופות, לטירוף הזן, לכבוד העצור ולהשתפכות המנחות. כל זה עולה מיד במחשבה ויודע כי גם מדובר בהכללות. אך רגע אחר כך הדימוי הופך מופשט, המזרח הופך להלך רוח, למהלך רוחני מנוגד לפאר ה"מערבי" (דימוי באותה מידה), זה הדומם יותר, עצור יותר, מרוכז ברגע ולא במסורת.

בין מתווכי המזרח המובהקים ניתן למנות את דן דאור ז"ל, את יעקב רז ואת יואל הופמן. ספר המאגד בתוכו מבחר מתרגומיו של דאור, "משתה לאדם בודד", יצא לאחר מותו בהוצאת חרגול. הספר הוא מסע בין תרגומים משפות שונות, מעט משירתו של דאור ובעיקר אהבת שירה מתפרצת, אקלים אקלקטי של סקרנות ותשוקה לשפות, שהיא תשוקה לידיעת האחר. ספר שירה אחֵר שתרגם יצא גם הוא לאחר מותו, בהוצאת 'קשב לשירה'. בספר, "האיש היפה" (כמה מתאים), חמישה שירי פ'ו – סגנון שירה סיני שעיקרו הגותי – ובו ובו , העצור ולהשתפכות המנחות. כוגלומה אולי החשיבות של מסעות התרגום.

המרחק מהכאן ועכשיו התרבותי, העדות הרחוקה מיבשת תרבותית אחרת, מגלים לנו כי הקואורדינטות הבסיסיות של חיי האדם והמשורר נטועות עמוק יותר מכל הפרדת זמן ומקום.

השירה בספר חוגגת את עצמה דרך משלי חצרות מלוכה, מהלכי הגות ותפיסת עולם והכול נמהל בהומור מושחז, אולי התבלין הנעדר ביותר בשירה המודרנית והעברית. הספר מציג עדות חיונית מאוד של עולם שבו המחשבה, השנינות וההיגיון היו גולת הכותרת של המעשה האמנותי. השירה מן המזרח, בהכללה גסה, מכירה באופן אינטימי יותר את הטבע. היא מרבה להשתמש בשמות הצמחים, לתאר את תנועת המים ואת הדהוד הסתיו בעץ, ולצד זה יש בה אומץ שמופגן בקלות דעת, בהומור, בלעג מסוים, מידתי, להלך הרוח חמור הסבר, יודע הכול, הבטוח בעצמו, של התבונה האנושית. ודאי שניתן למצוא אלמנטים אלו בשירה מערבית, אך לאין שיעור מעט יותר. כל זה טמון עמוק בהלך הרוח הרוחני-דתי שאופף תרבויות וחלקי עולם.                                                                            

גם יעקב רז מתהדר בצמד ספרים (ויותר). אולי ספרי המסע המורכבים והמרשימים שנכתבו בעברית, "אחי, היאקוזה", אך בעיקר "טוקיו הלוך-חזור" שבו הוא שוזר מסעות בעקבות באשו, היאקוזה וחייו ביפן, לכדי אריג מרהיב של גלות והגעה לבית נפשי; התפעמות תרבותית מול תדהמה מול תופעות כמו הצבא האדום היפני ושחיתות החשמל והשעשועים של טוקיו. רז הולך בספריו כנגד הסדר ובניית הפרקים והחלוקה באופן שגרתי. הספרים משובצים ביהלומי שירת הייקו, בראשון של מנהיג יאקוזה בעת שהותו בכלא ובשני של גדולי המשוררים ובהם באשו, וגם מקיטוב זה יש רמז להלך הרוח של היוצר. ההייקו הנו סוגת שירה הרמטית, קצרה ומדויקת בעלת מבנה של שלוש שורות, ושל 5, 7, 5 יחידות שפה. ניתן לשער כי לפריחת ההייקו במערב מחדש לאחר שנות דור יש קשר הדוק לצמצום אורך הנשימה, לאינפלציית המסרים המהירים ולקבלת ערכי עולם הפרסום גם בשדות האמנות.

הדבר הבולט ביותר בספרי המסע של רז הנו המבט האמביוולנטי, החקרני, שבו הוא חולף על פני שבילי היום יום והרוח של התרבות היפנית. חדור בתשוקה עצומה לעולם זה הוא מטעין את המתרחש בספקנות ותמיהה, בהתפעמות ורתיעה, כך שלדוגמה מודל כמו היאקוזה, העולם התחתון היפני, שמיידית מתאחסן במגירות מסוימות בתודעה, הופך למרחב שבו דרים הכבוד והנאמנות, הימלטות מחיי עלבון ועוני לצד אלימות קשה, בדידות ונקמנות.

ומכאן ניתן אולי לצאת למסקנות רחבות יותר על מתווכי התרבות, על שלטון הדימויים ועל היכולת שלנו לגבור על מיידיות השפיטה וההכלה של האחר והשונה. בערוץ אחד יש להתבונן על דמויות המתווכים הנשקפות מן הספרים, החוקר והמתרגם. ההתנהלות והניואנסים האישיים מעמידים מודל התנהלות אחר מהמקובל. לא התהדרות ועמידה מאחורי דרגות – ומדובר בשני אנשי אקדמיה מכובדים – לא מבט חקרני ומרוחק, אלא מבט ילדי במובן המתפלא והסקרן. דאור זז בין שפות, סוגות ומשלבי גובה אמנותיים בקלילות. הוא לועג לסדר, להיררכיה, לעולם שעצור בתרבות ה"התמחות", המומחיות בקו ישר. רז מעמיד אדם המשיל מעליו את עולמו הישן, מוכן להפוך לשוטף כלים בדוכן מזון מהיר כדי להיכנס לדם של המקום, להתערות בטוקיו של מטה כדי להבין את פני השטח העליונים. הוא מתאר את חוקי ההיגיון של העולם האחורי ללא התנשאות, ללא מרחק ושיפוט. האפשריות האנושיות הללו שמציגים דאור ורז באישיותם שלהם עומדים כשיעור חשוב יותר, חי יותר ונחרץ יותר מהטקסט עצמו.

הערוץ השני הוא ההצעה שמציעים לנו מתווכי התרבות, המתרגמים והחוקרים, לצאת לבדיקה עצמאית של הדימויים שאנו תולים על יבשות אחרות, מחשבות רחוקות, צורות חשיבה מנוגדות. במקרה זה, המזרח מתפורר אל תוך מילים, אל שיר דוגמת "על הכתיבה" של לו ג'י מתוך ה"איש היפה" שבו ביד אמן מוצגת מלאכת השפה. כך הוא כותב, בתרגום דן דאור:

"הכתיבה הזאת, מה תכליתה?

לא קשה למצוא לה הרבה צידוקים

היא נפרשת ריבוא פרסאות

היא מקום מעבר לאלפי שנים…

חוקקת במתכת ובאבן את המידות הטובות.

בימים אלו של סער ודיון והתעוררות, יש מקום ללכת אל ההקשבה וקריאת האחר, ולא אל דימויו השגור בנו מימי קדם".

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ז באלול תשע"א, 16.9.2011

הפריסאי / יעל (פרוינד) אברהם

 

בעוד את דיוקנאות-השמן המוקפדים שוזפים רק עיניהם של אצילים ועשירים, הכרזה מביאה את האמנות אל הרחוב ונוגסת בחיים הפריסאיים בגסות. לא פלא שהלמה את טולוז-לוטרק

המשך הרשומה

צריף עם גיטרה / עמיחי חסון

 

רוני שויקה, חוקר ספרות הגאונים ונצר למשפחת דרשנים ממצרים, הוציא כעת ספר דרשות על הרוק הישראלי. דנה ברגר ולהקת אלג'יר לומדים אצלו בקול עם התנאים והרמב"ם

המשך הרשומה

תגיד לי או תאמר לי / יעקב עציון (לפרשת כי תבוא)

 

וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ (דברים כו ג)

המשך הרשומה

מנהיגות מהיכל שלמה / שמואל כ"ץ

 

הרב יצחק נסים זצ"ל הביא לרבנות הראשית רוח מרעננת של מנהיגות בטוחה בעצמה. הרב שלא ויתר על כל שדרות העם לא ויתר גם על כבוד היהדות ועמד בעוז מול תכתיבים של שרי הממשלה. 30 שנה להסתלקותו

המשך הרשומה

לא בזכות אלא בחסד / הלל אורי (לפרשת כי תבוא)

 

בהביאו את הביכורים מספר האיכר העברי את סיפור יציאת מצרים בדרך המעלימה את זכותנו הטבעית וההיסטורית על הארץ. דווקא מקראות אלו נבחרו לשמש כמכונני הזהות של ליל הסדר

המשך הרשומה

ירח תפוז דם / אורי הייטנר

 

באלבומו החדש שב אהוד בנאי אל ילדותו ואל שירו של אלן גינזבורג, 'חוף הכנרת', ומחדד את ההבדלים שבין יהדות חולמנית ובודדה לישראליות מעשית ומופגזת

המשך הרשומה