הרב מאיר כהנא היה מן הראשונים בציבור היהודי שהתעמת חזיתית עם המוסכמות השלטוניות בישראל וחש את נחת זרוען. קריאה חוזרת בדבריו, 21 שנה אחרי הירצחו

המשך הרשומה ←

קריאה קשובה בפסוקים לאור פרשנות חז"ל מלמדת שמשפחת רבקה כמעט הצליחה לקלקל את מה שההשגחה הא-להית הובילה, לא מתוך עוינות אלא מתוך כניעה לאילוצי המציאות. אי אפשר שלא לחשוב על מלחמת ששת-הימים

המשך הרשומה ←

 הדרמטורג הצעיר של תיאטרון 'גשר' הוא גם מתרגם מוכשר מרוסית לעברית, אף שהוא ישראלי ממוצא מזרחי. סיפור פנטסטי של משיכה לתרבות רחוקה נחשף אגב שיחה עם רועי חן על המחזת 'יונה ונער'

המשך הרשומה ←

שלושה קטעים מפירושו של רלב"ג שנעלמו מעיניו של פרופ' אברהם גרוסמן בספרו "והוא ימשול בך?" מעידים על יחס מאוזן יותר של חכם ימי הביניים כלפי הנשים

המשך הרשומה ←

פרשיות אברהם מספרות על ביטול האישיות והאחריות שלו אל הכרעתו הסתומה של הבורא, המגיעה לשיאה בעקידה. אחריה, אברהם יורד מן ההר, שב אל עצמו ומתחיל לחיות. קריאה מפתיעה

המשך הרשומה ←

הסופר יאן הנריק סוואן נולד בשוודיה, גדל בדנמרק וכותב ביוון, ואם לא די בכך – ילדיו יהודים. שיחה על ספרות אירופית עכשווית, על כתיבה על אנשי שוליים ועל הגדרות של מקום ובית

המשך הרשומה ←

עיבוד נכון של הזיכרון

שירתו של המשורר הקטלני ז'ואן מגריט מבקשת לפענח את יכולת ההרגעה העצמית של האדם ואת האפשרות לפרק את מטען הנפש באמצעות סליחה והיזכרות, כפי שהוא מתאר זאת: "בהפליגי במוזיקה / מרציף המציאות אני מרים עוגן/ אל לב ים מאפיל".

במרבית שירי מגריט מצויים גרעין מציאות, תמונת נוף, דמות אדם, יצירת אמנות, אשר סביבם הוא טווה את השבילים המתפצלים של המציאות. כוחה של שירתו מצוי בכך שהוא בורר מתוך התמונה תובנה, חוכמה שכולה ניסיון חיים. ומהו ניסיון חיים אם לא עיבוד נכון של הזיכרון: "אני הוא הבודה חזיונות נושנים, מיתוסים, חלומות".

בשירתו חותר מגריט לתת עדות על ריבוי הפנים של הקיום, על חדר החיים העמוס חפצים ואנשים. לדידו, ככל שהמרחב הפנימי גדוש הרי שההגנה מפני העולם, מפני מכות המציאות, רבה יותר. בשל כך  כתיבתו של מגריט מעניקה ביד רחבה ובדחיסות את ארון הספרים שלו, את תחנות חייו, את בני משפחתו ואת ההיסטוריה, שאצלו תמיד מוצגת דרך הגוף האישי אשר חווה אותה.

מגריט, שהוא גם ארכיטקט ידוע, וכפי שסיפר לי מתרגמו הוא שאחראי, בין השאר, על חידוש פניה של העיר ברצלונה, מביא אל השירה את האיפוק והסדר הטמונים בעיסוק בברזל ובאבן. שיריו, שאינם נענים לתבנית קבועה, מסורתית, אינם זונחים איזו תבונת פיגומים. כך, המהלך השירי בנוי נדבך ועוד נדבך ומבקש לבוא אל הישג של בהירות והכרה בפנים של המציאות.

בשירה העברית, בוודאי מאז שנות השבעים, לעתים נשכח הצורך במבנה לשם הזווית הלשונית ולשם ההגזמה בלשון. קריאה במגריט, המעמיד בית שירי כמו "אישה אחת ואיש אחד מאזינים למוזיקה,/ אולם המוזיקה, בין שאר האבדנים/ היא מראה שאינה משקפת דבר זולת/ תדמית זוהרת של ריקותה", מדגימה את הצורך באיפוק ומבנה.

מבט מאסף על שלל האיכויות בשירת מגריט מעמיד הצעה למרחב אישי, שבו ישנו מהלך של טיפול עצמי, חזרה על סיפור החיים מתוך מבט מברר המבקש להפיק סליחה, עצמית וסביבתית, ויותר מכך, לספר את הסיפור מחדש. מגריט מציע גם כיצד ניתן לעשות זאת בהצלחה, להיצמד ל"עובי" הקיום, כלומר לשדות התרבות והאמנות, לחפצי הבית ולתמונת רחוב הילדות, לפרטים שמעצבים אדם וקיום.

כעת, יכול גם הקורא כאן, ברפובליקה הספרותית המיניאטורית, להשתתף בחגיגת מגריט קטנה, כאשר ספר חדש, בתרגומו של שלמה אביו – "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" – עומד לראות אור בהוצאת "קשב לשירה". לאחר צמד הספרים הקודמים "מעולם לא ראיתי עצמי יווני" ו"מבט במראה פנימית" (שממנו נלקחו כל הציטוטים ברשימה) כדאי לכם לטעום גם מהספר החדש.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'א בחשון תשע"ב, 18.11.2011 

מיתת שרה שנסמכה לעקדתו האירה את עיניו של יצחק להבין כי חטאו הוריו בגירוש ישמעאל, ומעתה עליו לפעול לאיחוד המשפחה. קריאה מפתיעה סביב היעלמותו המסתורית של יצחק מפרשתנו

המשך הרשומה ←

חברה המדירה נשים מן המרחב הציבורי בשם ערכי הצניעות והקדושה חוטאת בפורנוגרפיה הפוכה. כללי הצניעות של חז"ל קובעים כי ישנם מקומות גלויים, ולהם שם ופנים ולא רק יצריות נמוכה

המשך הרשומה ←

סוגיית הפתיחה של מסכת תענית מעמידה את הגשם מחוץ למשוואה של שכר ועונש, ומזכירה לאדם את ההיזקקות העמוקה והמהותית לחסד

המשך הרשומה ←

מבנה המשפחה מגדיר הן את המוסר המיני והן את משמעותם של חינוך ואחריות. חברה שמוותרת על האב מביאה לניוול והתפוררות

המשך הרשומה ←

דמויות שונות ומנוגדות התקבצו סביב ש"י עגנון ומצאו שיח משותף עמו. קשריו החמים עימהן מעידים על שאיפת עולמו – לחבר את קולותיה השונים של התרבות הישראלית

המשך הרשומה ←