קטגוריה: גיליון חיי שרה תשע"ב – 745

יותר מדי אנגלים / ירון אביטוב

 

ירון אביטוב עוקב אחרי בחירת הגיבורים בספר המוקדש להם ועורך חשבון כמה יהודים, כמה סופרים, ולמה אין דרום אמריקאים

המשך הרשומה

מודעות פרסומת

כאב הבדידות והתשוקה / רוחמה וייס

 

אמהות בוגרת של אישה שרוצה להישאר ילדה ולמדנות גברית של אישה שרוצה להיות בת בית בתרבותה, בקול אמיתי, צלול ומכמיר של שירת ביכורים מרשימה

המשך הרשומה

משיחיות ואינדיבידואליזם / יאיר שלג

 

דמותו המרתקת של אדמו"ר חב"ד מוצגת כמי שהלך בצעירותו בנתיב נבדל מהדרך החסידית, ואולי דווקא משום כך הצליח באחריתו להביא תנועה שהייתה על סף היעלמות לאחר השואה לממדי הצלחה עצומים. ביוגרפיה בסגנון ידידותי, שלעתים עומד לה לרועץ

המשך הרשומה

לכתוב את החמקמק / בכל סרלואי אולמן

 

בשונה מכתיבתה הרגילה, כתיבת זיכרונות הילדות הקשים של וירג'יניה וולף נעשתה בדחיפות ולמקוטעין. חוסר שלמות היוצר קול אמיץ, אמיתי ולופת

המשך הרשומה

מהפכה או משאל עם? / ברוך בן יוסף

 

הרב מאיר כהנא היה מן הראשונים בציבור היהודי שהתעמת חזיתית עם המוסכמות השלטוניות בישראל וחש את נחת זרוען. קריאה חוזרת בדבריו, 21 שנה אחרי הירצחו

המשך הרשומה

כרוניקה של החמצה / אברהם וסרמן

 

קריאה קשובה בפסוקים לאור פרשנות חז"ל מלמדת שמשפחת רבקה כמעט הצליחה לקלקל את מה שההשגחה הא-להית הובילה, לא מתוך עוינות אלא מתוך כניעה לאילוצי המציאות. אי אפשר שלא לחשוב על מלחמת ששת-הימים

המשך הרשומה

עברית, רוסית, עברית / יעקב בר-און

 

 הדרמטורג הצעיר של תיאטרון 'גשר' הוא גם מתרגם מוכשר מרוסית לעברית, אף שהוא ישראלי ממוצא מזרחי. סיפור פנטסטי של משיכה לתרבות רחוקה נחשף אגב שיחה עם רועי חן על המחזת 'יונה ונער'

המשך הרשומה

ארבע בעל הצוואר / יעקב עציון (לפרשת חיי שרה)

 

"וַתָּמָת שָרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית כג ב)

המשך הרשומה

לא הכול שלילי / יעל לוין

 

שלושה קטעים מפירושו של רלב"ג שנעלמו מעיניו של פרופ' אברהם גרוסמן בספרו "והוא ימשול בך?" מעידים על יחס מאוזן יותר של חכם ימי הביניים כלפי הנשים

המשך הרשומה

כמה אפשר להתהלך עם הא-לוהים? / אביעזר ויס

 

פרשיות אברהם מספרות על ביטול האישיות והאחריות שלו אל הכרעתו הסתומה של הבורא, המגיעה לשיאה בעקידה. אחריה, אברהם יורד מן ההר, שב אל עצמו ומתחיל לחיות. קריאה מפתיעה

המשך הרשומה

שואף לקבל הכרה / חוה פנחס כהן

 

הסופר יאן הנריק סוואן נולד בשוודיה, גדל בדנמרק וכותב ביוון, ואם לא די בכך – ילדיו יהודים. שיחה על ספרות אירופית עכשווית, על כתיבה על אנשי שוליים ועל הגדרות של מקום ובית

המשך הרשומה

קורא על הדרך / יונתן ברג

 

עיבוד נכון של הזיכרון

שירתו של המשורר הקטלני ז'ואן מגריט מבקשת לפענח את יכולת ההרגעה העצמית של האדם ואת האפשרות לפרק את מטען הנפש באמצעות סליחה והיזכרות, כפי שהוא מתאר זאת: "בהפליגי במוזיקה / מרציף המציאות אני מרים עוגן/ אל לב ים מאפיל".

 

במרבית שירי מגריט מצויים גרעין מציאות, תמונת נוף, דמות אדם, יצירת אמנות, אשר סביבם הוא טווה את השבילים המתפצלים של המציאות. כוחה של שירתו מצוי בכך שהוא בורר מתוך התמונה תובנה, חוכמה שכולה ניסיון חיים. ומהו ניסיון חיים אם לא עיבוד נכון של הזיכרון: "אני הוא הבודה חזיונות נושנים, מיתוסים, חלומות".

בשירתו חותר מגריט לתת עדות על ריבוי הפנים של הקיום, על חדר החיים העמוס חפצים ואנשים. לדידו, ככל שהמרחב הפנימי גדוש הרי שההגנה מפני העולם, מפני מכות המציאות, רבה יותר. בשל כך  כתיבתו של מגריט מעניקה ביד רחבה ובדחיסות את ארון הספרים שלו, את תחנות חייו, את בני משפחתו ואת ההיסטוריה, שאצלו תמיד מוצגת דרך הגוף האישי אשר חווה אותה.

מגריט, שהוא גם ארכיטקט ידוע, וכפי שסיפר לי מתרגמו הוא שאחראי, בין השאר, על חידוש פניה של העיר ברצלונה, מביא אל השירה את האיפוק והסדר הטמונים בעיסוק בברזל ובאבן. שיריו, שאינם נענים לתבנית קבועה, מסורתית, אינם זונחים איזו תבונת פיגומים. כך, המהלך השירי בנוי נדבך ועוד נדבך ומבקש לבוא אל הישג של בהירות והכרה בפנים של המציאות.

בשירה העברית, בוודאי מאז שנות השבעים, לעתים נשכח הצורך במבנה לשם הזווית הלשונית ולשם ההגזמה בלשון. קריאה במגריט, המעמיד בית שירי כמו "אישה אחת ואיש אחד מאזינים למוזיקה,/ אולם המוזיקה, בין שאר האבדנים/ היא מראה שאינה משקפת דבר זולת/ תדמית זוהרת של ריקותה", מדגימה את הצורך באיפוק ומבנה.

מבט מאסף על שלל האיכויות בשירת מגריט מעמיד הצעה למרחב אישי, שבו ישנו מהלך של טיפול עצמי, חזרה על סיפור החיים מתוך מבט מברר המבקש להפיק סליחה, עצמית וסביבתית, ויותר מכך, לספר את הסיפור מחדש. מגריט מציע גם כיצד ניתן לעשות זאת בהצלחה, להיצמד ל"עובי" הקיום, כלומר לשדות התרבות והאמנות, לחפצי הבית ולתמונת רחוב הילדות, לפרטים שמעצבים אדם וקיום.

כעת, יכול גם הקורא כאן, ברפובליקה הספרותית המיניאטורית, להשתתף בחגיגת מגריט קטנה, כאשר ספר חדש, בתרגומו של שלמה אביו – "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" – עומד לראות אור בהוצאת "קשב לשירה". לאחר צמד הספרים הקודמים "מעולם לא ראיתי עצמי יווני" ו"מבט במראה פנימית" (שממנו נלקחו כל הציטוטים ברשימה) כדאי לכם לטעום גם מהספר החדש.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'א בחשון תשע"ב, 18.11.2011 

השבת האח האובד / ראובן הכהן אוריה

 

מיתת שרה שנסמכה לעקדתו האירה את עיניו של יצחק להבין כי חטאו הוריו בגירוש ישמעאל, ומעתה עליו לפעול לאיחוד המשפחה. קריאה מפתיעה סביב היעלמותו המסתורית של יצחק מפרשתנו

המשך הרשומה

צניעות שכולה פריצות / שלמה וילק

 

חברה המדירה נשים מן המרחב הציבורי בשם ערכי הצניעות והקדושה חוטאת בפורנוגרפיה הפוכה. כללי הצניעות של חז"ל קובעים כי ישנם מקומות גלויים, ולהם שם ופנים ולא רק יצריות נמוכה

המשך הרשומה

כולנו זקוקים לחסד / אבי-רם צורף

 

סוגיית הפתיחה של מסכת תענית מעמידה את הגשם מחוץ למשוואה של שכר ועונש, ומזכירה לאדם את ההיזקקות העמוקה והמהותית לחסד

המשך הרשומה

שם האב / שלום רוזנברג (לפרשת חיי שרה)

 

 

 

מבנה המשפחה מגדיר הן את המוסר המיני והן את משמעותם של חינוך ואחריות. חברה שמוותרת על האב מביאה לניוול והתפוררות

המשך הרשומה

מחבר העולמות / מיכל שיר-אל

 

דמויות שונות ומנוגדות התקבצו סביב ש"י עגנון ומצאו שיח משותף עמו. קשריו החמים עימהן מעידים על שאיפת עולמו – לחבר את קולותיה השונים של התרבות הישראלית

המשך הרשומה