קטגוריה: גיליון ויקהל פקודי תשע"ב – 762
אם היינו – על האלבום החדש של להקת עלמא / עמיחי חסון
אחרי שקיבלתי את "שער", האלבום החדש של להקת עלמא, העברתי אותו כדרכי למחשב. כשאני עושה את זה, הנגן שלי מוצא את עטיפת האלבום ומגדיר פרטים אוטומטית, אחד מהם הוא "סגנון". לעלמא הוא נתן את ההגדרה "מוסיקת דת". אני לא יודע מאיפה האינפורמציה הזאת מגיעה, אבל היא מעלה את שאלת ההתייחסות לעלמא. אם היא אכן "להקה דתית" פנימית – אין ספק שהיא אחת מהטובות בז'אנר, אבל נדמה לי שעלמא מכונת למקום רחב יותר מדוכן 'דברי שיר' בתחנה המרכזית בירושלים – וביחס למקום הרחב הזה האלבום החדש לא תמיד מצליח לפרוץ את המחסום.
"שער" הוא האלבום השני של עלמא, טריו המורכב מבני הזוג אברהם ורעיה מוסקל ואליאב אובל-נאמן. האלבום הקודם שלהם, "מעל מה שאנחנו" (2007), הפך לתופעה חוצת מגזרים שצברה קהל רב (מעל 10,000 עותקים) בלי יותר מדי יחצ"נות או רעש מוזמן. רובו של הדיסק הלך בגזרת שירת הקודש והניגונים ("אילו פינו", "ניגון בניה", אם לציין את המוצלחים שבהם) ומיזג יפה בין תמימות מוזיקלית וביצועית ליופי הרמוני ונוגע. ההצלחה של עלמא צמחה אומנם על הרקע הדתי-אמוני (עם הרבה השפעה מבניה השונים של משפחת בנאי), אבל היו אלו דווקא שתי הרצועות החורגות ב"מעל מה שאנחנו" שכבשו את הלב והאוזניים: שיר העם הבוכרי "מאן יור" שבוצע בדואט נשי יפהפה, והלחן והביצוע ל"שיר" של יונה וולך (שמוכר גם כ"שיר האיילה"), שהפך למין ניגון סוחף של סעודה שלישית וכיסוי כלה.
הרצועות החורגות הללו חסרות מאוד ב"שער" שנדמה שמשדר פחות או יותר על אותו גל שהנגן שלי הגדיר כ"מוסיקת דת". מחצית מהאלבום מוקדשת להלחנות טקסטים יהודיים. מלבד שלושה שירים מהמקורות – "יברכך", "ציפור נפשי" (על פי שיר השירים) ו"ותאמר רות" הנחמדים, בשיר הנושא "שער" הלחן מולבש על טקסט מספר "אורחות צדיקים" (שיר מעט מפוספס שיכול היה להמריא רחוק יותר בתוך המבנה הפיוטי של הטקסט), ויש גם שתי הלחנות מוצלחות לזוג שירים של הראי"ה קוק, כל אחד מהם בכיוון נפשי ומוסיקלי מנוגד: "תשוקתי" המתפרץ והצוהל מול "המיית נשמתי" הנוגה והאקוסטי. שני הביצועים תופסים יפה את רוח המילים. "המיית נשמתי" הוא בעיניי הטוב שבשירי האלבום, ו"תשוקתי" כולל הברקות אקורדיון ושירה בוכרית מאת אריאל אלייב (ממשפחת אלייב).
גם במחצית השנייה של השירים ממלא עולם האמונה את הנושא המרכזי, אבל מה שעובד מצוין ב"שלושתנו" – פולק אמוני טוב ומגובש שדהירת הדרכים יוצאת ממנו – לא מתפקד היטב בשיר הפתיחה "אבא יקר", שבו מילות תפילה פשוטות נמסות בתוך ההפקה הדרמטית ועמוסת המיתרים שלא עושה חסד עם הפנייה האישית כל כך.
עוד נושא שעלמא עוסקת בו הוא הזוגיות ותמונות מהחיים; "אם היינו" – הסינגל הראשון ששוחרר מתוך האלבום, הצליח להיכנס לפלייליסט הגלגל"צי בזכות נעימתו הפשוטה. שירים אחרים עם פוטנציאל (כמו "בדרך למצפה רמון" ו"העיניים מספרות") מאבדים מעט גובה בגלל טקסטים חלשים. כשהם מבצעים את שירו של אלחנן ניר "מי לימד" (מתוך ספר שיריו "תחינה על האינטימיות") עלמא מזכירים מה הם יודעים לעשות עם טקסט טוב. הלחן של רעיה מוסקל, רביעיית המיתרים ברקע (ובה הצ'לנית המעולה מאיה בלזיצמן) וההגשה הופכים אותו לשיר נפלא.
צריך לזכור שאלבום שני (כמו גם סרט וספר שני) הוא תמיד אתגר קשה. כמו כל פרי ביכורים, יצירה ראשונה היא למעשה דגירה אנרגטית של שנים שמתפרצת בטבעיות לתוך המסגרת של אלבום בקופסה. לפעם השנייה צריך למלא את המאגרים בזמן קצר ובדרך כלל משהו מהאותנטיות של המגע הראשוני הולך לאיבוד. אמנים רבים מנסים לשבור את הדוגמה ביצירה שנייה שונה לחלוטין (דווקא מקורות ההשפעה הבנאיים הם דוגמה טובה), עלמא בחרו להישאר בטריטוריה המוכרת ולמקצע אותה בעזרת ההפקה של פטריק סבג וארז רוסו (שגם מנגן באלבום בגיטרה אקוסטית), שעשו עבודה טובה באופן כללי.
האם עלמא עושה "מוסיקת דת"? ומה זה, בעצם, משנה בכלל? התשובה לשאלה הראשונה היא שרוב הזמן כן. המשמעות נמצאת בעיקר באוזני המאזין, בנכונותו להתייחס לשירים מחוץ לקונטקסט הדתי או רק בקונטקסט הדתי – בסופו של דבר מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה. "שער" הוא מבחן מעניין.
[לחצו כאן בשביל להגיע לבלוג של עמיחי חסון, עם ביצועים של השירים והכל]
כוכבים בפנים / צור ארליך
שירה חכמה, וירטואוזית, מבריקה ובעלת והומור בספרו של אליהו, המושווה כאן לאצ"ג, לאלתרמן ולזך. רק המוסריות המתפנקת, המתעלמת מעלילת הדם המודרנית, מטילה עליה צל
תסביך האמהות / חבצלת פרבר
שתי נשים, באנגליה של המאה ה-19, רצחו את ילדיהן. תחקיר האירועים משולב בבדיון ובסיפורן של החוקרות בנות המאה ה-21 ויוצר כך פאזל מבלבל ומחשיד
בית מדרש דור שלישי / אביב זגלמן
עד לפני זמן לא רב הסתיים לימוד התורה במתכונתו הישיבתית עם עזיבת הבחורים את המכינה או את הישיבה. תוכנית חדשה בשם 'בית מדרש ישיבתי' מבקשת להמשיך את הלימוד אל חיי המעשה בערים שונות בארץ
חסידות קדמה לתורה / שלמה ליבר
בישיבות שבהן הערך העליון הוא למדנות יתקשו להבין את המתחולל בישיבה החסידית, המפקחת הדוקות על יראת השמים של תלמידיה ועל סידורי השינה שלהם. סיור במסדרונות של ישיבות מזן אחר
עשה לך אות / שלום רוזנברג
מול האלילות שיצרה לעצמה פסלים ותמונות קידשה היהדות את האות והמילה. מאבק היסטורי בשלושה פרקים
עדות לידיעה נוכחת / מתן גרינגר (לפרשת ויקהל-פקודי)
עיון במבנה המשכן מגלה זיקה ברורה בין צורתו, חומריו וכליו ובין שלוש החטיבות הראשונות של ספר שמות. ידיעת ה' ובריתו זוכות לעדות מוחשית
בוערים לעבודת הבורא / עדין אבן-ישראל
ישיבה נועדה להוות חממה לצמיחתם של אנשים שעבודת ה' היא עולמם, והם עושים זאת בכנות וברוחב דעת. הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) משוחח עם תלמידים
בתגובה ל'בדידות בשניים' מאת אביה וינברג, גיליון פרשת תרומה
סומכים על עצמם / אלישיב קנוהל
הלימוד המקדים לחתונה, ראוי להימשך גם אחריה. התשלום למלווה כמו גם קריאה ודיבור משותף של בני הזוג, יאפשרו להם להתמודד בצורה בוגרת ולהבין שהם 'נורמליים'
במאמרו העלה אביה וינברג את מצוקתם של זוגות רבים שאינם מקבלים הדרכה נאותה לפני נישואיהם ומתקשים ליצור קשר עם כתובת מתאימה לאחר נישואיהם כדי להתלבט ולקבל הדרכה מתאימה בכל הקשור לקשיים שעולים בגיבוש החיים האינטימיים של בני הזוג (בכל הדברים להלן אתבטא בעיקר בלשון זכר כמקובל בלשון העברית. הכוונה בכל המקומות גם למדריכה וגם למדריך).
בעשור האחרון, בעקבות כתיבת הספר "איש ואשה" והחוברת "עת דודים" העוסקת בנושא הנידון ותפוצתם הרבה, אני נחשף יום יום לקשיים שמעלה אביה. בשיחות פנים אל פנים, ובעיקר בשיחות טלפון אנונימיות, אני מנסה להושיט קצה חוט לזוגות נורמטיביים לחלוטין שפתאום חשים שהר גבוה עומד לפניהם והם אינם יודעים כיצד לטפס עליו. סבורני שהניתוח שעושה אביה הוא חד ומדויק ויישר כוחו על הדברים שהעלה. מכל מקום אני מבקש לחדד כמה תובנות שלדעתי אינן ברורות מספיק בדבריו.
חייבים להתחיל
עבור רוב מוחלט של הזוגות הדתיים, ההדרכה לפני החתונה היא בבחינת השיר של להקת כוורת: "למד שחייה בהתכתבות אצל מציל ידוע, כשנכנס סוף סוף לים, תוך שניות הוא נעלם". כל כך קשה ללמוד ולהפנים גם את הקשור להלכות טהרת המשפחה וגם את הקשור לחיי האישות. אלה תחומים הזרים לזוג הדתי ביישומם המעשי, וממילא חלק גדול מהדברים נמחק מהזיכרון עד שמגיעים להתמודדות המעשית בשטח לאחר החתונה. נזכור שבדרך כלל באים בני הזוג לקבל את ההדרכה באחת התקופות העמוסות בחייהם, כשהם עסוקים בחיפוש דירה, רהיטים, אולם, צלם, תזמורת ומה לא… היכולת שלהם להתפנות ללימוד מעמיק ולהפנמת החומר הנלמד היא מוגבלת ביותר, עד שגם המדריך האידיאלי לא יצליח במשימה כפי שהיינו רוצים. אמר לי פעם נשוי צעיר: "לפני החתונה קראתי את החוברת שלך ('עת דודים') וחשבתי שאני מבין הכול. אחרי החתונה, כשהחלו הבעיות, כעסתי על כל מי שהדריך אותי, למה לא לימדו אותי את מה שאני צריך לדעת. אחר כך, כשעיינתי שוב בחוברת, ראיתי שהכול כתוב שם".
למה, אם כן, בכלל חשוב ללמוד לפני החתונה עם הדרכה מסודרת? כי זוהי התחלת ההתמודדות עם החומר הזה. כפי שכותב אביה, בל נשלה את עצמנו שבלימוד קצר בתקופה כל כך עמוסה אנו יכולים לסמן לעצמנו כחברה בוגרת שעשינו את הנדרש. זהו בסיס ראשוני שלאחריו יהיו עוד פרקי לימוד רבים במהלך החיים של בני הזוג, החל מימי הכלולות המתחילים בימים שלאחר החתונה. בתחום הזה של החיים האינטימיים הלימוד נמשך לאורך כל החיים, בעיקר עקב השינויים הרבים העוברים על שני בני הזוג ביחד ועל כל אחד לחוד במהלך חייהם, כדוגמת שינויים הורמונליים אצל האישה, היריון, לידה והנקה, וכן אצל הגבר – בעיות תפקודיות שונות (גם עקב מחלות או התבגרות), החיים ללא ילדים ועם ילדים קטנים בבית ועוד.
נדמה לי שהלימוד המקדים לחתונה יש לו שתי מעלות: א. מפגש ראשוני עם החומר בליווי "אח/ות בוגרים", כי תמיד צריך להתחיל… ב. אם נוצר קשר חיובי במהלך ההדרכה יכולים בני הזוג למצוא במדריכיהם כתובת בהמשך הדרך להתייעצות ראשונית בכל מה שמעסיק אותם בעיקר בימים הראשונים. לאחר החתונה קשר עם המדריכים מסייע מאוד במבוכות הראשונות של ימי הכלולות. מאוחר יותר רוב הזוגות כבר ידעו מעצמם כיצד לפנות לכתובות מקצועיות שיוכלו בהרבה מהמקרים לסייע להם, אבל תמיד יישארו גם כאלה שלא יפנו ולא יסתייעו בגורם חיצוני, וברוב המקרים אף לא נדע עליהם. אנו מבקשים לעזור בעיקר לרוב הגדול שמוכן ורוצה לקבל סיוע.
קושי להיחשף
לעמותת רבני 'צהר' ישנו מיזם בשם "טובים השניים" העוסק בהדרכת זוגות דתיים לקראת החתונה ובליוויים בתקופה שלאחר החתונה. אני מעז לומר שבחירת המדריכות והמדריכים והכנתם תואמות להפליא את הדברים שמציע אביה ברשימתו, הן בסוג האנשים והן בהדרכה היסודית שהם מקבלים. כיום שותפים במיזם גם בני זוג שמדריכים ביחד את בני הזוג הנישאים, דבר שמעלה את איכות ההדרכה והקשר בצורה משמעותית ביותר.
בתחילת הדרך ביצענו מחקר איכותני באזור ירושלים והמרכז עם גורם מקצועי, וניסינו לתהות ולהבין מה מבקשים זוגות צעירים בימינו וכיצד נוכל לסייע להם. נוכחנו לדעת שעם כל הערכתם למה שאנו עושים ב"טובים השניים", אין זה אומר שהם ירצו להשתמש בשירותינו, בעיקר משום שהם סומכים על עצמם ש"יהיה בסדר".
אשר על כן, אני סבור שגם אם נצליח להכשיר מדריכות ומדריכים לפי המתווה של אביה, וגם אם הם יפתחו קשר חיובי עם בני הזוג, לא רבים הזוגות שיפנו אליהם במצוקתם. זאת מפני שאנו חייבים להפנים שתחום זה של החיים האינטימיים בין בני הזוג הוא כה מופנם עד שלרבים רבים מבני האדם קשה להיחשף בו, במקרים רבים אפילו אחד בפני השני. הבעיה מובנית בנפש האדם, ולעולם לא נוכל לפתור את הבעיות של כולם. איני בא חלילה לרפות את ידיו של אביה, כי כדאי וכדאי לפעול בכיוון שהוא מציע, שהרי לחלק מהזוגות בוודאי נסייע מאוד בדרך זו, אך כאמור לעיל, רק לחלק! במחקר הבא שהוא יעשה הוא ימשיך לפגוש זוגות שעדיין 'תקועים' ואינם מוצאים מרפא למצוקתם.
בדרך אגב אעיר שכדי לקדם פרויקט כמו שהציע אביה יש להכריע האם הליווי הזה יהיה בתשלום או בהתנדבות. עלות הכשרת זוג כזה היא בוודאי גבוהה, והנכונות שלהם להקדיש אחר כך שעות לליווי הזוג, כשמדובר על כמה זוגות לכל זוג מלווה, גם היא דורשת זמן ניכר. לקיחת תשלום עבור ליווי כזה, דבר מוצדק על פי כל קריטריון, יוצרת יחס אחר אליו, וחייבים לקחת זאת בחשבון.
דרך נוספת שיכולה לייצר ערוץ תקשורת ראשוני בין בני הזוג היא קריאה ביחד בחומרים העוסקים בעניין, כמו הרשימה הזאת או חוברות ההדרכה המצויות בשוק. קריאה משותפת מעלה בין בני הזוג התייחסות לסוגיות העוסקות בדברים שמעסיקים גם אותם, רק שהם יכולים לדבר על מישהו אחר שעליו מדובר בחומר הכתוב. דרך זו של "הרחקת העדות" מקילה עליהם לשוחח על אודות נושא שאולי גם מעיק עליהם, ועד עתה לא מצאו את הכוח והאומץ לפתוח אותו בצוותא.
לסיכום, הנושא שווה דיבור ושווה עיסוק מעל במה מעין זו, שכן עצם העיסוק בפומבי בצורה צנועה כמובן כבר פותח פתח לזוגות רבים להבין שהם נורמליים ושיש עם מי לדבר. ייתכן שכדאי להכשיר עוד אנשים שניתן לדבר איתם בצורה אנונימית ובדרך זו לאפשר ייעוץ לזוגות שאינם בשלים עדיין להיחשף. בכמה אתרי אינטרנט קיימים היום מדורי שאלות ותשובות בנושא שאף הם מהווים כתובת לאלפי שאלות. כך, במגוון פתרונות נצליח לסייע ליותר ויותר זוגות.
הרב אלישיב קנוהל הוא רבה של כפר עציון וראש מיזם הנישואין של ארגון רבני צהר
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ב באדר תשע"ב, 16.3.2012
בעל שבט המוסר / שמואל ריינר
ר' גדליה אייזמן זצ"ל, המשגיח הרוחני של ישיבת 'קול תורה', היה הנצר האחרון לדמות המשגיח של ישיבות המוסר – עם התביעה לאמת, התקיפות והשיחות הנוקבות. זיכרונות מ'זקן המשגיחים'
ישיבות: הדור הבא / רועי הורן
עמנואל קאנט בשיעור כללי, קדושה בשירות הצבאי וטיש חסידי שעוסק ביחס לנצרות. שלושה ראשי ישיבות הסדר צעירים בשיחה על התפקיד, על חינוך, תרבות, צניעות והיי-טק
פרנסה לכתחילה / עזריאל אריאל
לציונות הדתית אין מספיק מקומות עבודה כדי להבטיח תעסוקה לכל בחורי הישיבות שעמלו שנים בתורה. הגיעה העת להפנות אותם אל עולם המעשה
לעולם יישאר הזר / איתמר בן-עמי
עולם התורה החרדי-ספרדי מבקש לחקות את זה הליטאי-אשכנזי אך ללא הצלחה. הוא מבקש להשתחרר ממוצאו אך בכל אשר יפנה החברה הליטאית תשוב ותזכיר לו את אשר הוא מבקש לשכוח
הנסיך ממיר / נטע סלע
הוא רק בן ארבעים ושתיים וכבר עומד בראש הישיבה הגדולה בעולם. הרב אליעזר יהודה פינקל כבר החל במהפכה ואסר הכנסת מחשבים ומכשירים סלולריים. פרופיל ראשון לנסיך עולם התורה הליטאי
יוצא מדרך אנושי / אלחנן ניר
מסלול ישיבות ההסדר אמנם משיב את התלמידים לשנתיים לימוד לאחר שירותם הצבאי, אך החיוב ללמוד בפרק זמן זה אינו עומד במבחן המציאות, ומייצר תסכול. הרהורים על התפתחות תורנית בוגרת בעולם הדתי-לאומי
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.