תוצאות חיפוש עבור "| בכל סרלואי"

סטירת לחי | בכל סרלואי

 

משהו גורם לצעיר הדתי–ירושלמי לעזוב הכול, את אשתו ואת ביתו וקהילתו, ולהסתבך. ומכאן ואילך הוא מחפש בין רחובות ירושלים וקשישיה את התשובות לסיפור חייו המשך הרשומה

מודעות פרסומת

הביוגרפי נעשה פוליטי | בכל סרלואי

אומרת שירה – 1063 המשך הרשומה

מול זוועת המציאות | בכל סרלואי

אומרת שירה 1061 המשך הרשומה

חוטי זהב באשפת יומיום | בכל סרלואי

אומרת שירה 1057 המשך הרשומה

בין הליטוש ללב | בכל סרלואי

אומרת שירה – 1054 המשך הרשומה

לא חוגגת את השברים | בכל סרלואי

 

 אומרת שירה –  1052 המשך הרשומה

האין ממלא את הלב | בכל סרלואי

אומרת שירה 1049 המשך הרשומה

בנייה מלבני המדרש | בכל סרלואי

 

המשך הרשומה

לפני גורלנו כולנו | בכל סרלואי

אומרת שירה – 1042 המשך הרשומה

קנאות הכרחית | בכל סרלואי

 

ספר המסות של עמוס עוז מציע פתרונות לתחלואי העולם הנעוצים בפנאטיות: אמפתיה, הימנעות מהכאבה וחלוקת הארץ. כולם יפים ותמימים אך מחמיצים טיעונים דתיים, ובעיקר מסירים מהמשוואה ערכי מסירות נפש שבלעדיהם גם הוא עצמו לא היה סופר עברי בארץ ישראל המשך הרשומה

שירת העייפות | בכל סרלואי

 

מעט

ליאור שטרנברג, הקיבוץ המאוחד, 62 עמ'

 

 

ליאור שטרנברג הוא משורר בשל ומשכיל מאוד, והבשלות והיקף התרבות שהוא נושא עימו יוצרים תמהיל יחיד במינו של שכל ורגש, המאפשר לו עיסוק מפוכח ומלא ענווה בחומרי היסוד של המציאות.

הספר פותח באב המתבונן בחייו דרך הילדות של בנותיו וסופו באלגיות שוברות לב על ילדותו שלו. זהו אינו ספר העוסק רק במרחב הביתי; בליבו שירים המתכתבים עם יצירות שיקספיריות קלאסיות ושירים הפונים אל משוררים דגולים כויסלבה שימברוסקה וזבינגייב הרברט. יש משהו נוגע ללב באופן שבו מציב המשורר את העמדה הפואטית שלו, בנקודת מבט הנולדת ונזקקת בעת ובעונה אחת לגדולי השירה ולמרחבי התרבות – האנגלוסקסית בעיקר – שעה שהוא קם לעוד לילה בחדר הילדים; אלה ואלה מהווים עבורו מדובבים לשפה של קרבה גדולה.

אבל גדולתו של הספר היא לא בחדשנות היחסית בעצם החיבור בין השירה לאבהות, אלא בהעדר כל ציפייה למחיאות כפיים. שטרנברג, כהורים אחרים, עייף ומותש מחיים של עבודה קשה, מהמרוץ אחר הפרנסה, מהנואשות שבצורך לפרוט על המיתר הדק של השירה כאשר הכתפיים חורקות תחת משא האטלס של העולם. עייפות היא מצב שאינו מתואר כמעט בשירה, מכיוון שהיא נדושה, אינסופית ודורשת התעלמות עצומה כדי שניתן יהיה להמשיך להתקיים איתה. אין להניח מכל זה ששטרנברג עוסק בה רק מצידה הגופני והמתלונן; הוא מתאר את השחיקה של היומיום באופן כן ועמוק, שמאפשר לקורא תחושת קרבה גדולה, אך לא מתיש אותו. משהו בעייפות הזו, בעיסוק הישיר אך הלא מעיק בה, מאפשר מבט הרואי בחיים, המבקשים רגע של חסד ומענה בתוך יומיום שכולו פרוטות של מעשים אינסופיים.

מהמבט שהוא נותן ברגעים קטנים כמו קימה בלילה לילד, מורה המנסה להעביר שיעור ועוד ערב בבית, מתהווה ספר נדיר בעוצמתו ובדיוק שבו, בבחינת ספר על פולחן היומיום שבו "רֶגַע מְעוֹף הָעוֹרֵב / מִמַּעֲקֵה הַמַּתֶּכֶת אֶל קוֹרַת הַפֶּרְגוּלָה / רֶגַע בּוֹ לָחֲצוּ אֶצְבְּעוֹתַי עַל מַקְּשֵׁי הַנַּיָּד / בּוֹ עָנִית לִי / בּוֹ הִנַּחְתִּי אֶת שִׁשִּׁיַת הַמִּינֶרָלִיִּים עַל סַפְסַל הָעֵץ / רֶגַע / עוֹד אֶחָד / אֵין זְמַן אַחֵר". וכך מורכב העולם מרסיסיו הקטנים, שכולם מרוסקי עייפות, אבל כל פרטיהם מהווים חלק מסימניה של הקדושה. 
עֲיֵפוּת גְּדוֹלָה בְּסוֹף הַיּוֹם. / הַבָּנוֹת מְוַתְּרוֹת לְאִטָּן וְשֶׁקֶט מֻתָּשׁ מִשְׂתָּרֵר. / מִתַּחַת לְשֻׁלְחַן-הָאֹכֶל פֵּרוּרִים שֶׁיֵּשׁ לִגְרֹף. / שְׁאֵרִיוֹת הָאֲרוּחָה נִקְרָשׁוֹת עַל פְּנֵי הַכֵּלִים בַּכִּיוֹר. / בֵּינֵינוּ, אֵין לַשִּׁיר הַזֶּה שׁוּם מַקְפֵּצָה. / רַק לֵאוּת שֶׁחוֹרֶקֶת בְּתוֹךְ הַפְּרוֹזָה. / כָּאן לֹא יַבְזִיקוּ זִקּוּקֵי מֶטָאפוֹרָה, / לֹא יָאִירוּ נְוּרוֹת הַלִּבּוּן שֶׁל הַדִּמוּי. / רַק אוֹר הַפְלוֹרוֹסֶנְט בַּמִּטְבָּח נוֹשֵׂא סַבְלָנִי בָּעֹל. / שְׁרִירֵי הָרַגְלַיִם פּוֹעֲמִים קְצוּבוֹת וְהָשׁוּרָה הַבָּאָה / נִכְתֶּבֶת רַק מִכֹּחַ הַהַתְמָדָה. וַתֵּר כְּבָר. / הַשִּׁיר הַזֶּה הִתְחִיל נָמוּךְ וְלָמָּה שֶׁיַּמְרִיא דַּוְקָא עַכְשָׁו. / וּבְאֵילוּ כְּנָפַיִם.

 

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון, י"ג תמוז תשע"ז

 

מייקר את המציאות | בכל סרלואי

המשך הרשומה

דברים שדיבור נבהל מהם | בכל סרלואי

אומרת שירה 1032

המשך הרשומה

 גבר משכים קום | בכל סרלואי

אומרת שירה – 1030 המשך הרשומה

בשובו מדרכו וחיה | בכל סרלואי    

 "היפה והחיה" מציג מחדש את הסיפור הקלאסי כיצירה פמיניסטית, ונבחנים בו דימויים מגדריים מורכבים. מגסטון זכר האלפא דרך בּל כאייקון פמיניסטי ועד לדמות החיה – שלומד להתייחס לבל כאישה בפני עצמה המשך הרשומה

הליכה יומיומית לקרקס | בכל סרלואי

אומרת שירה – על רוני סומק המשך הרשומה

מטמון של יופי | בכל סרלואי

אומרת שירה 1024 המשך הרשומה

על החיים ועל המוות | בכל סרלואי

אומרת שירה – 1022 המשך הרשומה

ההיסטוריה פוגשת את הביוגרפיה | בכל סרלואי

 

המשורר יונתן ברג עשה תהליך הפוך ומנוגד למגמה בספרות העברית – מן האישי אל ההיסטורי. התוצאה היא שירה על הסיפור היהודי, שהיא גם אוטוביוגרפיה רוחנית, משפחתית ואישית המשך הרשומה

המורים הגדולים של הנפש | בכל סרלואי

אומרת שירה 1020 המשך הרשומה

הערצה יוצרת | בכל סרלואי

תופעה אינטרנטית של כתיבה ואיור בעקבות סדרת ספרים מונצחת ברומן, המספר על נערה גיקית שחיה בתוך העולם הדמיוני שהיא קוראת וכותבת. רומן שזוכה כמובן ל"ספרות מעריצים" בעצמו המשך הרשומה

שאריות דתיות | בכל סרלואי

ביקורת שירה – גיליון 1018 המשך הרשומה

ירושלים קום תקום | בכל סרלואי

אומרת שירה המשך הרשומה

כחשופית על גרגרי מלח | בכל סרלואי

המשך הרשומה

איפה גרים שירים | בכל סרלואי

איסוף השיחות עם משוררים, מסאים וסופרים לספר, מאפשר היכרות אינטימית עם כמה מהיוצרים המעניינים הפועלים בספרות העברית ועם תהליכי היצירה שלהם. ראיונות מסוג אחר
המשך הרשומה

ציפור הבוקר | בכל סרלואי

אומרת שירה המשך הרשומה

רגשות של אשכנזים | בכל סרלואי

ביקורת שירה המשך הרשומה

אדם מנסה לפתוח דלת | בכל סרלואי  

קריאה של משורר בשירתם של אחרים, שיש בה ענווה והתמסרות ללא ניתוח אקדמי מנוכר, היא נדירה. אוסף רשימות יונגיאניות שחסרה בו העמקה בעולם הסמלים היהודי המשך הרשומה

יהודי גאה במנזר הזן | בכל סרלואי

התלמיד הביישן בן למשפחת הרבנים נודד בלילות בין ברים, משתמש בסמי הזיה וחולם להיות נזיר. הקריירה שהחלה בשלושה ספרי שירה ואף ברומאן קיבלה קפיצה אדירה כשהחל לפעול כזמר המשך הרשומה

ילדוּת כתינוק שנשרף | בכל סרלואי

ביקורת שירה המשך הרשומה