תגובות לגליונות קודמים – 1063

בתגובה לחורבן בית המדרש מאת מורדי מילר

מדוע נעשיתם לצרינו? 

הצטערתי לראות את "מקור ראשון", עיתונו של המגזר המנהל את מיליארדי השקלים המושקעים ב"חינוך יהודי", המונע תמיכה שוויונית בבתי המדרש החופשיים ביד אחת, וביד השנייה מבקר את איכות הלימוד ועמקותו.

עצם קיומם של בתי מדרש פלורליסטיים בישראל מפליא. קיומם למרות הפניית העורף של הממסד; למרות ביטול התקנה שהייתה אמורה ליצור שוויון בתמיכה, שעליה עמל שר החינוך הקודם, על ידי שר החינוך הנוכחי נפתלי בנט; למרות העדר תמיכה ציבורית משמעותית.

"אלול" נוסד בחודש אלול בשנת 1989. ניסחנו אז את החזון שלנו כ"ברית אמת בלימוד בין דתיים וחילוניים". הרגשתי את הזכות הגדולה בניכוס מחדש של התרבות הרבנית שהודרה מן החינוך שלנו. הזכות להשיב את השפה והתרבות והעומק והחכמה למרחב הציבורי. חלק משמעותי מהקמת "אלול" היה הרצון להכיר ולבנות ביחד את התרבות היהודית בישראל.

התשובה המשמעותית ביותר שלי להתקפות על "אלול" ו"עלמא", "המדרשה", "בינה" ואחיותיה היא שעד היום אנחנו שותפים. אנחנו – לומדים "חופשיים" ולומדים "דתיים". שותפים לשיח וללימוד ולמחשבה, כמו גם לעשייה. כלומר, לברית הזאת בלימוד תורה יש סיכוי. וזאת למרות החרדים שתוקפים את בתי המדרש הדתיים-לאומיים, ולמרות הדתיים-לאומיים שתוקפים את בתי המדרש הפלורליסטיים.

החבורה שהקימה את "אלול" קיבלה על עצמה את ההתכוונות להיות תלמידי חכמים ותלמידות חכמים. רבים מן הגברים הדתיים שלמדו איתנו אכן משמשים היום רבנים ואחרים מחנכים ויוצרים. נשים רבות זכו בדוקטורט בתחומי מדעי היהדות השונים וכולן יוצרות ומשפיעות על התרבות הישראלית.

להיות תלמיד חכם זו משימת חיים. בית המדרש הוא נקודת הזינוק. מה שמלמדים בו הוא לא רק "חומר" אלא במיוחד רעיון. חלום. הצעה להיות שותף בשיחה היהודית הגדולה של כל הזמנים, להיות ראוי לשמוע אותה ואפילו להוסיף בה קול חדש.

גם בעלמא, בית לתרבות עברית, החזון היה יצירת תלמיד חכם יהודי ישראלי. שהוא בן בית בתרבות היהודית כמו גם בשיח התרבותי האוניברסלי. רבים וטובים למדו ולימדו בעלמא בשני העשורים לקיומה. יוצרים אמנים ואינטלקטואלים מהמשמעותיים בישראל היום.

בתי מדרש חדשים קמו בארץ בשלושת העשורים האחרונים. מעבר ללימוד הספרות היהודית המסורתית כל אחד פיתח את ייחודו. ב"מדרשה" עוסקים במיוחד בקהילה קיבוצית, ביצירת קהילות חדשות ובלימוד וחידוש של טקסים. ב"בינה" עוסקים באופן אינטנסיבי בעבודה חברתית ובתיקון עולם. ב"מעגל" מתמקדים בצדק חברתי. המכינות הקדם צבאיות מטפחות דור חדש של לומדים "חופשיים" ובתנועות הנוער מתמודדים כמו שלא התמודדו מעולם עם הזהות היהודית, עם לימוד מקורות כחלק מהחינוך ועם יחס מעמיק ללוח השנה ולחגים.

המרחב הציבורי הישראלי התעשר בחגים. תיקון ליל שבועות של עלמא נעשה מקובל בכל הארץ, בבתי הספר ביישובים ואפילו בקהילות בחו"ל. טקס ההבדלה בין יום הזיכרון ליום העצמאות של "בית תפילה ישראלי" נתקבל ומתקיים בבתי ספר וביישובים רבים. אמנים רבים שזכו ללמוד מקורות ראשוניים בבתי המדרש החופשיים השיבו אותם עם לחן לפס הקול הישראלי, הסופרים מסכו אותם לתוך ספריהם, וכך גם משוררים, אמנים פלסטיים, מחזאים וקולנוענים.

אתם, אוהבי התורה, אמורים להיות השותפים שלנו. מדוע  נעשיתם לצרינו? מדוע מעולם לא יצאה אף ישיבה "דתית" להפגנה על הזכות השווה שלנו ללמוד?

רות קלדרון

ד"ר רות קלדרון היא מייסדת בתי המדרש "אלול" ו"עלמא". כיהנה כחברת כנסת מטעם סיעת יש עתיד

 —————–

בתגובה לטעמים אישיים מאת נחם אילן

יצירה בהשראת הספר

קראתי את ספרו של ד”ר אורי אהרון “הקול והטעם” המוקדש למוזיקה הליטורגית, ובעיקר לטעמי המקרא, של היהודים הטדסקים באיטליה. הספר הוא ספר מעמיק, רחב יריעה וחשוב ביותר ומצטרף לארון הספרים החשוב של המוזיקולוגיה היהודית.

זהו ספר יוצא דופן בבהירותו, המציג את תולדות היהודים הטדסקים ואת המוזיקה שלהם, תוך השוואה רבת חשיבות עם תופעות מוזיקליות מקבילות שהתקיימו באותן תקופות שבהן התפתחה המוזיקה של קהילה זו. אהרון מצליח לתאר באופן רהוט ומשכנע את התפתחותה של מסורת שירת בית הכנסת של הקהילה הזו ומפרש בניסוח מקצועי ורהוט את סגנון התפילה וקריאת הטעמים. ספרו מביא את הקורא להכרה עמוקה בגודל היגון בו היו שרויים יהודים אלה, וכיצד הושיעו את עצמם בהגירתם.

הניתוח המוזיקלי, שהוא ליבת הספר, מתאר באופן יסודי את עיקרי הסגנון, ומשתמש בדוגמאות תווים לרוב, המביאות בפנינו עולם ומלואו של צלילים חדשים להתפאר. למדתי רבות מספר זה על מסורת הקריאה בתורה, על קווי הדמיון ועל השוני בין מסורות יהודיות שונות של קריאה, והתאהבתי במוזיקה של היהודים הטדסקים עד כדי כך שמצאתי עצמי כותב יצירה חדשה בהשראת הספר. הפרקים העוסקים במוזיקה בספרו של אהרון נכתבו ביד אמן והוא מתגלה כחוקר חשוב המצטרף אל גודלי חוקרי המוזיקה היהודית בהיסטוריה של המוזיקולוגיה. אני שמח מאוד שספר זה יצא לאור ומבקש להודות לד”ר אורי אהרון על ספרו הנפלא.

מיכאל וולפה

פרופ’ מיכאל וולפה, האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, ד טבת תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בדצמבר 2017,ב-גיליון ויגש תשע"ח - 1063, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: