הזמנה לגלוּת | אוריאל טויטו  

 

הן יוסף והן פרעה מזמינים את משפחת יעקב לרדת למצרים. עיון באופן השונה שבו הם מנסחים את דבריהם חושף את ניצניה של גלות מצרים

התוודעות יוסף אל אחיו נראית כחותמת את סיפור תלאותיה של משפחת יעקב. עלילת הגביע באה על פתרונה הטוב, הרעב הקשה כבר אינו מאיים והמשפחה מתאחדת. אלא שמהר מאוד מתגלה שמה שנראה לקורא כסגירת מעגל הוא בעצם פתיחה לעלילה קשה ומפרכת הרבה יותר – גלות מצרים, המתחילה לבצבץ מתוך הכתובים. נעקוב אחר הדבר באמצעות בחינת נקודות המבט השונות של יוסף ופרעה בנוגע להזמנת משפחת יעקב לרדת למצרים.

איור: מנחם הלברשטט

קריאה כפולה ומשותפת

יעקב ומשפחתו מוזמנים לבוא למצרים הן על ידי יוסף והן על יד פרעה. אולם בעוד שבעיני יוסף ההליכה לארץ כנען היא עלייה – "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי" (מה, ט) – והחזרה למצרים ירידה: "רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד" (שם), "וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה" (יג); בעיני פרעה אין יתרון לארץ כנען על פני מצרים: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף… לְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן… וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם… וּבֹאוּ אֵלָי" (יז-יח) (הצמד "עולה – יורד" לקוח מההתגלות הראשונה ליעקב בבית אל [כח, יב] ויחזור שוב בהתגלות האחרונה ליעקב בבאר שבע [מו, ג-ד]. בכך משלב הכתוב את הירידה למצרים בתוכנית הא-לוהית הגדולה שהתגלתה ליעקב).

יוסף מנמק את הירידה למצרים בצורך לכלכל את המשפחה בימי הרעב: "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" (ו-ז). בכך הוא קוצב את משך שהיית המשפחה במצרים: חמש שנים. אולם פרעה מזמין אותם לישיבה של קבע: "וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ… וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא" (יח-כ).

בסופו של דבר ההזמנה הכפולה הופכת להזמנה אחת משותפת: "וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה" (כא). אלא שבדרך למצרים שוב ניכר ההבדל. כשמבשרים האחים ליעקב שיוסף עודנו חי, הוא רואה את "אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף" (כז). אולם לאחר ההתגלות בבאר שבע, שבה נאמר לו כי ירידתו היא לשנים רבות, עד ש"לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" (מו, ג), הוא יורד למצרים "בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ" (מו, ה).

התיישבות נפרדת

משהגיעה המשפחה ממהר יוסף לצאת לקראתה אל ארץ גושן הנמצאת בגבול ארץ מצרים. הכתוב מנמק את יציאתו של יוסף בגעגועיו אל אביו ובכבודו: "וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה" (כט). אולם התיאור הקצר והכמעט שולי של המפגש שלו ציפינו עשרים ושתיים שנה, והמעבר החד לטיפול יוסף במקום ישיבתם של אחיו במצרים, מלמדים שייתכן שיציאת יוסף להקביל את פני משפחתו על גבול ארץ מצרים כללה מטרה נוספת: למנוע מהם להגיע עד אליו, אל תוככי מצרים. תשב המשפחה בארץ גושן, מרוחקת מהמרכז הסואן של עיר המלוכה, עד שיוסף יסדיר עם פרעה את עניין המגורים.

את אחיו מדריך יוסף כיצד לדבר עם פרעה: "וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם? וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ". וכך הוא מנמק את בקשתו: "בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן" (לג-לד). יוסף מנסה בכל כוחו ליצור חיץ בין משפחתו לבין המצרים. את אחיו הוא מציג כאנשי מקנה ורועי צאן, כדי לגרום לפרעה להרחיקם ולשלוח אותם אל ארץ גושן. אלא שאחיו, שלא ירדו לסוף דעתו, ביקשו בעצמם את ארץ גושן "לפי שהייתה ארץ מקנה" (רד"ק מו, לב). פרעה, שתמה על הבקשה, חוזר על הצעתו הראשונה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ: אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ [= מרכז הארץ] הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ" (השווה פרק מה, יח) ולא בעיירת גבול רחוקה, אלא שאם בכל זאת הם מעוניינים, מסיבה כל שהיא, דווקא בארץ גושן, "יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" כרצונם, רק "אִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי" (מז, ה-ו).

הפער ניכר גם בפועל שבו משתמשים האחים (אולי בהוראת יוסף) לציון דירתם במצרים: "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ" (מז, ד) "לא לדור, כי בעבור הרעב נשוב לארצנו, והנה פרעה אמר ליוסף: 'הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ' (מז, ו) שיושיבם כאנשי הארץ התושבים בארץ גושן" (רמב"ן מז, יא). פרעה מנסה לשלב את משפחת יוסף באצולה המצרית ולקבוע אותם כתושבי קבע במצרים. יוסף מנסה להשאירם בשוליים. כך אולי יש תקווה שלא ישתקעו שם לעולם. בסופו של דבר, שוב נמצאת הפשרה בין רצונו של יוסף לזה של פרעה: "וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה" (מז, יא). רעמסס היא טוּבה של ארץ גושן (רד"ק מז, יא). בכך מתקיימת הצעת פרעה להושיבם במיטב הארץ וגם רצונו של יוסף להושיבם בארץ גושן.

*

עם השנים, האחיזה של משפחת יעקב במצרים הולכת ומתחזקת: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (מז, כז). אולם נראה שכל עוד יוסף חי, האיזון בין רצון פרעה לרצון יוסף נשמר. הכפילות "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" באה ללמד כי בני ישראל אכן התיישבו במצרים כרצון פרעה, אבל מאמצי יוסף הצליחו לשמור אותם מבודדים בארץ גושן.

הרב ד"ר אוריאל טויטו הוא ראש תוכנית המצוינות ומרצה לתנ"ך במכללת אורות ישראל

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, ד טבת תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 בדצמבר 2017, ב-גיליון ויגש תשע"ח - 1063 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. הסיבות לגלות במצרים :
    בברית בין הבתרים פונה אלוהים במפתיע לאברהם ואומר לו בראשית פרק ט"ו

    13: "ויאמר לאברהם
    ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם
    ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה
    14: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי
    ואחרי כן יצאו ברכוש גדול
    15: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום
    תקבר בשיבה טובה
    16: ודור רביעי ישובו הנה
    כי לא שלם עוון האמורי עד הנה"

    בנבואה זו יש מספר תמיהות:
    1. מדוע אברהם מהגר לכנען מאור לשדים, אם זמן לא ארוך לאחר מות אברהם ירדו צאצאי אברהם "לארץ לא להם"?
    2. מדוע בניגוד לתורת הגמול המקראית נענשו העברים בסבל הגלות, כאשר לא חטאו כלל?
    3. מדוע לא הייתה לגלות סיבה, אך לעומת זאת לשיבה לכנען הייתה משמעות והיא הייתה תלויה דווקא….. באמורי אשר לא גדש את סאת עוונותיו והצריכו הצטברות של ארבעה דורות ?
    התשובה למהלך התמוה הזה של אלוהים נבעה מהיותו חלק מהתוכנית הכללית של אלוהים. תכנית, שהחלה עם גמר גיבוש האנושות והסתיימה זמנית בשבט הישראלי שהתנחל בכנען. אברהם נבחר להיות האב הקדמון של העברים ויצחק בנו וכן יעקב נכדו התהליך הסתיים ביעקב ונוצר גרעין שבטי של 70 נפשות, אשר מתוכן עתיד היה לצמוח העם העברי.
    בשלב זה נוצרה בעיה, כנען הייתה מאוכלסת ולא אפשרה צמיחה כלכלית והתפתחות מספרית של שבט הנודדים העברי, שאין לו חזקה קרקעית. בבעיית הצפיפות נתקלנו במספר אזכורים בספר בראשית.
    1. הארץ לא יכלה לשאת את לוט ואברהם בו זמנית, ולכן הם נפרדים.
    2. הסכסוכים על מקורות המים בין אברהם לבין התושבים המקומיים.
    3. סכסוכים דומים בתקופתו של יצחק.

    השבט העברי היה קטן מכדי שיילחם על קרקע, ולכן הם קנו בכסף את חלקות הקרקע המינימליות הדרושות לקיום ולקבורה. בכל עימות על מים ,קרקע או מרעה לאבות הייתה מדיניות קבועה – לוותר ובשום אופן לא להיגרר לעימות עם תושבי הארץ .
    כאשר שמעון ולוי נוקמים את כבודה המחולל של דינה אחותם יעקב מתמלא חרדה " ואני מתי מספר ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי " .
    אברהם קנה את מערת המכפלה ואילו יעקב קנה ליד שכם חלקת קרקע למגורים במאה קשיטה (בראשית ל"ג-19).
    העברים היו צריכים "חממה" מוגנת שתאפשר ריבוי טבעי מרבי ללא התנגשויות דמים מיותרות, ולכן הבחירה נפלה על מצרים. אימפריה זו ידעה איום חיצוני אחד בלבד (ההיקסוס) במשך אלפי שנים, ולכן נטוותה תכנית שתביא להשגת המטרה שהיא יצירת האומה הנבחרת. יוסף תוכנן מראש כדי להוציאה לפועל והושתל בבטן רחל העקרה, והוא זה שיצר את תנאי הקליטה במצרים.

    המצרים תיעבו את רועי הצאן ולא יכלו לשאת את נוכחותם, כפי שהשתקף הדבר בבראשית מ"ג, כאשר יוסף סעד עם אחיו:

    31: "וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר
    שימו לחם
    וישמו לו לבדו ולהם לבדם
    ולמצרים האוכלים אייתו לבדם
    כי לא יוכלין המצרים
    לאכול את העברים לחם
    כי תועבה היא למצרים"

    יוסף היה ממונה על המצרים ולמרות תפקידו הנכבד המצרים אכלו בנפרד ממנו, כיון שיוסף העברי היה תועבה בעיניהם.
    עדות לתעוב המצרים כלפי אוכלי הבשר אנו מוצאים גם בדבריו של הירודוטוס בכתביו המתייחסים למצרים
    "את הפרות מעריצים המצרים כולם בשווה הרבה
    יותר על כל הבהמות. לכן, איש מצרי או אישה לא
    יישק איש יווני על הפה ולא ישתמש בסכין של איש
    יווני ולא בשפודו ולא בקלחתו".
    הנכרים שהם אוכלים מבשר הפרה נחשבו לטמאים שבטמאים, ולכן המצרים נמנעו מלאכול אתם במגבלות שציין הירדוטוס. דברי הירדוטוס וספר בראשית מראים בוודאות דוגמות, כי הבית של יוסף היה בית מצרי למהדרין ולכן כל קבוצה אכלה בנפרד.
    כדי לקבל אזור מחיה נפרד מהמצרים תדרך יוסף את יעקב אביו, כיצד לבקש זאת מפרעה. הבקשה אינה מקרית, ויוסף תודרך כנראה או תוכנת ע"י אלוהים כדי להוציא לפועל את תוכנית "החממה" לצורך ריבוי השבט העברי הקטן בראשית מ"ו:

    33: "והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר
    מה מעשיכם?
    34: ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה
    גם אנחנו גם אבותינו
    בעבור תשבו בארץ גושן
    כי תועבת מצרים כל רועה צאן"

    יוסף תכנן מראש את הבקשה מפרעה ואפילו איתר את האזור המבודד והמתאים לעברים ואמנם פרעה הזמין את השבט העברי להתגורר בארץ גושן, וכאשר התרחשה יציאת מצרים הם יצאו משם כעם גדול, כפי שאומר
    משה בספר דברים פרק י'

    22: "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה

    ועתה שמך יהווה אלוהיך ככוכבי השמים לרב"

    מצרים הפורייה והבטוחה נתנה מקלט איתן במשך 260 שנה לעברים ואפשרה לשבט הקטן להתפתח בתנאי בידוד גנטיים לעם כה רב, עד כי עורר את חששות המצרים, ולכן הם שעבדו את העברים ויצרו את התנאים למבצע השחרור היסטורי של משה, וכך הושלמה התכנית ליצירת האומה העברית.

    התכנית, שהחלה בבחירת אברהם בצורה שרירותית כביכול, והמשיכה בירידה למצרים, ולאחר השגת מטרת הריבוי משה הוציא את העם משעבוד באותות ובמופתים כדי שיזכרו עד לדור אחרון. בארץ גושן הסתיים השלב של הקמת האומה העברית, ושם למעשה תם ספר בראשית שסיפר על בנית על יצירת התשתית לתכנית של אלוהים.

    המצרים שימשו כלי בידי אלוהים כדי להשיג את המטרה ולכן הם פעלו לא מתוך רצונם החופשי אלא בהכוונה של אלוהים והוא מתקן בהמשך את העוול שנעשה למצרים כפרט ולמצרים כאומה אנו רואים את הפרדוקס שלמרות מה שעוללו המצרים לעם ישראל לא רק שלא נודו אלא אפילו לא היו פסולי חיתון ואף נקבע כי "מצרי לא תתעב". יתר על כן עמלק והכנענים נידונו להשמדה ואילו מצרים כלל לא קוללו אבסורד ? לא. אי אפשר להאשים עם שלא היה אחראי למעשיו…

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: