אמא אדמה | שלום רוזנברג

חוקרים שונים סבורים שהציונות היא נטע זר במחשבת היהדות, אבל בחינה מעמיקה מגלה שההפך הוא הנכון

אם נשאל אדם בן זמננו על מהות זיקתו לארצו, הוא ישתמש במילה "מולדת". מולדת? האם קיים מונח זה במקורותינו? התשובה המקובלת היא שלילית. כך כותב אחד החוקרים החשובים של הגיאוגרפיה וההיסטוריה היהודית בימי המקרא, חוקר האהוב עליי מאוד. לדעתו המילה "מולדת" היא ייבוא מודרני. המובן החדש "נוצר במאה הי"ט באירופה". אמנם כן, מצאנו מולדת במקרא כגון "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם…" (בראשית מח, ו), אלא ששם פירושה: צאצאים, חמולה, משפחה, בית–אב. לא מה שאנו מכנים "מולדת" בימינו בעברית המודרנית. הווה אומר, ההגדרה המודרנית הפשטנית – "ישראל היא מולדת העם היהודי" – אינה תופסת לגבי המחשבה המקראית. אם תרצו, המסקנה הפוליטית מובנת, לכאורה, מעצמה: הציונות היא נטע זר במחשבתנו.

דימוי של אם

אין לי ספק שקביעה זאת מוטעית. השקפה זו איננה נכונה, ודאי בימי הבית השני. בספרות היהודית המושפעת מהספרות ההלניסטית קשר האדם אל ארצו תופס מקום מרכזי. החשמונאים הזדהו עם המושג מולדת, כמובן בתרגומו היווני. כך למשל לפי ספר מכבים ב פשעו המתייוונים במולדתם, ולעומת זאת עורר יהודה המכבי את חייליו "להיות נכונים למות על התורה ועל המולדת" (ח, כא). יפה! אך עדיין לא הגענו לפתרון הבעיה. האין בעברית המקורית מושג מעין זה?

מושג זה אכן קיים, אלא שכמו במקרים רבים אחרים הוא מתבטא לא על ידי מונח טכני אבסטרקטי אלא באמצעות  דימוי מקראי או אגדי. המקורות הקדומים משתמשים בדימוי ה"אֵם" כדי לבטא מולדת, ולדימוי זה יש היסטוריה ארוכה. מקורו במקרא, בעיקר בספר ישעיהו. בימי החורבן, הארץ היא "שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה"; בזמן הגאולה – בניה ישובו אליה: "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה".

אכן, סמל האם מצוי במקרא, ומתפתח בספרים החיצוניים ובספרות חז"ל.  את הפסוק בתהילים (פז, ה) "ולציון יאמר איש ואיש ילד בה…" מתרגם תרגום השבעים תוך שהוא מוסיף מילה, כך ש"ציון" נעשית ל"אמא ציון". בספר החיצוני עזרא ד', ציון היא "אם כולנו". גם בספרות חז"ל הדוגמאות רבות הן. אחד הדימויים היפים ביותר מצוי בדברי המדרש: "שלח תשלח את האם – זו ירושלים, ואת הבנים תקח לך – אלו ישראל" (ילקוט מכירי, תהילים קמז) . הביטוי הדרמטי ביותר לראיית ארץ ישראל כאם, מצוי, לדעתי, בדבריו של עולא, האמורא הארץ–ישראלי שהיה "הדואר" ההלכתי בין ישראל לבבל. כשבאחת מנסיעותיו נטה למות אמר: "לא דומה הפולטה [את הנפש] בחיק אמו [המולדת שלו], לפולטה בחיק נוכריה" (ירושלמי כלאים ט, ד).

קשר לפטריוטיות המודרנית

דימוי ארץ–ישראל לאם הוא סמל בעל חיוניות מדהימה במדרש ובפיוט, אבל משמעותו הרעיונית לא נעלמה גם בדורות המאוחרים. בראשית המאה הי"ח נלחם ר' משה חאגיז למען מעמדה של ארץ ישראל בעולם שהחל להיות "חופשי" יותר. הוא מדבר אז על שתי הנאמנויות החשובות: אהבת ה' ואהבת ארץ–ישראל, שהן בבחינת כיבוד אב ואם. בדבריו רואים אנו אף תוספת רובד נוסף בעל הקשרים קבליים – ארץ ישראל היא ה"אמא עילאה" – זו ארץ מולדתנו'.

גם הקשר שבין הדימוי "אם" ובין מושג ה"מולדת" בשפות האירופיות לא נעלם מעיני ההוגים שראו את תקומתם של הלאומים החדשים והפטריוטיזם המודרני. קשר זה נוסח בחדות על ידי י"ש ריג'יו מגוריציה, כפירוש לדברי ישעיהו (נ, א): "אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ…". כְּרִיתוּת אִמְּכֶם? וכך כותב הוא: "אין האומה מכונה בשם 'אם' כי האומה הם תמיד הבנים. אבל האם היא הארץ אשר הם [יושבים] עליה או העיר שנולדו בה. כמו שיאמר הלועז  Patria [= 'אב'] כן יאמר העברי אם". ובמילים שלי, היהודי היה ודאי בוחר בביטוי .Matria.

כאן לכאורה סיימנו את הדיון על "מולדת". האמנם? מה יקרה אם נחזור לדון בו? מדוע, הלוא לכאורה סיימנו? לא! מפני שהמקרא יפתיע אותנו. במקרא, למרות מה שנאמר, הביטוי "מולדת" הינו דווקא המושג הקלאסי שחיפשנו. המקרא עושה שימוש בביטוי זה תוך שהוא מקדים את המילה "ארץ". אולי אין "מולדת" במקרא אבל בהחלט קיים הצירוף "ארץ מולדת" – המופיע במקרא בצורות שונות לפחות עשר פעמים!

*

בחרתי לסיים את רשימתי במאות ה–16 וה–17. בתקופה שבה הגיאוגרפיה מתחברת עם הקבלה. בין אלה שפעלו בכיוון זה היה מחבר "חסד לאברהם", ר' אברהם אזולאי (1570–1643). הוא מסביר כי מעמדה של ארץ ישראל נקבע בעקבות חטאו של אדם הראשון והתגברות החיצונים. השכינה הסתלקה מן העולם בשל הפגמים שפגעו אז באנושות, אך בגין רחמי הקב"ה וזכות הראשונים, "נפתח פתח ונשברו כל הקליפות ונעשה שם פרצה ופתח כדי שתעבור הקדושה דרך החיצונים" – דהיינו במקום אחד נשאר חלון בשמים שהקב"ה קבע שלא ייסגר עוד והוא ארץ ישראל. וכך, הדרך לתיקון העולמות עוברת כאן בארץ וניתן לשרטט מפה מיסטית, שבה נוכל למצוא את מקומם של עמים שונים המחוברים בקשרים נסתרים אל כל אחד משבטי ישראל. וכאן מוסיף ר' אברהם קביעה מפתיעה: "וכמו שהשכינה אינה בשלמות כל עוד שמקום בית המקדש אינו בשלמות על מכונו, כן השכינה גם כן אינה בשלמות כל זמן שארץ ישראל אינה בשלמות גבוליה" (נהר ז, כו, א).

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"ז כסלו תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 בדצמבר 2017,ב-גיליון מקץ תשע"ח - 1062, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: