"אנחנו לא באמת אפיקורסים" | נתנאל פישר

 

גל המתנדבות ששטף את הקיבוצים בשנות השבעים עורר לראשונה את אתגר הגיור הממלכתי בישראל והביא להקמת מערך גיור מקל על ידי הרב גורן. בעקבות הדילמות שליוו את המהלך והלקחים לימינו

סוגיית הגיור מסרבת לרדת מסדר היום הציבורי, אך מעטים יודעים מתי וכיצד התחיל לפעול מערך הגיור הממלכתי בישראל. באופן מפתיע, מתברר שאחת מאבני הדרך המשמעותיות בהתפתחות הסוגיה היא דווקא מכתב שכתב חנוך וילן, איש השומר הצעיר, אל הרב הראשי שלמה גורן ב–1974. "זה זמן רב מתלבטת התנועה הקיבוצית כולה בבעיות גיור של חברים אשר הגיעו לקיבוצים ונקלטו בהם", כתב וילן, רכז הקליטה של התנועה הקיבוצית. "עד עכשיו נפגשנו בקשיים רבים, כאשר ניסינו למצוא פתרונות איך לפתור באופן מסודר וממלכתי את בעיות גיורם. בשם הוועדה הבין–קיבוצית לקליטה… פונה אני אליך ומבקש שתזמין את נציגי התנועה הקיבוצית לפגישה לדיון בנושא".

מה הביא את התנועה הקיבוצית, ובכלל זה השומר הצעיר – הסמן החילוני ביותר של הישראליות החדשה – לפנות לרב גורן בבקשת עזרה לשם ביצוע גיורים?

הרקע לבקשה חריגה זו ואחד הגורמים להקמת מערך הגיור הממלכתי בישראל היה גל המתנדבים הגדול שהגיע לקיבוצים לאחר מלחמת ששת הימים. מבין עשרות אלפי המתנדבות, החליטו מאות נשים לא יהודיות להישאר בקיבוץ ולהינשא לצעירי המקום. רבים מבני הקיבוץ ביקשו לגייר את בנות זוגן הלא–יהודיות, אלא שמרבית הרבנים סירבו להיענות לבקשה זו בטענה שלא ניתן יהיה לשמור מצוות בקיבוץ חילוני.

"דרושים רבנים שיחפשו בספרים ולא יאמרו מיד לא!", קראה ראש הממשלה גולדה מאיר לאחר פגישה סוערת עם חברי קיבוצים שהתלוננו בפניה על מדיניות הגיור הנוקשה של בתי הדין הרבניים. "אם מישהו יביא לכינון נישואין אזרחיים במדינה יהיו אלו הרבנים", הזהירה גולדה. שני הצדדים הטיחו זה בזה האשמות פומביות, אולם מתחת לפני השטח החלו מגעים בין התנועה הקיבוצית לרבנות הראשית, כדוגמת מכתבו של וילן לרב גורן. מגעים אלו שינו לחלוטין את פני הגיור בישראל.

סיפור הגיור בקיבוצים בשנות השבעים והשמונים, שאותו אפרוס בשורות הבאות, חושף צדדים לא ידועים בתולדות הגיור בישראל ושופך אור על התלבטויות ודילמות בנושא המלוות אותנו עד היום.

בקיבוצי השומר הצעיר הוחלט על יצירת אלטרנטיבה של "גיור חילוני". מתנדבות משוודיה בשדות קיבוץ יטבתה, 1969
צילום: משה מילנר, לע"מ.
למצולמות אין קשר למאמר

לקרב דווקא בארץ

למזלן של בני התנועה הקיבוצית, התמנה הרב שלמה גורן לרב הראשי לישראל בשלהי 1972. לתנועה הקיבוצית "זכויות שאין לאף אחד מאיתנו", נהג הרב גורן לומר. "בשבילי המבחן הוא בתי–הקברות הצבאיים. לצערי הגדול, ביליתי הרבה שם. כמה מהווים הקיבוצים במדינה? פחות מארבעה אחוזים, בבתי–הקברות הצבאיים הם מהווים למעלה מ–20 אחוז. התרומה שלהם לביטחון המדינה היא אדירה". הרב גורן הזדעזע לשמוע על תופעת המתנדבות הלא יהודיות שנישאו לבני הקיבוץ. כרב הראשי לצה"ל לשעבר וכרב ראשי בהווה חש הרב גורן אחריות עמוקה למנוע התבוללות בישראל.

הרב גורן פיתח גישה ייחודית בנושא הגיור. לדבריו, בארץ ישראל יש לקרב את המבקשים להתגייר, בניגוד לחו"ל שם יש להרחיקם. אחת הראיות המעניינות לביסוס גישתו הייתה העובדה שהביטוי "קשים גרים כספחת" מופיע רק בתלמוד הבבלי, ואילו במקורות הארץ ישראליים, כמו מסכת גרים, נכתב כי "חביבה ארץ ישראל, שהיא מכשרת הגרים" (פרק ד, הלכה ה).

נאמן לגישתו, חולל הרב גורן מהפך במדיניות הגיור הישראלית. הוא הוציא את הגיור מבתי הדין הרבניים הרגילים והסמיך רבני ערים ובתי דין מיוחדים לגיור. ביזור הגיור יצר מצב שבו רבני הגיור החדשים היו נאמנים לגישתו המקילה. במקביל הקים הרב גורן בשיתוף הסוכנות היהודית רשת ארצית של כיתות לימוד כהכנה לקראת הגיור. לראשונה בתולדות ישראל היה תהליך הגיור מובנה, ידידותי, מאורגן ובעיקר מקבל ומכיל. מכל מאות המועמדים לגיור נדחו מתי מעט וגם במקרים אלו ניסה הרב גורן למצוא פתרונות על מנת לאפשר את גיורם.

תהליך הגיור של הרב גורן היה דתי במובהק. "מועמד לאולפן הגיור יתקבל לאחר שהביע את נכונותו לשמור על אורח חיים דתי גם בחברה שאינה שומרת מצוות (קיבוץ)", נכתב במפורש על ידי הרב גורן וצוותו. הקיבוץ שממנו יצא המועמד לגיור נדרש לשלוח "מכתב התחייבות… לספק את כל צרכיו לשמירה על אורח חיים דתי". תהליך הגיור נעשה תוך אמון ושיתוף פעולה בין הצדדים. "יכול אני לומר שאני מגייר, בלב שקט יותר, את אנשי התנועה הקיבוצית", אמר הרב גורן לשותפיו בתנועה הקיבוצית. "האנשים בקיבוץ נמצאים בידיים טובות מבחינה יהודית כללית. הם מושרשים בארץ ויישארו בארץ. ילדיהם יהיו כבר יהודים ישראלים לכל דבר ויהיה להם בסיס מוצק. מסתמך אני על המלצת מזכירות המשק לצורך מתן הוראה לגיור", אמר הרב גורן בישיבה משותפת ב–1980.

עם זאת, היה הרב גורן מודע לכך שרבים מהמתגיירים אינם הופכים לשומרי מצוות לאחר גיורם. "זוהי הפעולה היחידה שאני עושה וכולה על אחריותי ואיני שלם עמה מבחינה דתית ומצפונית", אמר הרב גורן לעמיתיו הקיבוצניקים. "מבחינת ההלכה יכול אני לתת הוראה לגייר רק כאשר אהיה משוכנע שיקיימו את כל החוקים הדתיים. אני מגייר מאות אנשים בשנה על סמך תיאוריה שלא תמיד מצדיקה את עצמה". הוא אף התבטא בכאב באומרו כי "ידיי רועדות כשאני חותם על תעודת גיור ביודעי שהמתגייר חוזר לקיבוץ חילוני".

אך בעיות אלו לא מנעו מהרב גורן להמשיך לחתום על תעודות הגיור. האחריות הציבורית ושיעור הקומה ההלכתי אפשרו לו להמשיך בשיתוף הפעולה הייחודי עם התנועה הקיבוצית ואף להעלות בהדרגה את רף הדרישות. כך, הוא האריך את מספר שעות הלימוד, דרש גם מבני הזוג היהודים להצטרף ללימוד ותלמידיו נהגו להסתובב בקיבוצים כדי להכשיר מטבחים. שלא במפתיע, מהלכים אלו עוררו תגובות נגד מהצד החילוני.

התנגדות והחלטת פשרה

אחד משיאי ההתנגדות, שהגיע למשבר של ממש, התרחש ב–1982, בשלהי כהונתו של הרב גורן כרב ראשי. הרקע למשבר היה פרסומים בביטאון "שדמות" של צעירי התנועה הקיבוצית. בסדרת כתבות ומאמרים יצא "שדמות" במתקפה חריפה כנגד תמיכת ההנהגה הקיבוצית בגיור. "מוזר שאנשים רבים בקיבוץ אינם מבחינים שחיי הקיבוץ הינם דרך–חיים יהודית, וממך כזרה בחברה הם דורשים לעבור גיור כדי שתשתלבי בחברה", צוטטה אחת המתגיירות.

אחד הכותבים, בארי צימרמן, קרא ליצירת אלטרנטיבה לגיור האורתודוקסי, המבוססת על הערכים היהודיים בפרשנותם החילונית הקיבוצית: "נחוץ לנו גיור קיבוצי והוא צריך להיות מעוגן בהכרה הכלל–יהודית… אנחנו חיים כאן על פי תפישת הזרם הציוני והזרם החלוצי–חילוני שבציונות… צריך לנפץ את המשוואה: יהדות = דת".

פרסום הכתבות הביך מאוד את ראשי התנועה הקיבוצית. כדי להמשיך את שיתוף הפעולה דרש הרב גורן התנצלות והתנערות ממאמרי "שדמות", שאותם ראה כפגיעה אישית במאמץ הגדול שעשה עבורם. התנצלות זו אכן הגיעה בסופו של דבר, אך רק לאחר דיון מעמיק.

הפרוטוקולים של הדיונים חושפים הצצה נדירה לאחד הדיונים המרתקים ביותר בנושא הזהות היהודית הקיבוצית. לא היו אלו דיונים אקדמיים של הוגי דעות. הדיונים הובלו על ידי אנשי מעשה, ראשי התנועה, מזכירי קיבוצים וחברים מן המניין, שהיו צריכים לתת קודם כול דין וחשבון לעצמם על אודות משמעות זהותם היהודית.

הדיון התנהל בשני ערוצים נפרדים בהתאם למסגרות הקיבוציות השונות: התק"ם, שאיחד את מרבית הקיבוצים, והקיבוץ הארצי של קיבוצי השומר הצעיר. בפתח הדיון בתק"ם הודה יוסף פרלמוטר, ממזכירי התנועה, כי "השאלה העומדת בפנינו היא שאלה עמוקה אשר נוגעת בעובדה הזאת שאנחנו לא הגדרנו משנה יהודית חילונית ראויה ליישום. זאת אומרת, אנחנו לא התמודדנו עם השאלה הזאת בצורה מספיק משמעותית".

המתנגדים להמשך שיתוף הפעולה עם הרבנות טענו כי היענות לדרישת הרב גורן תסלול את הדרך לפיקוח הרבנות על מכלול חיי הקיבוצים. בנוסף, אמרו המתנגדים שאין זה ראוי לבקש מהמתגיירים לעבור תהליך שבסופו הם נדרשים לשמירת מצוות כאשר חברי התנועה עצמם הם חילונים. אך למרות הלהט האידיאולוגי של המתנגדים, רוב חברי הנהלת התק"ם ביקשו לשמר את אופציית הגיור הדתי גם במחיר קבלת תנאי הרב גורן.

רבים מחברי הנהלת התנועה ביקשו גם להתנער מהתדמית האנטי–דתית שלהם. בני כצנלסון, מזכיר קיבוץ שפיים, ציין את ההתקרבות למסורת שחלה בתנועה והדגיש כי התנועה הקיבוצית אינה עוד כה חילונית כפי שהיה בעבר: "בני הקיבוצים אינם אנוסים. הם מעוניינים ומבקשים להעמיד חופה וקידושין, הם מעוניינים בגיור. בקיבוץ גם ברית המילה היא טקס חגיגי ואיש לא מוותר על הטקס". כצנלסון, אחיינו של ברל כצנלסון, התריס בפני חבריו: "אילו רצו שישים אלף חברי התנועה הקיבוצית סדרים אחרים, תנועתם הייתה נאבקת עליהם והייתה יכולה להשיג את הכול. לא פחות מאשר העדה החרדית בירושלים. אנחנו אפיקורסים לא באמת".

בניגוד לתק"ם הפרגמטי והשמרני יותר, קיבוצי השומר הצעיר (הקיבוץ הארצי) קיבלו החלטה עקרונית לסרב להמשך שיתוף הפעולה. בצעד נועז הוחלט על יצירת אלטרנטיבה של "גיור חילוני" למתנדבים לא יהודים. כך, בשלהי 1982 הוקם בגבעת–חביבה סמינר מיוחד "לנקלטים מסביבה לא יהודית". הסמינר נמשך מספר שבועות והוא כלל לימודי "שואה, ציונות, פרקים בהיסטוריה היהודית, חגי ישראל, הקיבוץ כחברה יהודית ומעמד הלא יהודים בישראל". המטרה המובהקת של סמינרים אלו הייתה לקרב את המצטרפים לחברה הקיבוצית ש"יהדותה מובהקת לא פחות מחילוניותה", ושאינה זקוקה "לשום אישור משום רבנים ומשום רבנות".

במסגרת המחקר שלי לא בחנתי את ההיסטוריה של מסלול הגיור החילוני. למיטב ידיעתי הוא לא הצליח להפוך לאלטרנטיבה ממשית לגיור האורתודוקסי ולכן נפסק לאחר מספר שנים, אם כי רעיון הגיור החילוני חזר והופיע על ידי יוסי ביילין ואישים אחרים בשנות התשעים.

דוגמה לימינו

מסלול הגיור הקיבוצי הלך ודעך עם הפסקת זרם המתנדבים מחו"ל בשנות השמונים, אולם מסלול זה היה הבסיס להתפתחות הגיור הממלכתי בישראל. מתווה הגיור שקבע הרב גורן בשעתו, קרי בתי דין מיוחדים ואולפני הכשרה בשיתוף הסוכנות היהודית, ממשיך לפעול עד ימינו.

אלא שיורשיו של הרב גורן לא הצליחו לגבש מדיניות גיור מקילה שתיתן מענה לאתגרים החדשים. בואם של מאות אלפי עולים לא יהודים ממדינות ברית המועצות לשעבר הכניס את הממסד הרבני לשיתוק חלקי. ישנם אמנם רבנים ואנשים טובים מאוד בתוך מערכת הגיור הנוכחית אשר פועלים במסירות למען המתגיירים, אולם עדיין חסרות לנו היצירתיות, התעוזה והנחישות שאפיינו את הרב גורן. התוצאה היא שרק כעשרים וחמישה אלף מכלל יוצאי ברית המועצות – פחות מעשרה אחוזים מכלל העולים – התגיירו.

כאז כן היום, ברור שרוב המתגיירים לא יהפכו לדתיים. אולם המתגיירים החילונים של היום אינם שונים מהקיבוצניקים שגייר הרב גורן בשנות השבעים. הרבנים בימינו יכולים לשאוב השראה מהרב גורן אשר למרות ידיו הרועדות החליט להמשיך לגייר. בהתמודדותו עם האתגר הוכיח הרב גורן שארגז הכלים ההלכתי והממסדי מסוגל לתת מענה למציאות החילונית המורכבת. ברוח הרב גורן יש להחזיר לרבני ערים את המנדט לגייר, להסמיך עוד רבנים מקילים ולא לדחות מועמדים מדיון לדיון כפי שנהוג לעשות כיום (כחמישים אחוז מהמתגיירים אינם עוברים בדיון הראשון. הם ממשיכים להיטלטל לדיון שני ושלישי וחלקם נושרים בדרך).

ברור שישנם מחירים דתיים וציבוריים לא פשוטים לאימוץ גישתו של הרב גורן. אולם כאז כן היום נקודת המוצא צריכה להיות העובדה שהמגזרים הכי חילוניים בישראל מעוניינים עדיין בגיור. המחמירים והשמרנים במחנה הרבני–דתי יגידו שזהו חיבור דל, לא עמוק ולא מספק. המקילים ישיבו, ברוח דברי בני כצנלסון, שהחילונים אינם "אפיקורסים באמת". העמקת החיבור שלהם ליהדות באמצעות גיור ארץ–ישראלי היא צורך השעה.

ד"ר נתנאל פישר הוא מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט וחוקר בפורום קהלת. מוקדש לזכרו של הרב ישראל רוזן, מממשיכי דרכו של הרב גורן

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ' כסלו תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 בדצמבר 2017, ב-גיליון וישב תשע"ח - 1061 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: