אומרת שירה – 1059

פרשה

בלה שור

צבעונים, 134 עמ'

בלה שור היא תלמידת חכמים שכל חשקה ואהבתה בתורה. היא עוסקת בפסיכיאטריה, אבל התורה היא עיקר חייה, ובהיות התורה נצח ובהיות לבה של בלה שור פתוח לדבריה, היא כותבת שירים שנולדים מתוכה ופונים אליה.

זהו ספרה השלישי של שור, וכאלה שקדמו לו הוא עוסק בפרשנות אישית לתורה – זו המפרשת את דבר ה' וזו המפרשת את האדם על ידה – אלא שספר זה, העומד על גבי אלה שקדמו לו, מגיע לרמה חדשה של זיכוך וליטוש.

גם בימים שבהם נשים רבות מאוד לומדות ומלמדות, יש משהו מרגש באישה המתמסרת כך לתורה בשירים שיש בהם מחויבות, הומור ותשוקה – כל הסימנים לאהבת אמת. הספר סובב במעגל פרשות השבוע, כאשר לכל פרשה מתייחדים שירים העוסקים בנושא המופיע בה. לא מדובר רק בעיסוק בחלקים המוכרים אלא גם באלה הידועים פחות, ונקודת המבט החדשה של שור עליהם מרעננת.

הנה לדוגמה שיר יוצא מן הכלל המופיע בפרשת "פינחס", ושמו "שרח בת אשר מגיעה לכנס 'קולך'":
יוֹצֵאת מִמְּקוֹמָהּ בְּגַן עֵדֶן / אוּלַי מִקִּבְרָה בְּפָרַס / נִכְנֶסֶת לְאוּלַם הַכֶּנֶס / יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט / בַּשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה / כְּמֹשֶׁה / שֶׁשּׁוֹמֶע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא / וְלֹא מֵבִין אֶת תּוֹרָתוֹ / הִיא מַמָּשׁ לֹא מְבִינָה / אֶת דִּבְרֵיהֶן / נִכְנֶסֶת לִמְבוּכָה / עַל סַף הַהֶלֶם / אֲבָל אֱ–לֹהִים לוֹחֵשׁ בְּאָזְנָהּ / מַה שֶּׁקּוֹרֶה פֹּה / קָשׁוּר אֵלַיִךְ / קְשׁוּרָה תּוֹרָתָן / לְתוֹרָתֵךּ, שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר / פָּקֹד פָּקַדְתִּי אוֹתָן / עוֹד רוּחָן חַיָּה / הֶעֱלֵיתִי עַצְמָאוּתָן / מִמְּצוּלוֹת הַדְּחִיָּה / מַה שֶּׁקּוֹרֶה פֹּה / זוֹ בְּשֹוֹרַת גְּאֻלָּה / אֲבָל הַגִּידִי לָהֶן / שֶֹרַח בַּת אָשֵׁר / שֶׁלֹא יְאַבְּדוּ אֶת / נָשִׁיּוֹתָן.

שור יוצרת מדרש מודרני המקביל בין תיאור חז"ל את משה רבנו הנבוך מול חידושי התורה של רבי עקיבא והדורות המאוחרים לו לדמותה החידתית של שרח בת אשר, החיה בתוך זמנה ומחוצה לו, ולפי חלק מהמדרשים היא זו שנשאה בקרבה את סודות הגאולה במצרים עד לבואו של משה. המפגש בין שרח לנשות זמננו העוסקות בתורה אף הוא סממן של גאולה, בהיותו גילוי של הקשר העמוק בין נשים מדורות שונים ועמוק מכך – הקשר שמחיה אותן מתוך התורה. שרח היא מעין מורה מן הזמן העתיק, שתורתה אולי מפותחת פחות מזו שלנו אך יש לה מה ללמד מצד נשיותה. ובכך מצליחה שור בעת ובעונה אחת לדון בנחיצותו של הפמיניזם ולמתוח עליו ביקורת מעודנת.

זוהי רק דוגמה אחת ליכולתה המופלאה של שור לעסוק בתורה ולהיוולד מתוכה, ואין ספק שהיא זוכה למה שהיא מתארת בשיר המתייחס לקריאת שמע: "מִי שֶׁמְּכַוֶּן / בֶּאֱמֶת / אֶת לִבּוֹ / מַמְשִׁיךְ לִרְאוֹת / אֶת הַקּוֹלוֹת / שֶׁהוּא רָאָה / כְּשֶׁעָמַד בְּסִינַי".

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, ו' כסלו תשע"ח