הַבְּרָכָה אחת היא | אוריאל טויטו  

 

כריתת הברית של יצחק עם פלשתים מעידה על מימוש הברכה לירושת הארץ עוד בחייו. התרחשות זאת שופכת אור על מאבקם של בניו לקבל את ברכתו

בשנות הרעב חושב יצחק אבינו לרדת למצרים, אך הקב"ה עוצר בעדו: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" (כו, ב–ג). ברכה זו אינה מיועדת רק לזרעו של יצחק אלא גם ליצחק עצמו. הארץ תינתן לו ("לְךָ… אֶתֵּן") והוא מצטווה לגור בה ("שְׁכֹן בָּאָרֶץ… גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת") ולממש בכך את ההבטחה שניתנה לו.

ואכן, יצחק פועל למימוש ההבטחה: הוא לא יורד מצרימה אלא נשאר בארץ פלשתים, "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר" (ו), שם הוא מתחיל לממש את הבטחת ה' על ידי זריעה בארץ (יב–יג):

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד.

הצלחתו בהפיכת השממה לארץ זרועה ומיושבת מעלה על יצחק את קנאת הפלשתים. יצחק מגורש מארצם, אך גם במקומו החדש הוא נגרר לסדרה של מאבקים על הבארות ועל הארץ שנתפסה על ידו. על בשרו לומד יצחק כי מימוש ברכת הארץ מצריך עמידה במאבקים קשים ואחיזה עיקשת באדמתה.

סוף דבר יוצא יצחק וידו על העליונה. משלחת נכבדים בראשות מלך פלשתים באה למעונו ומבקשת לכרות עמו ברית: "תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ" (כח). נסיבות בואם של אבימלך ופמלייתו אל יצחק ובקשתם כי "נִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה" (כח–כט) מתמיהות. ממה פוחדים אבימלך ושריו? איזו רעה עלול יצחק לעשות עימם?

איור: מנחם הלברשטט

צבאו של עשו

האברבנאל הסביר כי שרי פלשתים חששו מהשתלטות כלכלית של יצחק על ארצם. הרד"ק פירש ש"היכולת בידו לעשות עמהם רעה כי אנשי באר שבע היו עוזרים אותו" (כט), ואילו הרמב"ן (לפס' כט) כתב שהיה ליצחק גדוד עבדים מלומדי מלחמה, כשם שהיו לאביו בשעת מלחמת ארבעת המלכים.

ייתכן שפירושו של הרמב"ן מעלה אפשרות נוספת, ולפיה הגדוד המדובר הוא גדודו של עשו (המתואר בפרק לב, ז: "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"), שהלך ונבנה באותם הימים. נאמנותו המוחלטת של עשו לאביו, הקפדתו במצוות כיבוד אב והיותו איש שדה (כה, כז) המלווה את כיבושיו החקלאיים של יצחק אביו ומתעמת עבורו עם הפלשתים גוזלי בארותיו הטילו מורא על הפלשתים. מסתבר כי התנהלותו של עשו עם אויביו הייתה רחוקה מהעדינות שבה נהג יצחק אביו עם הפלשתים ולכן הם פונים ליצחק בבקשה כי יכרות עימם ברית. כריתת הברית מלמדת על הכרתם בבעלותו על הארץ ובלגיטימיות של אחיזתו בה. בכך מתחילה להתגשם הבטחת ה'.

לא מן הנמנע שהשותפות שנרקמה בשנים אלה בין יצחק לעשו, בכיבוש הארץ והפרחת שממותיה, הביאה את יצחק לחשוב שתכונותיו של עשו יאפשרו לו להמשיך ולהחזיק בארץ.

יהודה קיל, בפירושו לספר בראשית (דעת מקרא כז, כח), מעלה את ההשערה כי הברכה שהועיד יצחק לעשו היא ברכת הארץ. נבחן את הברכה: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ–לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" (כז, כח–כט). בברכה זו מעניק יצחק למתברך את השלטון. מסתבר כי כוונתו לשלטון בארץ ה', שעליה נכרתה הברית עם אברהם. יצחק היושב בארץ הנגב מעוטת המשקעים תולה את הברכה בטל ולא בגשם, אבל כוונתו לארץ שברכתה תלויה בברכה היורדת מן השמים, כארץ כנען המושקית בגשם וטל (בניגוד למצרים המושקית במימי הנהר). גם משמני הארץ המוזכרים בה הם שפע הברכה של ארץ ישראל. יצחק מועיד את הארץ לבן שיוכל להחזיק בה.

שליט אחד בארץ

אלא שבסופו של דבר הגיעה ברכת הארץ ליעקב. תגובת עשו קשה: "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי" (כז, לד). אולם יצחק מסרב. שלוש פעמים מפציר עשו ביצחק לברכו, ויצחק חוזר על סירובו. מדוע לא יכול יצחק להעניק גם לעשו את טל השמים ומשמני הארץ, רוב דגן ותירוש?

התשובה לכך היא שהיות שהברכה המיועדת היא ברכת הארץ, והטוב המובטח בה הוא טוב ארץ ישראל, יצחק לא יכול לשוב ולתת את הארץ לעשו לאחר שנתנה ליעקב. אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. נזכור: יצחק אשרר את הברכה לאחר שהתגלה שנתנה ליעקב: "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (לג).

עשו מגיב בבכי: "וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (לח). לקול בכיו של בנו, מברך יצחק את עשו, ומתנה את התקיימות הברכה בארץ אחרת: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד [=תלך אל ארץ אחרת] וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (כז, לט–מ). כל עוד יישאר עשו בארץ כנען הוא יהיה משועבד לאחיו, אולם אם ילך אל ארץ אחרת, תתקיים בה ברכתו השנייה של יצחק לעשו. עשו שמע וקיבל: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו… וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו… וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (לו, ו–ח).

כעת, משוויתר עשו על הארץ, חוזר יצחק ומעניק בפעם השנייה את ברכת הארץ שהובטחה לאברהם ליעקב בנו (כח, ג–ד):

וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.

הרב ד"ר אוריאל טויטו הוא ראש תוכנית המצוינות ומרצה לתנ"ך במכללת אורות ישראל

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"ח מרחשוון תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 בנובמבר 2017, ב-גיליון תולדות תשע"ח - 1058 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: