הסיפור על מפגש יצחק ורבקה נראה שולי במבט ראשון, אבל מסתבר שהוא מהווה השלמה לתהליך התקבלותה של רבקה לבית אברהם

סיפור קצר בשולי הדרמה הגדולה של בחירת רבקה בידי עבד אברהם מתאר את פגישתם המקרית (והראשונה) של יצחק ורבקה. לאחר צעידה ממושכת הגיעה שיירת הגמלים אל קרבת העיר חברון. יצחק, שהיה בדרכו מבאר לחי רואי אל בית אביו שבחברון, הזדמן לאותו מקום, ראה מרחוק את הגמלים ושיער שאלה הם גמלי אביו הנושאים את כלתו. הוא ירד מן הדרך ופנה לעברם. תגובת רבקה למראהו של יצחק הצועד לעברם מפתיעה: "וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל". מדוע נפלה רבקה מעל הגמל? מה ראתה התורה להתעכב על פרט שולי זה?

פחד מפני המתפלל

ראב"ע (בראשית כד, סד) מעלה את האפשרות שקודם שנפלה מן הגמל, שאלה רבקה את העבד "מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ". משהבינה שהוא חתנה, נפלה מעל הגמל. לדבריו, המסופר בפסוק ס"ה קדם למסופר בפסוק ס"ד, וכך הוא אם כן סדר האירועים: "(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק (סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד: הוּא אֲדֹנִי. (סד) וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל [כדי להשתחוות ליצחק; ראב"ע] וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס". אלא שאם כך, מה ראתה התורה לשנות את סדר הכתובים ( כך מקשה הרמב"ן)?

הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" הלך בעקבות חז"ל (בראשית רבה ס, יד–טו) ופירש שיצחק עמד בשדה בתפילה, "ובעודו עומד ומתפלל והיה אז כמלאך א–לוהים נורא מאוד… וראתה ידיו שטוחות בתפילה, על כן נבעתה מאוד, ותפל מעל הגמל, מרוב פחד ואימה". חז"ל פירשו את יציאתו של יצחק לשוח בשדה כיציאה לתפילה. "לשוח, לשון תפילה" (רש"י, סג), כמו "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהלים קב, א). אולי ניתן למצוא סימוכין לפירושם בהזכרת באר לחי רואי. ליד באר זו התגלה המלאך אל הגר (טז, יד) ומסתבר כי הבאר הפכה למקום תפילה בעקבות התגלות זו. הליכת יצחק לבאר זו אולי רומזת למושא תפילתו. הבאר היא מקום המתאים למציאת אישה וייתכן שיצחק יצא להתפלל על הצלחת העבד להביא לו אישה ראויה. הקב"ה נענה לתפילתו ומיד הזמין את שיירת הגמלים הנושאים את כלתו.

נשוב אל רבקה. על פי הנצי"ב, הפער העצום שבין יצחק המתפלל לבין רבקה הרכובה על הגמל היה כה גדול, עד שרבקה הבינה "שאינה ראויה להיות לו לאישה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד, ולא הייתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב אשר בהיות להם איזה קפידה לא בושו לדבר לפניהם, מה שאין כן רבקה". כמובן שזימון זה לא היה מקרי, אלא מנפלאות ההשגחה, כדי שרבקה לא תעז לומר ליצחק שטעה בבחירתו לברך את עשו, "ויגיעו הברכות ליעקב דווקא באופן כזה" (שם, וראה ב"הרחב דבר" על כז, אות א, בהסבר "מה שבא ההשגחה שיגיע ברכה זו ליעקב בערמה").

מילוי הדרישות

בשיפולי גלימתו של הנצי"ב נציע הסבר נוסף. שתי תכונות נדרשות כדי להצטרף אל בית אברהם: חסד וצניעות. את סירובו של אברהם להשיא לבנו אישה מבנות כנען תלו מפרשים רבים בחוסר הצניעות המופלגת של בנות כנען. "כְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא יח, ג) – "על העריות שהיו הכנענים בהם רעים וחטאים" (רמב"ן, שם). ישנו קשר הדוק בין צניעות ובין חסד. הגאה, הבוטח בעצמו, אינו גומל חסדים ולא שומע צעקת אביונים. "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (יחזקאל טז, מט). אולם הצניעות פותחת את הלב למצוקת האחר: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ–לֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח). ייתכן שהסיפור על מפגש יצחק ורבקה בא להשלים את החסר בתהליך בחירת רבקה. על חסדיה של רבקה למדנו בסיפור הקודם, עת השקתה את האיש הזר ועשרת גמליו. כעת יתאר הכתוב את מעלת צניעותה, שכן רק בשילוב החסד עם הצניעות היא הופכת לראויה ליצחק.

הכתוב מתאר באותה לשון את המבטים של יצחק ושל רבקה, וייתכן שרצה שנשווה ביניהם: "וַיִּשָּׂא [יצחק] עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים – וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק" (סג–סד). מרחוק יצחק רואה את שיירת הגמלים. בצניעותו, עיניו מתמקדות בגמלים ולא באישה היפה הרוכבת עליהם. מנגד, היא, בצניעותה, נופלת מעל הגמל. הרכיבה על הגמל מחייבת ישיבה שאינה צנועה, כדי לאפשר אחיזה מיטבית ויציבה. בהיותה בדרך נאלצה רבקה לשבת על הגמל כדרך הגברים, אולם כשמתקרב לשיירה איש זר, רבקה נופלת, כלומר "הטתה עצמה לצד אחד להסב פניה ממנו" (רמב"ן, סד). משהתברר לה שההולך לקראתם הוא חתנה היא מוסיפה צניעות על צניעותה ומכסה את פניה בצעיף.

ליצחק לא נותר אלא לפנות אל העבד, וזה סיפר לו על חסדה של רבקה: "וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה" (סד). הצניעות והחסד שבו את לבבו, ומיד "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (סז). סדרת הפעלים הרצופים מלמדים על זריזותו של יצחק. רושם המפגש הראשון מדריך את פעולותיו עד לאהבתו אותה.

הרב ד"ר אוריאל טויטו הוא ראש תוכנית המצוינות ומרצה לתנ"ך במכללת אורות ישראל

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, כ"א מרחשוון תשע"ח