מדוושים לבית הכנסת | אליהו בירנבוים

 

האם ליהודי שגר רחוק מבית הכנסת מותר לנסוע לתפילה בשבת באופניים? על מחלוקת הפוסקים בסוגיה ועל הצורך המיוחד שגרם לבן איש חי להתיר את הדבר

לאחרונה שבתי מביקור בצפון אמריקה: ניו יורק, ניו ג'רזי ומיאמי. בקהילות אלו צדה את עיני תופעה מעניינת. חלק מחברי הקהילות הספרדיות ובעיקר החלביות מגיע לבית הכנסת בשבת באופניים. אין הכוונה לציבור מסורתי או לא דתי אשר ממילא היה מגיע ברכב לבית הכנסת, ובחר באופניים מטעמים של שמירה על כושר ובריאות, אלא לאנשים דתיים השומרים שבת כהלכתה ורוכבים על אופניים כאשר כיפה לראשם וטלית על לבושם. אמנם זו לא תופעה גורפת, אבל היא בהחלט משמעותית בנוף של הקהילות. חברים רבים שפגשתי בארצות הברית סיפרו לי שנושא זה הפך להיות אחד הנושאים המרכזיים שעליו דנים יהודים בקהילות שונות.

תהליכי אורבניזציה ופיתוח ערים ומעבר מכפרים לערים ומשכונות ישנות לחדשות יוצרים קושי אמיתי להגיע לבתי הכנסת בשבת ולקיים מניינים. המרחק בין אזורי המגורים של היהודים לבין בתי כנסת והרצון לשמור על קהילה יהודית פעילה ועל תפילה בציבור הביאו את הפוסקים מאז פיתוח התחבורה הציבורית במאה ה–19 לדון באפשרויות שונות כיצד לנוע מביתו הפרטי של היהודי לבית הכנסת הציבורי אף בשבת ומועד כדי להמשיך לקיים חיים יהודיים.

הדיונים בפוסקים לא מתייחסים לנסיעה ברכב פרטי בשבת אלא לנסיעה בתחבורה ציבורית ובאופניים. האם אפשר לנסוע במוסקבה לבית הכנסת ברכבת בשבת? האם אפשר לנסוע בבומביי ובכלכותה בריקשה לבית הכנסת לתפילה ולסעודה? האם אנשים מבוגרים ובעלי מוגבלויות יכולים לנסוע ברכב לבית הכנסת על ידי נהג לא יהודי כדי לא להישאר לבדם בבית בשבת? האם מותר לקהילה יהודית לארגן "אוטובוס שבת" עם נהג נוכרי כדי לאסוף  אנשים בעיר ולקיים מניין בשבת? האם אפשר בקהילות אירופה להשתמש בטראם/מטרו (רכבת חשמלית) בשבת  כדי להגיע לבית הכנסת? ובכלל זאת: האם אפשר לרכוב על אופניים בשבת כדי להגיע למקום תפילה?

לא עצם הפעילות אסורה, אלא התוצאה שעשויה להיוולד ממנה.
רוכב אופניים בירושלים
צילום: אי.פי.איי

תחבורה לצורך יהדות

במשך אלפי שנים, בעת העתיקה ובימי הביניים, החיים היהודים התרכזו בתוך הגטו או מסביב לקהילה ולבית הכנסת. הרבעים היהודיים נבנו בדרך כלל מסביב לבית הכנסת כך שיהודים יוכלו להגיע בשבת ברגל לתפילות שבת. אולם בעת החדשה פרצו היהודים את חומות הגטו הפיזי או הרוחני ורובו של העם היהודי לא רואה עוד בבית הכנסת את מרכז חייו היהודיים. יהודים החלו לבחור היכן לגור והתרחקו מבית הכנסת. כך החל גם תהליך של התפוררות הקהילה היהודית הקלאסית.

באופן כללי מוסכם על הפוסקים האחרונים (הרב וולדנברג, הרב עובדיה הדאיה, הרב נויברט, הרב עובדיה יוסף ואחרים) לאסור שימוש באופניים בשבת מטעמים שונים. הסיבות לאיסור רכיבה על אופניים מתחלקות לשלוש קבוצות. יש פוסקים האוסרים מחשש שמא יצא מחוץ לתחום שבת או יעבור מרשות לרשות בשבת. אחרים חוששים לתיקון כלי, שמא תארע תקלה באופניים ויהיה צורך לתקנם בשבת, מה שעלול להביא לעברה על איסור מדאורייתא.

אולם רוב הפוסקים סבורים שהבעיה היא אחרת, והיא קשורה ל"עובדין דחול" – כלומר פעולות הפוגעות בקדושת השבת ובמנוחתה, שכן השבת צריכה להיות שונה ומובדלת מימי החול בכל דרכיה. בין כה ובין כה, לפי כל ההסברים שמנינו לא עצם הפעילות של הרכיבה על האופניים היא האסורה, אלא התוצאה שעשויה להיוולד מהרכיבה.

יש לציין שהחששות שהעלו הפוסקים ביחס לאופניים רגילים לא מתייחסים לתלת–אופן שאין בו שרשרת והגלגלים הם מלאים ולא מתנפחים, וכן לא לגלגיליות (שמירת שבת כהלכתה פרק ט"ז ס' י"ח). עוד יש להדגיש שגם אם לפי רוב הפוסקים רכיבה באופניים אינה מותרת בשבת, עדיין יש פער גדול ברמת האיסורים בין נהיגה ברכב בשבת לרכיבה על אופניים. הלכך, בשעת הדחק ובנסיבות מיוחדות יש לשאול רב ופוסק.

הראשון שהתייחס לשאלת השימוש באופניים בשבת היה הבן איש חי (שו"ת רב פעלים חלק א, אורח חיים סימן כה), אשר התיר ליהודים בקהילת בומביי בהודו לרכוב על אופניים בשבת במקום שיש עירוב, ולצורך מצווה אף במקום שאין בו עירוב. עמדה זו היא כמעט יחידאית ולא התקבלה על רוב הפוסקים, אבל ללא ספק היא מלמדת על התמודדות עם בעיות השעה והדור בתקופתו וכן על פסיקה אמיצה ומשמעותית ליהודי בומביי אשר ככל הנראה היו זקוקים להיתר זה לקיום החיים היהודיים שלהם בשבת.

אכן, ידוע לנו מעדויות שהיהודים הבגדדים בהודו נהגו על פי פסק זה וככל הנראה עד היום קהילות סוריות סומכות על אותו הפסק. אחד הנימוקים החשובים של הבן איש חי הוא שאין לגזור גזרות חדשות מדעתנו ולפיכך אין לאסור שימוש באופניים בשבת מפאת איסורים שעשויים להתפתח מכך.

גם בשו"ת מהרש"ג מאת רבי שמעון גרינפלד, שהיה אחד מגדולי המשיבים בהונגריה בתקופתו, נכתב "שאין האיסור ברור כי על פי הסברא לא ידעתי מאי עובדא דחול שייך בזה וגם אין לנו לחדש גזרות ואיסורים מדעתנו".

עובדין דקודש

כמובן, דבריו המחודשים של הבן איש חי עוררו דיונים רבים. הרב עובדיה הדאיה אף טען שהבן איש חי חזר בו לאחר שהכיר בטיבם של האופניים (ישכיל עבדי ח"ג, או"ח יב). הרב עובדיה יוסף כתב שאין לטיעון זה יסוד, שכן הבן איש חי ביסס את היתרו על יסוד הכלל שאין לגזור גזרות מדעתנו, וכלל זה לא משתנה. כמו כן ברור מתוך תשובתו של הבן איש חי שהוא ראה אופניים בבגדד.

בעקבות הפיזור של היהודים בשכונות שונות ומרוחקות, יותר ויותר אנשים אינם גרים במרחק הליכה מבתי הכנסת ומהמשפחות שלהם. רכיבה על אופניים כדי להגיע לבית כנסת עשויה להיות עבורם פתרון אמיתי כדי להתקשר עם הקהילה ועם המשפחה, עם בית הכנסת ועם יהדותם. ללמדנו ששאלת השימוש באופניים בשבת היא לא רק שאלה בקשר לאופניים אלא שאלה ביחס למציאת דרכים לאפשר ליותר ויותר יהודים להגיע לבית הכנסת ולקהילה בשבת.

בשבת האחרונה התארחתי במיאמי בבית של משפחה יקרה שבה האישה שומרת מצוות והבעל מסורתי. בית הכנסת הקרוב אליהם נמצא במרחק של כחצי שעה הליכה. הם שומרים שבת בבית אבל הבעל לא הולך לבית הכנסת וממילא גם ילדיו אינם הולכים לבית בכנסת בשבת. הוא טען בפניי שהוא לא יכול ללכת בחום ובלחות של מיאמי לבית הכנסת, אבל אם היה מותר לו לנסוע באופניים הוא היה משתתף בתפילה בבית כנסת בכל שבת. מכאן אתה למד שלעיתים השימוש באופניים בשבת הופך מ"עובדין דחול" ל"עובדין דקודש", ואולי לכך התכוון הבן איש חי.

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, י"ד מרחשוון תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-6 בנובמבר 2017,ב-גיליון וירא תשע"ח -1056, רב עולמי / אליהו בירנבוים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: