נפלאות החיים | שלום רוזנברג

 

פרופ' אנטוני פלו שלל במשך שנים כל אמונה דתית – אך בשלב מסוים בחייו הגיע לכך דרך התבוננות בעולם ובטבע

עוד לפני שהגעתי לתיכון התחלתי להתעניין בקונפליקטים שבין חכמי התורה ועמדות המדענים על בריאת העולם ובייחוד על יצירת האדם. הבעיה היא שהספר הרציני ביותר שהיה לי אז היה מילון מצויר לילדים…

אך גם זו לטובה. עברו שנים, וענייני בקונפליקטים אלה גדל. כמובן שאת המשמעות האמיתית של הקונפליקטים הבנתי רק בימי האוניברסיטה. על הדרוויניזם שמעתי כבר אז רבות, ועם זאת לא יכולתי ולא רציתי למחוק את הקב"ה מהבריאה, ועד מהרה הבנתי שכדי שאוכל להעלות ביקורת כנגד הדעות הנידונות, שאותן שאפתי לדחות, הייתי חייב ללמוד את כל החכמות הנוגעות בסוגיה. חלמתי שעם הסטודנטים הדתיים המועטים הנוספים אוכל ליצור חוג שבו כל אחד יתרום קצת מעולמו המדעי, אבל נשארתי בודד במשימה. בכל זאת השתדלתי לקרוא מה שיכולתי ודמותו של הרמב"ם עמדה מול עיניי ונתנה לי כוח לכך בגישתו הפתוחה יותר לעולם המדעי. עם זכרו של אחד הפרקים שבהם התלבטתי, מבקש אני לפתוח את רשימתי.

חיים במעבדה

תלמידי האוניברסיטה שהתעניינו בפוליטיקה התפלגו לשני כיוונים: פשיסטים ומרקסיסטים. רק חלק קטן מאיתנו, הסטודנטים של אז, היינו ציונים, שחיפשו כמובן כיוון אחר. המרקסיזם לא היה רק עמדה פוליטית אלא גם פילוסופיה שהשפיעה לא מעט גם על שאלת הופעת החיים. אכן, אחד המדענים הסובייטים, אלכסנדר אופרין, וממשיכי דרכו האמריקאים, הצליחו לפתח דרך שלדעתם הייתה המפתח להבנת הופעת החיים. השימוש בפועל במפתח היה נראה עדיין רחוק, אבל הדרך הייתה לכאורה ברורה. ואכן, מדענים אלה, תוך ניסויים רבים, הצליחו לסנתז חומרים המאפיינים את אבני הבניין היסודיות של החיים, וזאת בעזרת אור, חום וחשמל.

בעקבות ההצלחה הכריזו המדענים שדרך זאת מאפשרת ליצור חומרים בסיסיים של החיים ומתוך כך גם חיים ממש בתהליך של אבולוציה כימית. ההמשך היה ברור: על פי האבולוציה, החיים נתונים בידי העיקרון הכול–יכול – הברירה הטבעית. התחרות בין מולקולות החיים והמשך התפתחותן הם שייצרו את מגוון המינים הקיים כיום. סוף דבר: בכל ספר שקראתי היה העתיד ברור, והוא דרש ממני להשתתף באמונתו. והיום, בניי ותלמידיי כבר מתחילים לדבר בשפה שונה ולמזלכם אתם כבר קצת פטורים מכך. כמובן אותו אלכסנדר אופרין שבעקבות ניסוייו אלו נחשב בזמנו לאוטוריטה כבר נשכח שמו, ואני הוא אולי בין היחידים הזוכר אותו.

מאתיאיסט לתיאיסט

עברו שנים. לספריות רבות היתוספו תחכומים מוצלחים (לכאורה). ולמרות הכול, הוויכוחים לא תמו, מפני שהמאמינים ה"פרימיטיביים" (כמוני) לא פסו מן הארץ. ברור ידו של מי הייתה על העליונה. עדיין נוכל למצוא עדויות לוויכוחים אלה ביו–טיוב. בחרתי בוויכוחים שבהם השתתף פילוסוף אנגלי חשוב, פרופ' אנטוני פלו. במשך שנים רבות ביטא פלו את העמדה ששללה כל אמונה דתית, והוא הרבה להתפלמס בעניין זה (ראה שוב–YouTube).

והנה, בשלב מסוים בחייו הפך פלו את דעתו, דעה שהציג בספר נוסף.

בפרסומת הספר כותרת צפויה: "There is no God" כאשר המילה no מקושקשת ומחליפה אותה האות a, There is a God. מן הראוי להדגיש שבשנים האחרונות של חייו, שנות האמונה בא–לוהים, הוא התווכח עם אנשים שהביאו כנגדו טענות בעד האתיאיזם, שהם למדו בספריו הקודמים, והסביר את השינוי בעמדתו. מבלי להיכנס לפרטים, אומר שהתופעה של החיים היא הרבה יותר מפליאה מכפי שאנו מסוגלים לחשוב. ההסתכלות על העולם מאפשרת, ובעצם מחייבת אותנו, לראות את התכנון המופלא שבטבע, שבא לידי ביטוי בסיבוכים שביצירת החיים. סיבוכים אלה באים לידי ביטוי למשל בעובדה שבמקרים רבים מה שאנו רואים באדם הינו תוצאה של עבודה משותפת של גֶנים ומנגנונים שונים שרק שכל א–לוהי, מופלא ובעל כושר יצירה עצום, מסוגל היה לתכנן.

לא דרך הפילוסופיה

אדגיש פרט אחד הנראה לי חשוב. פלו לא הזדהה עם שום דת קונקרטית, אך האמין בקיומו של א–ל אחד בורא שמים וארץ. לעמדה זאת אנו מתייחסים בפילוסופיה במושג תיאיזם. זאת עמדתו של מי שמקבל את הפעילות הא–לוהית של העולם אך לא בהכרח את גילוי השכינה לאדם. גם בגלל זה הוא מייצג תופעה מיוחדת שאפשרה לי להזדהות איתו עוד יותר. פלו הגיע לא–לוהים לא דרך הפילוסופיה אלא דרך התבוננות בשלושה צירים של תפיסתנו את העולם ואת הטבע:

[1] קיומם של חוקי הטבע והעובדה שהטבע נשמע לחוקים אלה מהווים פלא. כיצד זכינו למכלול חוקים שהביאו גזים חסרי משמעות להוליד חיים, תודעה ואינטליגנציה?

[2] כדי לאפשר את קיום העולם, קל וחומר החיים, לא מספיק אוסף של חוקים אלא נדרש שאלו יהיו מותאמים האחד עם השני באופן הדוק ביותר, כך שהעולם והחיים יוכלו להתקיים. ההסבר לכך הוא נפלא וכמה שורות לא תספקנה. ארשה לעצמי להביא מודל כדי שנבין קצת. משל למה הדבר דומה? לתזמורת. כדי לנגן קונצרט אני זקוק לנגנים, לדפי המוסיקה, לכלים, וכמובן למנצח על התזמורת.

[3] התנאים הקודמים שמנינו לקיום החיים הינם הכרחיים אך לא מספיקים. הדוגמה הבולטת בה הגיעה היצירתיות שבעולם החי לשיאה: שפת הדנ"א – השפה הביולוגית המקודדת את החיים כולם. ופלו מעיר, לדעתי עם יותר מקורטוב של לעג, שזו גם השפה שבה כתובות ההוראות לשימוש בשפה הזאת. וראוי שנשמור קורטוב מטיעון חשוב זה להזדמנויות אחרות.

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, ל' תשרי תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-23 באוקטובר 2017,ב-גיליון נח תשע"ח - 1054, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: