הלב זורח כאתרוג | אבישי מזרחי    

 

בניגוד לפסח ולשבועות, וכהשלמה לימי הדין, מגיע חג הסוכות ומזכיר לא את ניסיו של הבורא או את חטאיו של האדם, אלא דווקא את זכויותינו, המביאות אותנו לשמחה שלמה

לפעמים נוצר הרושם כי חג הסוכות מחוויר מעט אל מול הרגלים המקבילים. בפסח יצאנו מבית עבדים ונהיינו לעם באותות ומופתים, בכוח גדול וביד חזקה. בשבועות קיבלנו תורה, בקולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד. אלו שני אירועים ששינו לבלי הכר את העם הנצחי הזה ועיצבו את קיומו הפיזי והרוחני. ובסוכות? מה קרה בסוכות שפתאום יצאנו לחגוג? אילו סדרי בראשית השתנו? איזו מהפכה עבר עם ישראל? מהי בשורתו ומהו עניינו של חג הסוכות בין שלושת הרגלים?

גם בין חגי תשרי נשאלת שאלת מהותו של סוכות בעוצמה דומה. שהרי חג הסוכות חותם לא רק את מעגל הרגלים אלא גם את מעגל חגי תשרי והקשר לשני ימי הדין נראה קלוש משהו. מה בין ראש השנה ויום הכיפורים אפופי ההוד והאימה לימי השמחה בסוכות?

בצום יום הכיפורים, עת נחתם דיננו, עמדנו מול אדון הסליחות והִכינו על חטא שוב ושוב. אשמנו, בגדנו, גזלנו, על חטא שחטאנו ועל חטאים שחטאנו. האגרוף הכה על החזה והלב התבקע מבושה וכאב. אמנם בניגוד לכל משפט אזרחי אחר לא ניסינו לרגע לספר על עצמנו גם משהו טוב. בכל זאת, אם ישמע אדון–כול גם על המצוות שעשינו במרוצת השנה, על החסד וכיבוד ההורים, על תורה ותפילה, על ששמרנו מצוותיו והקפדנו על קלות וחמורות, אולי ירחם. מדוע לא הצגנו לפניו גם את זכויותינו? שופט בשר ודם ודאי היה מתרשם מעשייתנו הברוכה ובטיעונים לעונש היה ממתיק את גזר הדין. מדוע לא תיקנו חכמים לספר את מעשינו הטובים? מדוע לא לומר גם אהבנו, ברכנו, גאלנו, דיברנו טוב, העלינו תרומה, ויתרנו, זכרנו, חיבקנו, ועוד ועוד?

דומה כי פענוח סוד הסוכות ישפוך אור על בחירתו כחותם שני מעגלי החגים. בפסוק קצר וחתום "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" נחבאים רזי החג השמח והמיוחד הזה.

סוכות הוא החג שלנו. שוק ארבעת המינים בירושלים, 2015
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

מזכירים את הטוב

מה היו הסוכות שבהן הושיב א–לוהים את עמו? האם היו אלה ענני כבוד או סוכות ממש? בכך, כידוע, נחלקו התנאים (בבלי סוכה יא ע"ב). הפרשן רבנו בחיי בן אשר (על ויקרא כג, מג) הסביר את הדעה שהיו אלה סוכות ממש בפרשנות מרתקת ומקורית:

דעת האומר סוכות ממש עשו להם, מפני זה נצטווינו לעשות סוכות דוגמתןכדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוות הסוכה גודל מעלתן של ישראל במדבר. שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא, אשר אין בטבע האדם לחיות בו, והוא שהעיד הכתוב ארץ ציה ושממה, לא מקום זרע ותאנה וגפן.

לדבריו, לדעת האומר סוכות ממש, מצוות סוכה לא נועדה רק להזכיר את חסדי ה' על ישראל אלא את מסירות נפשו של העם במהלך המסע במדבר. הסוכה מזכירה כיצד צעדו אבותינו – עם כל הקושי שבדבר – במקום צייה וצלמוות, והכול מתוך נאמנות לא–לוהים.

מבחינה זו, ייתכן שחג הסוכות בא להשלים את החלק שהיה כה חסר בדין של הימים הנוראים. זהו שלב הטיעונים מטעם הסנגוריה הציבורית. בסוכות אנו מזכירים לריבונו של עולם את אהבת כלולותינו, את לכתנו אחריו במדבר בארץ לא זרועה. אחרי שהודינו לו בשיר והלל על צאתנו ממצרים (פסח) ועל שנתן לנו תורתו (שבועות) אנו מזכירים לו שגם אנחנו עמדנו בתנאי ההתקשרות, גם אנחנו התמסרנו אליו עד אין קץ . איננו רק "בכייני לבבות רצוצים ומבקשי סליחות ומחילות בימים נוראים מאוד". אנחנו גם ואולי בעיקר יכולים לעמוד בגאון, זקופים כלולב, ולספר ששילמנו ועודנו משלמים מחיר כבד על אהבתנו אליו.

אֹֽם אֲנִֽי חוֹמָֽהבָּרָֽה כַּֽחַמָּֽהגּוֹלָֽה וְסוּרָֽה.

דָּֽמְתָֽה לְתָמָֽר.

הַֽהֲרוּגָֽה עָלֶֽיךָוְנֶֽחֱשֶֽׁבֶת כְּצֹֽאן טִבְחָֽהזְרוּיָֽה בֵּֽין מַכְעִיסֶֽיהָ.

חֲבוּקָֽה וּדְבוּקָֽה בָּֽךְ.

טוֹעֶֽנֶת עֻלָּךְיְחִידָֽה לְיַֽחֲדָֽךְכְּבוּשָֽׁה בַגּוֹלָֽה.

לוֹמֶֽדֶת יִרְאָתָֽךְ.

מְרֽוּטַת לֶֽחִינְתוּנָֽה לְמַכִּֽיםסוֹבֶֽלֶת סִבְלָֽךְעֲנִיָּֽה סֽוֹעֲרָֽה.

הוֹשַׁע נָא.

בסוכות אנו מבקשים לספר את גודל מעלתנו ואת האהבה היוקדת שבוערת בנו. אנחנו מרשים לעצמנו לטפוח עצמאית על השכם ואולי בשל כך אנחנו גם מכרכרים בכל עוז בחג הסוכות ומוצפים בשמחה. הלב מתרחב וזורח כאתרוג זהוב ומהודר. בסוכות אנחנו מבקשים לנער את אבק הדרכים והחטאים, הנפילות והכישלונות, לדבר על הטוב בפשטות ולשמוח במי שאנחנו, ויותר מזה – בחיבור העמוק האוהב, השלו והבטוח שיש לנו עם ידיד נפשנו ואהובנו לעד, משוש חיינו וגעגועינו.

דגש על השמחה

התנ"ך מוצף בשמחה. פסוקים אין קץ על שמחה מקשטים כמעט כל ספר בין עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, אך דווקא בארבעת החומשים שניתנו מפי הגבורה: בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר, מוזכרת השמחה רק ארבע פעמים. אזכור אחד בלבד לכל חומש. לעומתם, במשנה תורה, הוא ספר דברים, נאומו המכונן של משה רבנו ובעצם הספר ה"אנושי" היחיד בתורה, מוזכרת השמחה 12 פעמים, כמניין שבטי ישראל.

שמחת הסוכות מוזכרת בספר ויקרא בפעם היחידה בארבעת החומשים כציווי: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' א–להיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ). ציווי זה מוזכר שוב בהדגשה יתרה בספר דברים (טז, יד–טו):

ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח.

שמחה היא תולדה של עשייה וסיפוק מעמל ועבודה קשה. שמחת האדם במעשיו גדולה מן השמחה ממתנות שמים: "וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו" (קהלת ג, כב).

סוכות הוא החג שלנו. הוא פרי ידנו ועמלנו, מסירותנו והשקעתנו. סוכות מציף את שמחת החקלאי שאוסף את פירותיו וקוצר ברינה את אלומותיו והוא גם ביטוי עמוק לקשר עם ריבון העולם, קשר שנולד בדם, יזע ודמעות. סוכות מציף את ה"איתערותא דלתתא", נותן במה לחלק האנושי בקשר המופלא הזה של אדם וא–לוהים, ודווקא בשל כך השמחה היא טבעית לו כל כך והיא שייכת בו יותר מבכל חג אחר.

אבישי מזרחי הוא מנהל חטיבת הביניים אמי"ת בראילן בנתניה

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, י"ד תשרי תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוקטובר 2017, ב-גיליון סוכות תשע"ח - 1052 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: