אתגר שמחת הפרט | אברהם ורות וולפיש  

 

מבחינות רבות ספר קהלת נראה כמערער על הרעיונות הבסיסיים ביותר של חג הסוכות. האמנם מדובר בשני כתובים המכחישים זה את זה? לא בהכרח

אין כמו חג הסוכות להוציא אותנו מחיי השגרה – "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי" (בבלי סוכה ב ע"א), ואילו מגילת קהלת, הנקראת בשבת חול המועד, מוציאה אותנו משגרת החג עצמו. תוך כדי נענועי ארבעת המינים בשמחה ובהלל לפני ה' והריקודים הסוערים של שמחת בית השואבה, מהדהד ההרהור המצמית של קהלת, "ולשמחה מה זה עשה" (ב, ב).

יש שהציעו שערעור זה על ערך השמחה הוא הסיבה שבשלה נבחרה מגילה זו לקריאה בחג, על–מנת למתן מעט את השמחה הסוחפת של "זמן שמחתנו" (מגן אברהם, אורח חיים תצ ס"ק ח). אכן, יש בקהלת גם פסוקים המשבחים את השמחה ("אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו"; ב, כב), ואם לא מדובר בלבטים ותהפוכות בתפיסתו, אפשר שקהלת מחלק בין השמחה החיובית לשלילית. אך מלבד ההתנגשות בין קהלת לבין חג הסוכות בעניין השמחה, המגילה קוראת תיגר על הרעיונות הבסיסיים ביותר של החג.

איור: מנחם הלברשטט

ללא מולדת, ללא עתיד

בחג הסוכות, "חג האסיף" שחל "בתקופת השנה" (שמות לד, כב), חוגגים את הסיום המוצלח של המחזור החקלאי היוצא ונערכים בציפייה ובתפילה לשנה החקלאית הנכנסת. לעומת עונת הסתיו מלאת הסיפוק והציפייה של חג הסוכות, תיאורי עונת הסתיו הרמוזים במגילת קהלת מסמלים את המחזוריות חסרת–התכלית של הטבע ושל חיי האדם. "ושבו העבים אחר הגשם" (יב, ב) מסמל בסוף המגילה את הקדרות הסתווית של סוף החיים, ובתחילת המגילה המעגליות הבלתי–משתנה של היקום מסומלת, בין השאר, על–ידי רוח סתווית: "סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח" (א, ו).

המצוקה הקיומית של קהלת נעוצה בהתנגשות בין מעגליות החיים לבין הרצון האנושי לחיות חיים ליניאריים, נרטיב המתפתח בכיוון מסוים, שיש בו תחנות והישגים המעניקים לחיים סיפוק. אך קהלת מצהיר כי "אין יתרון תחת השמש" (ב, יא), ולכן בעולם האנושי, כמו בעולם הטבע, שולטת המעגליות: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש" (א, ט).

חג הסוכות מעוגן בתפיסה אחרת של הזמן, המייחסת לו כיוון ומשמעות. מצוות הסוכה רומזת לזמן ההיסטורי, שבו הושיב ה' את העם שנגאל ממצרים בסוכות (ויקרא כג, מג). העלייה לרגל והשמחה במקדש עם ארבעת המינים יוצרות תחנה בזמן המחברת בין האדם לארצו, לא–לוהיו ולבני עמו.

אם "אני" כאן

ללוח השנה של קהלת, לעומת זאת, אין מועדים מיוחדים השוברים את הרצף המעגלי ומחברים את האדם למציאות רחבה יותר ונשגבה יותר. קהלת מתמקד באדם הבודד, בהווה. אין לו היסטוריה, אין לו מולדת. אין הוא חווה אהבת הא–ל, סולידריות לאומית או קהילתית, ואפילו ילדיו לא משמחים אותו (ב, יח–יט). המציאות היא "הבל" (38 היקרויות), המסמן ארעיות וחוסר–ממשות. המוות הפוגש את כולם, ללא הבחנה בין צדיק ורשע, נוטל מכל משאלה ומכל מפעל את "יתרונו". במקום בני העם המאוחד, המשמחים בחג הסוכות את בני ביתם ואת הנזקקים (דברים טז, יד), רואה קהלת את עיוות הצדק (ג, טז) ואת דמעת העשוקים (ד, א). לעומת ההוויה האידילית המיוצגת בחג הסוכות, מעמיד קהלת מראה מול המציאות ומסרב לייפות אותה.

נמצא אפוא שקהלת מערער על כל המקורות שעליהם חג הסוכות משתית את השמחה: קשרי אהבה של האדם לסביבתו האנושית ולא–לוהיו, וזמן טבעי והיסטורי שיש לו כיוון ותכלית. כיצד יכולה קריאת המגילה לאור זאת להשתלב בתוך שמחת החג בלי לערער אותה?

חג הסוכות מבליט מוטיבים של שייכות לאומית החסרים במגילת קהלת, אך אין הדבר כרוך בהתעלמות ממקומו של היחיד (סוכה נג ע"ב):

אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאןהכל כאן, ואם איני כאןמי כאן. הוא היה אומר כן: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתיאני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתיאני לא אבא אל ביתך.

היחיד עולה לרגל ורוקד עם הציבור, אך איננו נבלע בתוכו. הערך של הכלל תלוי בנוכחותו של ה"אני" ורק הימצאותו במקום אהוב מוליכה את רגליו בריקוד. רק מי שחווה את נוכחות הקב"ה בביתו הפרטי יכול לעלות לבית ה' ולהתחבר לציבור. קריאת מגילת קהלת בחג הסוכות מזמינה אותנו, החוגגים את החג הכלל–ישראלי, להמשיך ולהעמיק את קו החשיבה של הלל: המשמעות והשמחה לא יכולות לבוא ממקור חיצוני, וחובה על כל אחד להביא למפגש עם ה' ועם הציבור את ה"אני" המסוגל למצוא בתוכו את מקורות השמחה העצמיים. אמנם השמחה שמצליח קהלת למצוא בחיי הפרט רחוקה מלהיות שלמה, אך חשוב שהמחפש את השמחה במסגרת הלאומית יתמודד עם אתגר שמחת הפרט שמציב בפניו קהלת.

גם למסר ה"הבל" של קהלת יש הד במצוות הסוכה. שמחת החג כרוכה בישיבה ב"דירת ארעי", החשופה לפגעי מזג האוויר והממחישה את הארעיות והפגיעות של הקיום האנושי. ההשקעה בקישוט המבנה הרעוע הזה והחן המיוחד של המגורים בו מלמדים שאין השמחה תלויה בביטחון של גג יציב וארבעה קירות חזקים. דווקא המודעות לארעיות הקיום מאפשרת לנו שמחה מיוחדת ועמוקה, בדומה לפסוקים מרובים בקהלת, המזמינים אותנו לשמוח בתוך הכאן ועכשיו. דומה שזה האתגר שמציבה בפנינו מגילת קהלת בחג הסוכות: לבחון יחד איתו את מלוא המשמעות ההרסנית של הסופיות, הארעיות והמעגליות, ומתוך כך ללמוד לשמוח ברגע הבודד ובמה שאני. את ה"אני" ששאב ממעיינות תהום החיים יביא כל אחד לבית ה' כדי לשמוח עימו ועם בני עמו.

 

אנו נפרדים בתודה מהרב ד"ר אברהם ורות וולפיש, ששיתפו אותנו ברעיונותיהם המרתקים על ספר דברים, ומקדמים בברכה את הרב ד"ר אוריאל טוויטו, ראש תוכנית המצוינות ומרצה לתנ"ך במכללת אורות ישראל, שיכתוב את טור פרשת השבוע על ספר בראשית

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, י"ד תשרי תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוקטובר 2017, ב-גיליון סוכות תשע"ח - 1052 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: