"החילונים נמצאים בתחושת מיעוט" | שירית אביטן–כהן    

 

מורים ומורות דתיים בבתי ספר חילוניים מדברים על האווירה שהשתנתה פתאום, על החשש של ההורים מעיסוק בנושאים דתיים ועל ההבדל בין לימודי יהדות כדת וכתרבות

“הדתה: השתלטות היהדות הדתית-אורתודוקסית על המרחב הציבורי תוך שבירת האיזון הנדרש שבין היהודי לדמוקרטי ועמעום מופעיה השונים והמגוונים של היהדות”. באתר האינטרנט של הפורום החילוני שקם במטרה להילחם בתופעה החדשה שחבריו יצרו והגדירו, מואשמים בין היתר המורים הדתיים המועסקים בחינוך הממלכתי בהלך הרוח החדש המוכתב לשיטתם על ידי משרד החינוך.

ספרי הלימוד, העמותות הדתיות והטקסים היהודיים עומדים במוקד הסערה החינוכית התורנית בשנה האחרונה. מעט אחרי שנרגע העיסוק בחומרי הלימוד במקצוע האזרחות והחשש מכך ששר החינוך הדתי מוביל את תלמידי ישראל להעדיף את הגדרת המדינה כ”יהודית” על פני ה”דמוקרטית”, התפנתה קבוצת הורים בחינוך הממלכתי להזהיר את ההורים מפני “הדתה”. הפעם לא מדובר רק במקצוע אחד המעורר מחלוקת בין כותלי בית הספר, כי אם באג’נדה סדורה שמכתיב לטענתם השר למנהליו ולמוריו במטרה להחזיר בתשובה שלמה תלמידים מהגן ועד לתיכון.

במפגש של תלמידים חילונים עם מורה דתי יש יתרון גדול של שבירת הסטיגמות
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

שליחות כיהודי, לא כדתי

“נראה כי המילה הדתה היא סטארט-אפ של הפורום החילוני וכתבים ב’הארץ’”, אומר תומר דנציגר (39), תושב גוש עציון, מורה בתיכון לאמנויות בבירה זו השנה השביעית ומרכז את תחומי התנ”ך והאזרחות. "אני מורה דתי בתיכון חילוני כי אני אוהב את הצבעוניות ואת הפלורליזם. יש לי תחושת שליחות במקום כמורה ומחנך. לא כאדם דתי, אלא כיהודי. אני נוהג לומר לתלמידיי, בשכבות הבוגרות ולאחר בניית אמון, שמבחינות מסוימות – אם היה ניתן למצוא מורה ללא כיפה שילמד אותם את מקצועות היהדות ייתכן שזה היה עדיף. הם היו יכולים להזדהות ביתר קלות עם הקשר של מורה חילוני ליהדות. הבעיה היא שכנראה יש מחסור במורים כאלו. מצד שני, במפגש של תלמידים חילונים עם מורה דתי יש יתרון גדול של שבירת הסטיגמות והמחיצות בין המגזרים”.

“כעובדת משרד החינוך כבר כמעט עשור, כלום לא השתנה. לא התחלנו פתאום ללמד תכנים תורניים”, מספרת נופר מלכה (30) משדרות, מורה לביולוגיה בתיכון בקיבוץ יד מרדכי. “התחושה היא שהעובדה שיש שר חינוך דתי מעלה חששות של הורים מעיסוק בנושאים הדתיים, ומתווספת לכך העובדה שבשנים האחרונות הנושא המרכזי השנתי בבתי הספר היה מדינת ישראל וירושלים. העיסוק במדינה היהודית חשף באופן ברור את התלמידים לשיח בעל גוון יותר דתי ואולי מהווה חלק מהסיבות להולדת מושג ההדתה”.

הרב ד”ר דוד קליר (52), תושב מעלות, מכהן כיום כראש בית המדרש האקדמי וכמרצה ליהדות במכללת אוהלו. גם הוא יוצא כנגד השימוש במונח החדש. “אם אצטט פסוק בתשובה שלי אלייך זה נקרא הדתה? אם אספר על השקפת עולמי שלא בצורה מיסיונרית אני מנסה להחזיר אותך בתשובה?”, הוא תוהה. “אם מישהו בא לכפות את דעותיו יש בזה הדתה, אבל זו לא הרוח בעם ישראל בכלל”.

במסלול להכשרת מורים במכללה יושבים יחד סטודנטים דתיים וחילונים ולומדים יהדות, תופעה יוצאת דופן בעולם המכללות להוראה המחולקות לדתיות וחילוניות. “הדרך שבה אנחנו מלמדים היא מרוככת ולא קנאית. אנחנו עצמנו מלמדים בהרמוניה הזו של דתיים וחילונים יחד, וכך המורה שיוצא הוא אדם יותר פתוח והוא גם מלמד בדרך כזו בסופו של דבר”, מסביר הרב קליר.

יעלי נבון (33) מירושלים היא מחנכת כיתה א’ בבית הספר הממלכתי תל”י גאולים, שבו יש תגבור לימודי יהדות. היא רואה ברכה בגיוון האנושי-רעיוני שאליו נחשפים תלמידיה. “כל מורה מביא את העולם שלו לתוך הכיתה ומעשיר את העולם התרבותי של התלמידים. זה חשוב שהם פוגשים אותנו בכיתות ומבינים שכולנו חלק מהחברה הישראלית. הפגישה של התלמידים בבית הספר עם האחר כבר פותחת אותך למגוון. הרי אנחנו לא חיים בוואקום, אנחנו מיקס ישראלי”.

גם אריאל סרי לוי (32) מירושלים, המלמד תנ”ך ומחשבת ישראל בתיכון לאמנויות בעיר, לא רואה בכך שהוא מקיים אורח חיים דתי פגיעה באורח החיים של תלמידיו. הוא בחר ללמד בחינוך החילוני דווקא בגלל החופש שמאפשר לו ללמד יהדות בדרכים שאינן מקובלות ברוב המוסדות הדתיים. “אני לא הדתי שבא להביא את האור לחילונים. לתנ”ך ולמחשבת ישראל יש מקום מרכזי בחיי ויש לי סיפוק אם התלמידים מוצאים בזה עניין או מקור השראה, בדומה למורה לספרות שמונעת מתחושת שליחות כי הספרות מעניקה לחייה משמעות. אבל השליחות שלי היא לא להחזיר את התלמידים בתשובה. אנחנו לומדים בגישת ‘היהדות כתרבות’ שאינה רואה במקורות היהדות מקור סמכות א-לוהי אלא את השפה שלנו ואת הבסיס לזהותנו”.

שר דתי ותחושת רדיפה

אמנם המונח הדתה נולד רק בתקופה האחרונה, אבל המפגש של חלק מההורים בבתי הספר הממלכתיים עם מורה דתי מעורר בהם אי נוחות וחשדנות כלפי המניעים שהביאו אותו דווקא אל בית הספר שלהם. באופן טבעי המורים המרואיינים מבקשים שלא לעורר את המתחים הפנימיים האלו מעל גבי העיתון, אך מלכה שמספרת על המפגש הראשון שלה עם התיכון בקיבוץ שופכת מעט אור על המתיחות שנמצאת מתחת לפני השטח.

“היו המון חששות של הורים כשהתחלתי ללמד כאן, לא בגלל התכנים אלא בגלל המראה שלי, כיסוי הראש והחצאית”, היא מספרת. “כבר עם פתיחת שנת הלימודים לפני שבע שנים, הורים פנו להנהלה וטענו שאני מנסה להחזיר את הילדים שלהם בתשובה או שותלת תכנים דתיים בשיעורי ביולוגיה. אבל אחרי בירור שנערך בהנהלה וגילה שלא קורה שום דבר חריג, זה נגמר ונמצא מאחורינו. היום יש כאן יותר מורים מסורתיים ובית הספר למד להכיל אותם, ועדיין ברגע שיש סממן דתי בשיעור או פעילות מתעוררת כלפינו חשדנות של מורים חילוניים בצוות”.

לדברי סרי-לוי אין מתח קבוע בינו לבין תלמידיו והנושא הדתי לא נמצא על השולחן באופן תמידי גם אם הכיפה לראשו כל הזמן ונושאי הלימוד הם יהודיים. “יש פערים בינינו כמו בין כל מורה לתלמיד ולפעמים גם הדתיות שלי עולה לדיון בשיחה, למשל כשהם שואלים איך אני מיישב את אורח החיים הדתי עם עיסוק בביקורת המקרא. אבל אני לא מבקש לקרב תלמידים לאורח החיים שלי והם לא באים לעשות אצלי שבת, כי התלמידים שלי אינם אורחים בתרבות היהודית ואני לא בעל הבית. היהדות היא שלהם ושל ההורים שלהם לא פחות משהיא שלי”.

סרי-לוי ודנציגר מבקשים להדגיש את ההבדל בין לימוד יהדות כדת ללימודהּ כתרבות. גם במשרד החינוך ניסו לא פעם במהלך השנה האחרונה לחדד את ההבדלים בין הגישות, ולהסביר כי במדינה יהודית ודמוקרטית לומדים בכיתות על התרבות היהודית ולא על מצוות והלכות.

כשמסתכלים אחורה, נראה שנקודת השבר שיצרה את הפחד מהדתה במערכת החינוך הייתה מינויו של ראש מפלגת הבית היהודי נפתלי בנט לתפקיד שר החינוך. במשך עשרות שנים בנות שירות לאומי ועמותות שונות מוזמנות לבתי הספר על ידי המנהלים ומכניסות תוכן יהודי דתי דרך הדלת הראשית. בנוסף, ספרי הלימוד לא נכתבו מחדש על ידי צוותו של בנט וברוב המקרים שבהם נמצאו פסוקים או תוכן דתי היו אלו ספרים שיצאו לאור לפני תחילת כהונתו.

“הציבור החילוני נמצא בתחושת מיעוט”, אומר דנציגר. “פה ושם בספרי הלימוד ניתן למצוא תוכן דתי אבל אין לי ספק שזה לא  הוראות של בנט, אולי רק בהיבט הפסיכולוגי. כמו הציבור הדתי לאומי שמרגיש את עצמו עד היום כמיעוט וסופר כיפות בכל מקום שהוא מגיע אליו, היום יש חילונים אידיאליסטים שמרגישים שהם מיעוט שבמיעוט. המחלוקת שלי עם הפורום החילוני היא שלדעתי הם שופכים את התינוק עם המים. במעשיהם הם עלולים לגרום להחלשת הזהות היהודית-תרבותית, ולא רק למנוע החזרה בתשובה.

“יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון גם זרמים – הורים ותלמידים – מסורתיים בתוך מערכת החינוך הממלכתית. הם דווקא כן מעוניינים בלימוד היהדות כדת או כמסורת, ויש לתת בבתי הספר שלהם את המענה המתאים להם”.

בין מורים לעמותות

אחת הטענות העיקריות נגד משרד החינוך והעומד בראשו נוגעת לכניסתן המתמדת של עמותות מסוגים שונים אל בתי הספר ולהעברת תוכני לימוד שלא הולמים את מטרות המוסד ומאפייניו. בין היתר נשמעו טענות בשנה האחרונה גם נגד בנות שירות לאומי שמשובצות להתנדבות במוסדות חילוניים ובהיעדר הכלים המתאימים יוצרות תחושות של סמינרים לחזרה בתשובה. המורים שהתראיינו לכתבה מבקשים ליצור הבחנה ברורה בינם – אלו שמכירים את המוסד, את השפה ואת הדרישות מהם – לבין עמותות דתיות שמעוררות אנטגוניזם כלפי פועלן.

“כשמגיעות עמותות חיצוניות ללא הכשרה מתאימה או התאמה לאידיאולוגיה של בתי הספר, זו בעיה תרבותית וגם מקצועית. אנשים שהעולם שלהם זר לעולם התרבותי של התלמידים לא צריכים לעסוק במקצועות הקשורים לשאלות של זהות, והעובדה שמישהו שומר מצוות לא מכשירה אותו ללמד יהדות”, אומר סרי-לוי. לדבריו, “אפשר להתווכח על היקף הבעיה וגם על המצב הרצוי, אבל לא מדובר בבעיה דמיונית ואני יכול להבין את החשש. עצם ההתעוררות של הורים ששואלים היום מי מלמד את הילדים שלהם ומה מלמדים אותם – בעיניי זה דבר מבורך”.

הרב קליר דווקא רואה בעמותות תופעה מבורכת ומבהיר כי “לא כל דבר שיש בו רמז למסורת ישראל יש בו הדתה”. כמי שהיה מעורב בפעילות של עמותת “אל עמי” שלהגדרתו “עושה פעילויות נפלאות של לימוד יידישקייט בבתי ספר חילוניים”, הוא אומר כי “יש בארגונים האלה דבר חשוב מאוד, כי יש צימאון גדול לשמוע. לא צריך למנוע מאנשים את הזכות לשמוע על המקורות שלהם, אבל יש לעשות זאת באופן מעודן”.

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"ט באלול תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בספטמבר 2017, ב-גיליון האזינו תשע"ז - 1050 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: