בראשית היה המדבר | אברהם ורות וולפיש  

 

במעבר מפרוזה לשירה, משנה משה לא רק את סגנון אמירת הדברים אלא גם את תוכנם. בעקבות התיאור המחודש של תולדות ישראל בשירת האזינו

לאחר סיום נאומו, כתיבת ספר התורה (לא, ט) ומינוי יהושע (לא, כג), מנסה משה פעם נוספת להעביר לעם מסרים שישמרו על נאמנותו לה'. בפרשתנו הוא עובר מפרוזה לשירה, אבל גם אם ניקח בחשבון את "חירות המשורר" עדיין נתקשה לעכל את התיאור המחודש בשירה זו של תולדות העם.

נתמקד בשלושה פסוקים המציגים באופן מפתיע את הקשר בין העם לה' במדבר (דברים לב, י–יב):

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.

האמנם "מצא" ה' את ישראל במדבר? הרי הוא הביאם למדבר אחרי שגאלם ממצרים. וכיצד אירוע מכונן שכזה נפקד מקומו משירת האזינו?

על שאלה דומה סביב פסוק בשיר השירים מציע המדרש את התשובה הבאה: "מי זאת עולה מן המדבר – וכי מן המדבר העלה אותם? והלא ממצרים העלה אותם! אלא מלמד על חיבתם של ישראל שהם חביבים לפני המקום כמציאה שבני אדם מוצאים במדבר" (שיר השירים זוטא ג, ו). בדומה לכך אומר הנביא: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ" (הושע ט, י). המפגש במדבר יוצר חוויה של גילוי מחדש, המרענן מערכת יחסים קיימת. דווקא במדבר, בתוך "תוהו ילל ישימון" (רש"י: "ארץ ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה"), מתנתקים ה' ועמו מהרעש וההמולה של עמים ואלהים אחרים ומתמסרים אחד לשני, "בדד" בלי "אל נכר". במדבר "מוצאים" ה' ועמו את הקשר הרגשי העמוק המחבר ביניהם, המתואר בפסוקים האלה.

אלא שבניגוד לשיר השירים, אין שירת האזינו מדמה את אהבת ה' לעמו לאהבת איש ואישה אלא לדאגה אבהית, המוצגת בפסוקים שלנו במטפורה ייחודית. העם ההולכים במדבר ארבעים שנה יכירו היטב כיצד הנשר הגדול ובעל העוצמה מחנך את גוזליו לעוף, כשהוא מרחף עליהם והם עפים לבד, וכשהם מתעייפים הוא נושא אותם על כנפיו. בתמונה מדברית זו מקופלים המרכיבים השונים של אהבת ה' לישראל בתקופת המדבר: מצד אחד הדאגה והשמירה, הרחיפה מעליהם (ענני הכבוד), ומאידך גיסא הדחיפה לרכוש כישורים ארציים ורוחניים הנחוצים לקיום עצמאי בארץ ישראל.

איור: מנחם הלברשטט

מקבילות לסיפור הבריאה

ממד נוסף ל"מציאה" המדברית עולה מתוך הרמיזות הרבות בפרשתנו לפרקים הראשונים של ספר בראשית. בפסוקים ז–ח מזכירה השירה במפורש את מעשה בראשית ("זכר ימות עולם") ואת הפרדת האנושות לעמים שונים, אירוע מרכזי בחידוש הבריאה אחרי המבול (בראשית פרקים י–יא).

מלבד אלה יש רמיזות נוספות למעשה בראשית: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" כנגד "בראשית ברא א–לוהים את השמים ואת הארץ"; "יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי" כנגד "כי לא המטיר ה' א–להים על הארץ"; "כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" כנגד "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע"; "ובתהו ילל ישימון" כנגד "והארץ היתה תהו ובהו"; "יסבבנהו יבוננהו" כנגד "ויבן ה' א–להים את הצלע"; "יצרנו כאישון עינו" כנגד "וייצר ה' א–להים את האדם"; "על גוזליו ירחף" כנגד "ורוח א–להים מרחפת על פני המים".

שני קשרים לשוניים מאלה שציינו בולטים במיוחד בשל נדירותן של המילים. המילה "תהו" מופיעה בחמישה חומשי תורה רק בשני המקראות הללו, וכך גם השורש רח"ף. משה מדמה את ה"תהו" המדברי שבו "מצא" ה' את ישראל ל"תהו" המימי–התהומי שקדם לבריאת שמים וארץ, שכן שניהם מתארים סביבה שאיננה מתאימה לקיומם של חיים בכלל וחיים אנושיים בפרט.

בשני המקרים הפתרון הא–לוהי נולד מתוך "ריחוף": "רוח א–להים" של תכנון יצירתי ריחפה מעל לתוהו הבראשיתי והולידה את האור ואת סדרת ההבדלות (בין מים למים ובין מים ליבשה) שאפשרו בשלושת ימי הבריאה האחרונים את יצירת החיות ובני האדם, וכך גם א–להי ישראל האבהי "ריחף" מעל עמו בתוהו המדברי כנשר המלמד את גוזליו לעוף. ביחד מלמדות שתי הרמיזות הללו כי "מציאת" ישראל במדבר, מקום מנותק מזרם החיים האנושיים, היא מעשה של יצירה, מעין לידה ("צור ילדך תשי"; לב, יח). רעיון זה נתמך על ידי שני משחקי הלשון המדמים לבריאת האדם ("וייצר") והאישה ("ויבן") את ההשגחה הא–לוהית על עמו ("יבוננהו", "יצרנהו).

 בחזרה לנקודת הראשית

המדבר מוצג אפוא כזירה המתאימה ליצירה, להתחדשות, לבניית קשר רגשי עמוק בין ישראל לאביהם שבשמים. נראה שכאן טמון המפתח להבנת הדילוג בשירת האזינו על אירועים מכוננים כגון יציאת מצרים וברית סיני. בעוד האירועים האלו משמשים בפרשיות אחרות בספר דברים להטעים את הקשר החוזי–הפורמלי הקושר בין ה' לעמו, השירה בפרשתנו משתמשת בתפאורת המדבר על–מנת להלהיב את הדמיון ואת הרגש. גם בלי ההתייחסות לרצף בין–דורי, לברית ולשבועה, הסביבה של "תהו ילל ישימון" מחזירה את ה' והעם למצב של "להתחיל מבראשית", והתיאור עז–הרושם של גילויי האהבה העמוקה של ה' לעמו נועד לעורר אצל השומעים רגשות עזים של הערכה והכרת תודה. דא עקא, שהמשך השירה מתאר את האכזבה העמוקה מעם הכופר בטובה ובועט בא–ל שהיטיב איתם במדבר.

אף אנו, צאצאי שומעי שירה זו, עומדים בימים אלו של דין ותשובה וכל חטא שעליו אנחנו מתוודים מעיד שטרם הפנמנו כראוי את מידת הכרת הטוב כלפי אבינו שבשמים. דומה ששירת האזינו גם מצביעה על דרך לתקן – להתנתק מהמולת חיי היומיום ולהחזיר את לִבנו לנקודת "התוהו" שבו אנחנו וה' נמצא אחד את השני מחדש.

הרב ד"ר אברהם וולפיש הוא מרצה לתושב"ע במכללת בית וגן ובמכללת הרצוג. ד"ר רות וולפיש היא מרצה לתנ"ך במכללת אפרתה

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"ט באלול תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בספטמבר 2017, ב-גיליון האזינו תשע"ז - 1050 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. תודה על הפוסט המעניין , המדבר באמת , הינו מקור ההשראה האמיתי ( הלכה ולמעשה ) לדת ישראל . רק שהפוסט , לא ממש עמד על האספקט התיאולוגי הממש מהותי בקשר לזיקה בין עם ישראל ואלוהיו והמדבר . ואספקט זה , הינו המדבר כמקור השראה למונותיאיזם , ואמונת הייחוד . השהיה במדבר , מקרבת אדם , למצבים של מדיטציה , התבוננות , הרהור פנימה , מונוטוניות , התרוממות מעל פני החומר , העושר , והואריאנטים הארציים שהוא מגלם , שמסיחים מטבע הדברים , את נפש האדם , מהויות רוחניות ומוסריות ברומו של עולם . כך למעשה נולדה דת ישראל המונותיאיסטית , המדבר , הוא ערש המונותיאיזם ( אם כי , זהו רק גרעין היצירה , והגיבוש והשיכלול , הרבה יותר מאוחרים , וסבוך מאוד הדבר ) .

    מבחינה היסטורית וריאלית , עם ישראל , נתגבש מעבדים כנענים מורדים שברחו מאדוניהם , ועממים שונים ומשונים שנתקבצו והתיישבו בחבל ההר דאז ( יהודה ושומרון של היום ) . אבל , הגרעין התיאולוגי , הינו כאמור מדברי , וקצת המחשות :

    משה , דורש את פרעה , לשלוח את עמו , על מנת שיעבוד אלוהיו במדבר , בכך נפתח הדיאלוג שלו למעשה לראשונה עם פרעה , הנה כך :

    שמות ה

    א וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. ג וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.

    משה הרי ברח למדבר , ושם נתכוננה למעשה , שליחותו המרכזית בגאולת העם , כיבוש הארץ , ומעמד הר סיני ( שמות , פרק ג' , מעמד הסנה הבוער ) . כמובן , שסיפור עגל הזהב במדבר , ממחיש עילאית , את הקשר הדיאלקטי , בין הארצי והחומרני ( עגל מוחשי ומזהב , על פני התבודדותו של משה , במרום ההר , לקבלת לוחות הברית מישות ערטילאית לכאורה ) .

    כך הדבר בכלל בעת העתיקה , נוכל למשל , לקרוא בברית החדשה ( הבשורה על פי לוקס , פרק ד' ) את ישו , כאשר צלחה עליו רוח הקודש , והנה הוא מוצא עצמו מתבודד במדבר ( כתות האיסיים דאז למשל כך התבודדו במדבר , ראה מגילות קומראן ) ושם , הוא עומד במבחן אולטימטיבי לעומת השטן , הנה :

    ד בִּהְיוֹתוֹ מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁב יֵשׁוּעַ מִן הַיַּרְדֵּן, וְהָרוּחַ הוֹבִילָה אוֹתוֹ בַּמִּדְבָּר בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם כְּשֶׁהַשָֹטָן מְנַסֶּה אוֹתוֹ.

    תודה

  2. רק יובהר הדבר :

    המקרא , בשלביו המוקדמים לא כל שכן , לא מהווה ממש מסמך הסיטורי , אלא , מסמך היסטוריוסופי סובייקטיבי . אם כך , מאיפה לנו לדעת , הקשר בין : מדבר , עם ישראל וכדומה ….. אם כך , המימצא החשוב ביותר , הינו " אסטלת מרנפתח " :

    " אסטלת מרנפתח " אסטלת זיכרון להנצחת ניצחונותיו של פרעון בשם מרנפתח . באסטלה זו , מוזכר לראשונה בהיסטוריה ( המתועדת המוכחת , חיצונית לתנך ) השם : " ישראל ……" . האסטלה מתוארכת ל -1200 לפה"ס לערך , ואם נקרא בה ( ראה לינק ) מרנפתח מתהדר בניצחונותיו על פני עממים שונים מורדים . ניתוח ארכיאולוגי והיסטורי , מעלה , שעסקינן בקבוצה אתנית , שוכנת במדבריות הנגב וסיני ( וראה יעקב ובניו במקרא כדרך משל ) . וזה הקשר ההיסטורי המשמעותי ביותר , בין המדבר , אלוהי ישראל , ועם ישראל , אם כי , רחוק מלהיות כוללני ומקיף , אז הנה כאן :

    https://he.wikipedia.org/wiki/מצבת_ישראל

    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: