התחייבות של ימי בגרות | אברהם ורות וולפיש

למרות שברית סיני עודנה מחייבת את עם ישראל, משה עורך ברית חדשה בערבות מואב. עיון בתמורה שחלה על העם מסביר את הצורך בכך

הברית צומחת מתוך ונוכחת בתוך עולם של מושגי יסוד גדולים (רבקה מרים)

עמי קדם הכירו בכוחה של הברית לתת תוקף חוקי ועוצמה רגשית להתקשרויות בין עמים, בין מלכים ובין המלך לעמו, אבל רק בעם ישראל קושרת הברית בין העם לא–לוהיו. הברית היא מוטיב מרכזי בחומש דברים (21 הופעות של המילה), ובמהלך הספר משה מעביר את העם מהטמעת זיכרון ברית חורב מן העבר (פרקים ד–ה) למעמד חידוש הברית בערבות מואב בהווה ("אתם נצבים היום… לעברך בברית ה' א–להיך" – כט, ט–יא). בעתיד הקרוב, מיד אחרי כניסת העם לארץ (פרקים כז–כח), יתקיים טקס הברכות והקללות שבו העם יקבל על עצמו את תוצאות קיום הברית או הפרתה, ובסופו נאמר: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲ‍שֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (כח, סט).

הבעיה היא שמשה הדגיש כי ברית חורב מחייבת גם את הדורות הבאים: "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום" (ה, ג). מדוע אם כן יש צורך בברית חדשה בערבות מואב? מדוע לחדש ברית שעודנה מחייבת?

הסבר ראשוני לשאלה זו קשור לכניסה הקרובה של עם ישראל לארץ, שלה תפקיד מרכזי בקיום הברית. מלבד המצוות הרבות התלויות בה, הארץ היא ה"מוציאה לפועל" – מעניקה שכר על קיום הברית ומענישה על הפרתה. לפיכך, אין להסתפק בברית מלפני שנות דור, על אף עוצמתה החווייתית, ויש לחדש את הברית בשעה שהכניסה לארץ וההנאה מברכותיה הופכת למציאות מוחשית.

ברם, במבוא לברית ערבות מואב בסוף פרשת כי תבוא משה מעלה נימוק אחר. הגם ש"אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים" (כט, א) וגם את הניסים היומיומיים של הנהגת ה' במדבר (כט, ד–ה), עדיין – "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה". את ההסבר ליכולת המחודשת "ביום הזה" לראות, לשמוע ולהפנים את אירועי העבר הגדולים נמצא בהמשך הקטע, בתיאור האירועים שהביאו את העם אל ערבות מואב. מלחמת כיבוש ארצותיהם של סיחון ועוג מסמנת שהעם מתחיל לתפוס אחריות לגורלו. במהלך שהותו במדבר עבר העם מינקות ("כאשר ישא איש את בנו" – א, לא) לילדות ("כאשר ייסר איש את בנו ה' א–להיך מיסרך" – ח, ה), ועתה הוא מגיע לשלב של בגרות. אחרי שהעם התחילו להתמודד בעצמם – בסיוע אביהם שבשמים – עם האתגרים הכרוכים בכיבוש הארץ וההתנחלות בה, או אז יכלו להעריך כראוי את הדאגה הא–לוהית לכל צורכיהם בעבר.

איור: מנחם הלברשטט

חידוש מתמיד

התמורה שחלה בתודעת העם משתקפת בשני מעמדי הברית. בברית חורב "כפה הקדוש ברוך הוא עליהם הר כגיגית" (שבת פח ע"א), והחוויה האדירה של התגלות ה' בסיני לא הותירה מקום לעם הצעיר והמפוחד לשקול ולבחור בצורה חופשית. בברית ערבות מואב הצד הא–לוהי בברית מיוצג על–ידי משה, בלי קולות וברקים, והעם ניצב בצורה מסודרת מגדול עד קטן על מנת להכריע בלי לחצים חיצוניים. העם מביט בצורה מפוכחת על ארבעים השנה האחרונות, ומשה מדגיש בפניהם את גודל האחריות של בחירתם. הסכמתם לברית מחייבת את הדורות הבאים (כט, יד), והסכמה מן הפה ולחוץ של אדם, משפחה או שבט תמיט עליהם אסון (כט, יח–יט). לדעת רבים מן המפרשים אף צוינה כאן האחריות של כל יחיד על קיום הברית בידי האחרים בפסוק "הנסתרות לה' א–להינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" (כט, כח).

האחריות האישית והציבורית לברית המתחדשת מהדהדת בקטעים נוספים בפרשיות נצבים–וילך. את שנת השמיטה, המבטאת את אדנותו של ה' על הארץ ואת הערבות ההדדית הלאומית, חותם מעמד הקהל, שבו העם מתאסף בהרכב מלא – כמו בברית ערבות מואב – כדי לשמוע קריאה מתוך ספר התורה ולחדש את מחויבותם לברית: "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱ–לֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (לא, יב). כינוסים דומים של קריאה בתורה במעמד העם כולו שימשו הן בזמנו של המלך יאשיהו (מלכים ב פרק כג) והן בזמנם של עזרא ונחמיה (נחמיה פרק ח) לשם חידוש הברית אחרי תקופות של ניתוק והפרת אמונים. עד ימינו חוגגים בני עדת "ביתא ישראל" האתיופית את חג הסיגד, שבמרכזו קריאה ציבורית מכתבי הקודש וטקס של חידוש הברית.

חידוש הברית עומד גם במרכזה של פרשת התשובה (ל, א–י). משה צופה כי העם יחטאו ולא יעמדו בברית, או אז תבואנה עליהם הקללות המובטחות. אך הגשמת הקללות איננה מבטלת את הברית, שכן בכוחה של התשובה להעמיד אותה מחדש. ראשית, על העם לשוב אל ה' ולשמוע בקולו (ל, ב), ואז ישוב ה' לקבץ את נידחי ישראל ולהביאם אל הארץ (ל, ג–ה). המשך התהליך מתואר במונחים המזכירים את הבריתות בערבות מואב ובהר גריזים והר עיבל: "ונתן ה' א–להיך את כל האלות האלה (= המוזכרים ב–כט, יח–יט) על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך" (ל, ז); "והותירך ה' א–להיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטבה, כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבתיך" (ל, ט).

המסר העובר בפרשת התשובה, שתמיד אפשר לחדש את הברית, מתאים במיוחד לעונה הזאת של השנה, שבה אנחנו עומדים בפני הכניסה לעשרת ימי תשובה. את התקופה הזאת נחתום בסוף תפילת נעילה בהכרזות המחדשות את קבלת הברית: שמע ישראל … ה' הוא הא–לוהים.

הרב ד"ר אברהם וולפיש הוא מרצה לתושב"ע במכללת בית וגן ובמכללת הרצוג. ד"ר רות וולפיש היא מרצה לתנ"ך במכללת אפרתה

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"ד באלול תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 בספטמבר 2017, ב-גיליון ניצבים וילך תשע"ז - 1049 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תודה על הפוסט , הנקודות שמעלה הפוסט , לגבי חידוש הברית או העצמת תקפותה , אכן , נכונות מכללא . אבל , יש לשים לב , לעוד עניינים :

    הרי משה עומד להיפרד מן העם , להיאסף אל אבותיו , ולראות רק את ארץ כנען מנגד , ואליה לא יבוא . משה , הוא הציר המרכזי , בהתהוות עם ישראל ובטקס הברית הראשון. בסיפור העגל ( עגל הזהב ) ה' רצה בזעמו להשמיד העם , ולהפוך את משה לגוי גדול , וניחם בסוף .

    מבלעדי משה , הברית הופכת להיות יותר מבוזרת , וזקוקה למעין העצמה ותקפות מחודשת . על כך :
    הסופר המקראי , צופה את חטאי בני ישראל , בארץ הקודש . מן המפורסמות מבחינת הסופר המקראי , ההשפעה הרעה , של עממי כנען , על העבודה הזרה וההשחתה של עם ישראל . ואכן , כך פונה האלוהים אל משה ממש במעמד המדובר ( פרק ל"א ) :

    וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. יז וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. יח וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה: כִּי פָנָה, אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

    הברית המחודשת , נועדה לאזכר לדורות הבאים , את חומרת העבודה הזרה ותוצאותיה העונשיות והמשחיתות . עצם אזכור והעצמה של הברית , מלמדים את העם , איזה סעיפים בחוזה הופרו ויופרו למעשה , ומה הייתה ותהיה הסנקציה . הכל למרות הדגשה ואזהרה שוב ושוב לפני כל חטאת . בכך מועצם הלקח , של איסור העבודה הזרה , שהרי בארץ כנען , הסכנה שבה , מועצמת עשרות מונים .
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: