מותחן בלשי קשה ומושך לקריאה מספר את סיפורה של העיר המודרנית המתנשאת לגובה ולפאר, שתחתיהם רוחש עולם פלילי מסויט ואכזרי של המכורים לסמים

סירנות

ג'וזף נוקס

מאנגלית: נעה שביט

תכלת, 2017, 390 עמ'

"סירנות" הוא רומן נואר עכשווי, אכזרי, קריא ומותח אך מעורר בחילה ודחייה בה בעת, ספר ביכורים מיומן ומלוטש שקשה להניחו מהיד.

הספר מתרחש במנצ'סטר, בצפון הקר והקודר של אנגליה. איידן וייטס, בלש משטרה צעיר ומכור לסמים, נתפס כשהוא גונב קוקאין ממחסן הראיות המשטרתי. הברֵרה המוצבת בפניו היא להיכנס לכלא או לצאת למשימת התאבדות כנגד אחד מסוחרי הסמים הגדולים בעיר. הוא בוחר באופציה שנותנת לו איזשהו סיכוי, אם כי לא ברור סיכוי למה. ההיאחזות של וייטס בחיים קלושה והקורא תוהה לכל אורך הספר האם הוא לא חותר באופן מתמיד ועיקש אל אובדנו המוחלט.

כשוטר שנתפס בעברה חמורה הנמצא עד תום חקירתו בהשעיה, הוא יורד אל הביבים של מנצ'סטר ומנסה להתחבר אל ברון הסמים זיין קארבר. משימתו העיקרית היא לחשוף את השוטרים המושחתים המשתפים עם קארבר פעולה, מספקים לו מידע, מגינים עליו ומאפשרים לו לחיות בעולם הפשע מבלי שייתן על כך את הדין. אגב כך מתבקש וייטס לגלות מה עולה בגורלה של איזבל רוסיטר, בתו בת השבע עשרה של חבר הפרלמנט ושר המשפטים דיוויד רוסיטר, שברחה מביתה והתחברה לקבוצת הנערות והנשים הצעירות המקיפות את סוחר הסמים הגדול של העיר.

סירנות הוא הכינוי שניתן לנשים אלה, המשמשות בלדריות כספים וסמים עבור קארבר. הן עוברות, יפות וקשוחות, בין מועדונים וברים, וגובות את כספי הסמים מסוחרי המשנה הפועלים במקומות הבילוי של העיר. האם בתו של שר המשפטים היא אחת מהן? ומה קרה לבחורה צעירה אחרת, שחייתה בקרבתו של קארבר ונעלמה מעל פני האדמה לפני עשור?

וייטס מצליח לפלס דרכו אל המסיבות הלוהטות הנערכות בימי שישי בלילה בביתו של קארבר. הוא מוכר לו בכוונה ועל פי תכנון מוקדם מידע על חקירה סמויה המתנהלת במטרה לחשוף את השוטרים המושחתים העובדים איתו, וכשקארבר מצליח לאמת מידע זה, אמונו בוייטס גובר והוא מצרף אותו אל חוג האנשים המקיפים אותו ועובדים עבורו.

מסע מטריפ לטריפ בעיר הקרה והקודרת. מנצ'סטר צילום: גטי אימג'ס

מעולם עליון לתחתון

"סירנות" הופך את העיר מנצ'סטר לאחת מגיבורי הספר. זה סיפורן של שתי ערים. עיר החטאים והסמים הקשים, גיהינום המושך אליו המוני צעירים, הממלאים את המועדונים והברים בצפיפות מיוזעת כשהם במסע ממכר ומסויט מטריפ לטריפ; והעיר המתנהלת בגבהים של עושר ופאר. מגדל ביטהאם, הבניין הגבוה ביותר בבריטניה מחוץ ללונדון, מתנשא מעל מנצ'סטר. השר רוסיטר מתגורר במגדל בפנטהאוז ענק בקומה ה–45, צופה על העיר מגובה של 150 מטרים.

בגובה הזה הכול לכאורה סטרילי ונקי, מוגן ומאובטח. אבל איזבל, בתו של השר, עברה מהעולם העליון לעולם התחתון של העיר במהירות מחרידה, ונורא מכול, יכול להיות שהגיהינום שלה התחיל עוד לפני שהתחילה בצניחתה המסחררת. מגדל ביטהאם הוא לא רק אייקון של מנצ'סטר המודרנית, הוא גם משל. בעיצובו האולטרה מודרני הוא אמור לסמל את המעבר של העיר התעשייתית הקודרת מהמאה התשע–עשרה אל המאה העשרים ואחת, אבל בה בעת הוא מנוכר ומנותק מהמרקם של העיר ומהאנשים החיים בה. בעוד המגדל מיתמר מעל העיר, מלאה מנצ'סטר עשרות אתרי בנייה חצי גמורים, שלדי בניינים המהווים מצבות כעורות לחברות קבלניות שפשטו רגל ולכלכלה שהתרסקה.

באחד מפיתולי העלילה לוקח וייטס את אחת הסירנות לחקירה במבנה אחר בעיר: "בית החולים בארנס נותר כשריד מהמאה התשע עשרה. מבנה גותי עצום מלבנים אדומות, עם כמה אגפים וצריח שבראשו שעון שלא הורה את השעה מאז סוף שנות התשעים. אז קוצצו מיליונים מתקציב קרן הבריאות האזורית. בית החולים נסגר ומיד הוגדר כמבנה בעל ערך אדריכלי והיסטורי, אבל חברת הנדל"ן שרכשה אותו בכל זאת הניחה למבנה להפוך לחורבה" (עמ' 275). ארכיטקטורה עירונית כמשל.

העולם האכזרי של הסמים הקשים נעשה איום עוד יותר כשמשהו משתבש. לתוך זרם ההרואין שמפיץ קארבר אל ורידי המכורים של העיר נכנס גם סם מקולקל, שהורג את קרבנותיו בייסורים. "מקרוב הבחנתי שהצד השמאלי של הגופה מתחיל לקבל גוון כחלחל בהיר, כמעט פסטלי. רגליה נצצו מדם ומרסיסי זכוכית שבורה שננעצו בהן… המוזיקה נשמעה רמה יותר, אגרסיבית, וריח קיא הכה בי. החדר נראה כמו בית משוגעים של כאב ואיברים עירומים, מבריקים מזיעה. ספרתי חמש בנות ושלושה בנים. כולם בגילאי העשרה. כמה מהם שכבו עם הפרצוף בתוך הקיא של עצמם. לאחרים היה פרצוף כחול מעוות. כמה מהם ישנו בשלווה. כולם הזריקו" (עמ' 175).

ללא חמלה ותקווה

מה מניע את הבלש איידן וייטס? חייו התחילו בבור עמוק ושחור. הוא ואחותו הקטנה נמסרו לאימוץ כשהיו ילדים. כילד במוסד הוא הקריב את עצמו כדי שאחותו תאומץ ותזכה למשפחה חדשה. בחייו הבוגרים הוא מתנהל בודד לגמרי. לא ברור מה הביא אותו לשרת במשטרה. נראה שגם לאחר שבחר בכך, הוא ממשיך לפסוע על גבול דק. שוטר שלוקח ספיד. בעולם הקודר של סצנת הסמים במנצ'סטר הוא נמשך אל הנשים הצעירות המשמשות בלדריות, ומקווה למצוא בהן רמז לחום ולקרבה אנושית. אבל הנשים האלה מתות או נעלמות.

דמויות העבריינים הסובבות אותו, לפחות חלקן, נראות מורכבות ואנושיות יותר מהדמויות המייצגות את העולם הנורמטיבי שאליו הוא מנסה להשתייך. וייטס נמשך אליהן, והקורא תוהה עם מה ועם מי הוא מזדהה באמת. אחת הדמויות האלה מכונה "החרק", ונרמז שמקורה של ההיכרות בין וייטס ובינו היא בימי ילדותם. "קראו לו החרק כי הוא היה נדבק לחבורות של ילדים ומרייר בזמן שהזריקו, ואז כשכולם היו מסטולים, היה מתכופף ומתחיל לנשק ברוך את זרועותיהם עד שהגיע לווריד שלתוכו הזריקו. אז היה מוצץ את הפצע בגניחות סיפוק" (עמ' 167). וייטס הבוגר הוא אדם כל כך בודד עד שכשהוא נואש ונזקק להצלה, רק החרק מוכן להיחלץ לעזרתו.

באחד הראיונות שנערכו איתו אמר המחבר ג'וזף נוקס כי הרומן "גטסבי הגדול" של סקוט פיצג'רלד היה מקור השראה לספרו "סירנות"; מעין גרסה מודרנית ואכזרית אך לא פחות נואשת. בהתחלה ההשוואה הזו נראתה לי יומרנית ומופרכת. אבל במחשבה נוספת נראה לי שיש בה כדי להוסיף רובד משמעות נוסף לספר הביכורים הזה הממוקם בעיר הקרה, הרטובה והמייאשת הזו, מנצ'סטר. באחד ממאמרי הביקורת על "סירנות" נכתב שנוקס קורע בספרו את לבה של מנצ'סטר וחושף את ורידיה המטונפים. צריך לקוות שבספריו הבאים יהיו בכתיבתו גם יותר חמלה ותקווה.

"סירנות" הוא הספר הראשון למבוגרים שמתפרסם בהוצאה החדשה לאור "תכלת", לאחר שכבר הוציאה לאור ארבעה ספרי ילדים. כמי שנמצאת בבעלותה של "סטימצקי" מטרתה להתפתח להוצאה מסחרית גדולה, העוסקת בספרי מקור ובספרים מתורגמים כאחד. "סירנות" מתורגם היטב. הוא פורסם בבריטניה רק השנה והוא יוצא לאור בישראל במהירות ראויה לשבח. הוא מעוצב בקפידה, ומתאפיין בהפקה נקייה ובהירה וניכרת המקצוענות המלווה את הוצאתו לאור. #

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, כ"ו באב תשע"ז