להחליט שלא להחליט | נדב שנרב

 

במקום שהכנסת תקבע איזה גיור תקף ואיזה לא, יש לנתק את השאלה מחוק השבות ולקבוע שגם מתגיירים כהלכה לא יזכו אוטומטית באזרחות. מבט חדש על "חוק הגיור"

ביולי 1958, לפני שישים שנה חסר אחת, פרשו שרי המפד"ל מממשלתו של דוד בן גוריון בגלל החלטתו של שר הפנים לרשום כיהודי גם את מי שלא נתגייר כהלכה. בישראל של שנות החמישים היו הרבה שאלות שפילגו את הציבור והעיבו על היכולת לשיתוף פעולה פוליטי, דוגמת היחס למשטר הקומוניסטי בברית המועצות, וכולן דעכו זה מכבר אל תהום הנשייה. מפליא לראות כיצד בעיית הגיור וההכרה הממלכתית בו עדיין חיה ובועטת ומסכנת קואליציות גם לאחר יותר משני דורות של מאבקים.

בנסיבות אלו ניתן, אולי, להעלות הצעה חדשה: במקום החלטה "סופית" (כלומר עד התהפוכה הקואליציונית הבאה) איזה גיור יתקבל ואיזה לא, לחתוך את הקשר הגורדי ולהחליט שחוק השבות לא יחול על גרים מכל סוג שהוא. גוי שהתגייר, לא משנה באילו נסיבות ומי ביצע את הגיור, גם אם על פי ההלכה הוא כעת יהודי גמור לכל הדעות למהדרין מן המהדרין, לא יהיה זכאי לאזרחות ישראלית באופן אוטומטי. הוא יוכל לנסות ולהתאזרח או לקבל מעמד של תושב קבע במדינת ישראל כמו כל אדם, וההחלטה תתקבל אד–הוק על ידי שר הפנים או ועדה כלשהי שהוא ימנה, כפי שנהוג גם היום לגבי מתאזרחים מסוגים שונים.

לבטל מכול וכול את אזכור הגיור בחוק השבות. משפחת גרים מרוסיה, תל אביב 1934 צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

להסתלק מהמרחב הדתי

מה שמאפיין את בעיית הגיור הוא חשיבותה הפרקטית הקטנה (לפחות עד היום) מול חשיבותה העקרונית העצומה. בפועל מדובר על מתן אזרחות לכמה עשרות או מאות אנשים לכל היותר, שבר זעיר של מספר הלא–יהודים שהם אזרחי המדינה ממילא. מאידך גיסא, ברמה העקרונית שאלת הגיור נוגעת בעצב הרגיש ביותר של הפוליטיקה המקומית: שאלת היחס שבין מדינת ישראל כגוף אדמיניסטרטיבי לבין הלאום היהודי.

מדינת ישראל מגדירה עצמה כמדינת היהודים ויש בהגדרה זו חשיבות עצומה, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, אבל כדי להשיג קונצנזוס סביר בין אזרחי המדינה צריך להשלים עם איזו רמה של עמימות ביחס להגדרת המושגים הבסיסיים של יהדות ועם יהודי. הניסיון לחדד פינות, להחליט "מיהו יהודי" או מהי יהדות באופן מדויק וברור, אינו יכול שלא להסתיים בהתפוררות מוחלטת שבה כל תת–חסידות וכל פלג רוחניקי יפסלו את יהדותם של כל מי שאינו עונה לקריטריונים שלהם. לפחות במקרים שבהם האפשרות הזו קיימת כדאי לנסח את החוק באופן שלא יחייב הגדרות חדות מסוג זה.

שכן זהו שורש הבעיה: אפס יכולתה של מדינה, כל מדינה, להשיג תמימות דעים בין אזרחיה בשאלות דת, מוסר או מצפון. זהו גם המגדיר המרכזי של מדינה דמוקרטית ששורר בה חופש הדעה: אין לו, לשלטון הפוליטי, עניין בהכפפתם של הפרטים (בין באמצעות שכנוע ובין בכוח) לאיזה שהוא קוד מוסרי עליון שכולם מתיישרים איתו. במקום זאת המדינה משתדלת ככל יכולתה להסתלק מן המרחב הדתי/מוסרי, ומגבילה את עצמה לסידור החיים בצוותא של האזרחים באופן שלא יפגעו זה בזה ושלא ייפגעו על ידי גורמים חיצוניים כמו ארגוני אויב.

אין ספק שגישה זו הוכיחה את עצמה בהיסטוריה הרבה יותר מניסיונותיהם של כל מיני מחנכים ובעלי מוסר להשיג או לכפות קוד מוסרי או דתי אחיד, ניסיונות שהוליכו ברוב המקרים ליצירתו של גיהינום עלי אדמות. כיצד ניתן ליישם גישה זו כאשר מדובר על נושא כמו גיור? כפי שהצעתי לעיל: להחליט שלא להחליט.

וזהו הפתרון שאני מציע: מדינת ישראל לא תעניק אזרחות למתגיירים, נקודה. לא לגרים רפורמים, לא לגרים חרדים, לא לגרי אריות, לא לגרי עריות, לא למי שנתגייר בארץ ולא למי שנתגייר בחו"ל – לאף אחד. יהודי לפי חוק השבות יוגדר כמי שהוא צאצא (דרך אימהות) לאם שהוכרה כיהודייה באיזה שהוא תאריך קובע, ותו לא.

לחיות בחוסר חפיפה

חוק כזה ייצור, כנדרש, נתק בין המנגנון הפוליטי לאמונותיהם של האזרחים. אין זה מתפקידה של מדינת ישראל להכריע בין רב רפורמי היפותטי שמגייר ללא שום דרישות לבין רב אולטרה מחמיר שאצלו הגיור קשה כקריעת ים סוף. לא יובל שטייניץ, שעל פי דבריו אוכל חמץ בפסח, הוא מי שאמור להציג את הפתרון שימנע את מלחמותיהם של הרב דרוקמן, הרב לוקשטיין והרב שטיינמן. הכרעה כזו היא החלטתם של הפרטים, ובנושא שלפנינו יוכל אזרח המדינה המעוניין בכך לשאת בן זוג על פי הכרתו ובהתאם יקבל אותו בן זוג מעמד של אזרחות או תושבות על פי החוק, כפי שגם היום בני זוג של אזרחים הם בעלי מעמד תושב בלי הגבלה לגבי דתם ולאומיותם. בדומה, יהיו הרשויות זכאיות לאזרח את מי שנתגייר, כפי שיש בכוחן – גם היום – לתת אזרחות לשחקן כדורסל זר. ברור ששר פנים מ"יש עתיד" ינהג בנושא זה בצורה שונה מאשר שר פנים מש"ס, אבל הדבר נכון גם היום לגבי מגוון רחב של מבקשי אזרחות ותושבות ואין סיבה לחשוב שהבעייתיות תגדל באופן משמעותי.

גם בניסוחו הנוכחי חוק השבות מעניק זכויות אזרח מלאות למי שבוודאי אינם יהודים על פי שום קנה מידה, כמו לאנשים שאחד מארבעת סביהם היה יהודי. כלומר אין חפיפה מלאה בין ההגדרה ההלכתית או הדתית של יהודי (אפילו לשיטתם של הרפורמים, נאמר) לבין אוכלוסיית זכאי חוק השבות. ביסוד הדברים, כך נראה, עומדת המחשבה שכל עוד הבעיה, מספרית, היא לא גדולה, אפשר לחיות עם חוסר חפיפה כזה ולפתור מקרי גבול בעזרת החלטות מיוחדות של הרשויות.

ההצעה שאני מציע כאן אינה אלא רעיון נוסף באותו כיוון: גר, גם אם יכירו כולם ביהדותו, לא יהיה זכאי חוק השבות, ובעיות של אנשים ספציפיים המבקשים לקבל מעמד תושבות או אזרחות ייפתרו על ידי ועדת חריגים כזו או אחרת. אגב, רק כך, במקרה שיופיעו כאן לפתע שלוש מאות אלף מוזמביקים מחפשי איכות חיים שאיזה רב משוגע גייר, אפילו אם הקפיד הלה בשיא הרצינות על מילה, טבילה וקבלת מצוות, לא ניקלע לסיטואציה שבה חוק השבות יחייב קבלה אוטומטית שלהם כאזרחים ישראלים.

למרות הפיתוי העומד תדיר בפני פוליטיקאים לנסות ולנצל את כוחם כדי לאכוף את הנורמות המוסריות או הדתיות שלהם על כלל הציבור, סבורני שגם חלקם יבינו כי שאלת הגיור היא יוצאת דופן. כפי שמראה ניסיון שישים השנה, מכיוון שמדובר בבעיה שמשמעותה הפרקטית קטנה ומשמעותה הסמלית גדולה, היא הופכת לאובייקט של סחר–מכר קואליציוני, ובמהלך הטלטלות הפוליטיות מה שהצליח ראובן לחוקק יבוא שמעון ויהפוך וכן הלאה.

במקום להעמיד את הבעיה על קוטבה העקרוני והסמלי, כך שכל החלטה היא או יריקה בפרצופם של רבנים מקילים או איום נורא על שלמות העם בעיניהם של רבנים מחמירים, בואו נבטל מכול וכול את אזכור הגיור בחוק השבות ונעביר את ההכרעה במקרים הקונקרטיים הבודדים לידי ועדה, כזו שתבטא את המבנה הקואליציוני הרגעי אבל לא תייצר מראית עין פומפוזית של החלטה מכרעת לגבי עתיד העם. אם נניח את דקויות התיאולוגיה והוויכוחים ההלכתיים לאנשים שעניינם בכך, ונשחרר את השרים וחברי הכנסת לעסוק בסלילת כבישים ובאישור תקציב הביטחון, אין ספק שכל הצדדים יצאו נשכרים.

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, י"ט באב תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 באוגוסט 2017, ב-גיליון עקב תשע"ז - 1044 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. תגובה שלי הושהתה , ייתכן לכאורה , בגלל , ריבוי לינקים , אז שוב ומפריד בין הלינקים :

    תודה על הפוסט , הפוסט מציג בעיה מסוימת , אבל , כמותן בערימות ( כמותן ומסוגן ) ואין אפשרות , כל בעיה , להחריב עולם , ובלבד שתיפתר :

    תחילה , חוק השבות , נועד לקבץ נדחי ישראל , לא לדחותם . וזאת מכוח האתוס המכונן של המדינה , משמע : היותה של מדינת ישראל , מדינת היהודים . זה ככה בכללי .

    מבחינה משפטית , ממילא , חוק השבות , מורה על עיקרון חוקתי , ועיקרון חוקתי , לא בנקל יבוטל , אם בכלל . פשוט בלתי אפשרי !! וסבוך להסביר הדבר .

    מעשית , הרי מדינת ישראל , כוננה לא רק כמדינת הלאום של העם והדת היהודית , אלא , התוכן שנוצק לזה , הן היסטורית , והן סינכרונית , הינו זה , שכאן , יהודים נרדפים , מוצאים מקום מקלט בטוח . האם תעמוד פה , כמו איזה נציב בריטי , ותמנע כניסה של יהודים ? שהרי בפועל , מי שיהפוך לאזרח סוג ב' , הרי כאילו מנעת ממנו כניסה ( וראה לאחרונה , אלפי עולים מצרפת , בעקבות פיגועי דאע"ש שם ) .

    הקשר בין מדינת ישראל , לבין העם היהודי בתפוצות , הוא קשר בל יינתק הרי . רק לחשוב , על הסכנה באיבוד התמיכה הפוליטית , הכספית , המוסרית וכדומה… ( ואפילו בטחונית ) עושה זאת בלתי הגיוני בעליל .

    מעל הכל :

    כותב הפוסט הנכבד , רואה זאת בפריזמה של גיור , אבל , בעיות דנן , למכביר : " רשימות שחורות " של ממזרים , כשרות מסעדות ואוכל מכללא , הפליה בכניסה למקוואות , חוקי עזר עירוניים ופתיחה של חנויות בשבת , גירושין נישואין וכדומה …. כל אלו תדיר מהווים בעיה לא פשוטה , אם או בלי עולים חדשים , והרי :

    לכך נועדה הממלכתיות , לכפוף את כל הקבוצות , באופן סביר , לאתוס משותף . והרי , את המפתחות לכך , הפקידה המדינה , לא פחות ולא יותר , בידי אולטרא אורתודוקסים , וכך המדינה מיני אז ועד היום עמדה בכך יפה מאוד .

    את זה , חוקה נוקשה הייתה צריכה לפתור , אבל , כרגיל , פוליטיקאים גלגלו תפוחי אדמה לוהטים , במורד הדרך , וזוהי התוצאה .

    קצת המחשות :

    מומלץ הפוסט הזה , על רשימות הממזרים , פה בהגות ממש :

    https://musaf-shabbat.com/2017/03/26/לבטל-את-הרשימה-השחורה-רבקה-לוביץ/

  2. והשלמה של לינק לתגובתי לעי"ל :

    מומלץ הבג"ץ הזה , על הפליה של רפורמים בכניסה למקוואות ציבוריות :

    http://elyon1.court.gov.il/files/10/750/058/t33/10058750.t33.htm

    תודה

  3. רוב תודות על פוסט מעניין, מקורי וגורר מחשבה.
    מצטרף לדברי אלרום בעיקרם. בנוסף, הצעתך מעוררת קשיים:

    1. ה"יהודי" לעניין חוק השבות (שיש לו מטרות מצומצמות מאד והשלכות חשובות ביותר) אינו אמור להיות אותו "יהודי" לעניין "הגדרת המושגים הבסיסיים של יהדות ועם יהודי". כך שנטרול היהודי הראשון אינו מרפא את בעיות הזהות של השני, בין אם מטושטשת ובין אם מחודדת. העיסוק בזהות היהודי השני הוא בלתי נמנע. הוא חלק אורגני מתהליך היסטורי של גיבוש עם, חברה ומדינה. תהליך שהחל טרם הקמתה. אין שום מהלך דמוקרטי שיכול לחסוך מאתנו מאבקים ממושכים ותוססים (או עצבניים, בהתאם לטעם הקורא), גם אם מכאיבים. נותר לקוות שיהיו תרבותיים, פוריים ומחנכים. או במילים אחרות: במקום הפלה, לידה נורמלית רצוי בלי אפידורל.

    2. "אפס יכולתה של מדינה, כל מדינה, להשיג תמימות דעים בין אזרחיה בשאלות דת, מוסר או מצפון". (אני מרשה לעצמי לקרוא "אזרחי מדינה" במקום "מדינה"). האם הכוונה שמלכתחילה אזרחי מדינת ישראל אינם צריכים לנסות לקבוע את אופי המדינה ולהיאבק על כך? או שעלינו לדחות זאת לשעת כושר כשזו תזדמן? כאמור לעיל, זה בלתי אפשרי ולא רצוי. בנוסף, כדי להגדיר את המושגים הבסיסיים של יהדות ועם יהודי אין צורך בקונצנזוס א-ב-ס-ו-לו-ט-י בשאלות דת, מוסר או מצפון, ולא חייבים להגיע עד כדי חשש להתפוררות מוחלטת או לחרדת נטישה של חופש הדעה.

    3. השם הראוי למאמר אינו "להחליט שלא להחליט" אלא "להחליט שמדינת ישראל לא תעניק אזרחות למתגיירים, נקודה."

    4. הניסיון למזער את הבעיה – "לכמה עשרות או מאות אנשים לכל היותר" אינו מוצלח. יש קבוצות נוספות שיינזקו, ויש לבחון זאת גם בראי הדורות הבאים.

    5. נראה, כי הכלב אינו קבור אצל כמה עשרות גרים או יותר, וגם לא ברצון להימנע מקונפליקטים בענייני דת ומדינה. הוא טמון בחלקת הנוכרים של "שלוש מאות אלף מוזמביקים מחפשי איכות חיים שאיזה רב משוגע גייר". לעניין זה אפשר למצוא פתרון יותר מתאים, ואני מבטיח להתגייס למשימה זו ולהקדיש לה את כל מרצי ועתותיי, כשתגיע שעה קשה כזו.

    6. אפילו הייתה זו בעיה של בני מיעוט גרים בטל בשישים, לא ראוי שידרכו עליהם. דווקא על אלו שעבדו (מי בחומר ומי בלבנים) כדי לרכוש כרטיס כניסה לקהל ישראל. לו הייתי מתמצא יותר בשבילי מחשבת ישראל, מובטח לך שהייתי שולף במהירות איזו דרשה נאה של נביא או הלכה קולעת נגד הקרבת גרים על מזבח לא- לנגוע- "בעצב הרגיש ביותר של הפוליטיקה המקומית." אנא עשה זאת עבורי.

    7. "גם בניסוחו הנוכחי חוק השבות מעניק זכויות אזרח מלאות למי שבוודאי אינם יהודים על פי שום קנה מידה…"
    יש גם יש קנה מידה. "חוק השבות… מבוסס … על חוקי נירנברג, שבהם הרחיבו הגרמנים את הגדרת מיהו יהודי לצרכיהם." https://www.haaretz.co.il/misc/1.883573
    מי שנחשב ליהודי כדי למות מידי הנאצים טוב מספיק כדי שאקבל אותו.

    8. אף אחד, יהא מבריק ככל שיהא, לא יכול לתת פתרון אינסטנט לעניין הגדרת המושגים הבסיסיים של יהדות ועם יהודי, ואף אחד לא יכול להציע פתרון שימלט אותנו מלהתכתש ולהיכתש בעניין זה. הפתרונות היחידים הם אורך רוח, סבלנות וסובלנות.

  4. לו היה הכותב מציע לבטל לגמרי את חוק השבות, היה מדובר במאמר פוסט ציוני. מכיוון שהוא מציע להשאיר את חוק השבות ולקבוע אותו על פי האם (מה זאת ההטייה המגדרית הזאת?), מדובר בסתם מאמר גזעני.

  5. ממאמרים שונים ותגובות שלו באתר זה נראה שמאוד מעסיק את נדב שנרב כל נושא פולמוסי הגיור -אני חושב שהנושא לא עד כדי מסובך ולענ"ד הצעתו ממאמר זה קצת תמוהה

    גר שמתגייר נחשב כאילו נולד לעם ישראל [גם אם בכמה עניינים הלכתיים לא ,ברוב מוחלט של הדברים אין הבדל בין יהודי מלידה לגר צדק] ולכן באופן טבעי ולא במקרה גר שמתגייר זכאי לעלות ארצה על פי חוק השבות

    על פניו אין סיבה להכיר ב"גיורים" של רפורמים וקונסרבטיבים בדיוק כמו שהמדינה לא מכירה בנישואין שלהם ובמשגיחי כשרות שלהם -ענייני הדת במדינת ישראל הם ב"ה מנוהלים ומוכרים רק לפי הזרם האורתודוקסי ומדוע שעניין הגיור יצא מכלל זה?

    אם וכאשר [ח"ו] נישואין והשגחת כשרות של "רבנים" מהזרמים שהוזכרו יוכרו במדינת ישראל יהיה מה לדון גם על נושא הגיור אך כל עוד זה לא כך אז הגזרה שווה בין נישואין וכשרות לבין גיור היא הגיונית ומתבקשת

    גיור הוא בראש ובראשונה עניין דתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: